אלשווא נ' אבו כדיר

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ביום 26.10.09 שעה שנהג את רכבו בכביש שועפט בית חנינא הגיח רכב הנתבע ופגע בו מאחור.

לטענת הנתבע התאונה ארעה באשמתו המלאה של התובע שנסע לאחור בכביש, אז פגע קלות ברכבו ואולם גירסה עובדתית זו לא נכתבה בכתב ההגנה מטעמו שהוגש בתחילת הדיון שנערך בפני ביום 23.6.10.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים בפני ובמסמכים אשר צורפו לי על ידי הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

השאלה המהותית לה נדרשתי במסגרת תיק זה היא דרך התרחשות התאונה.

גרסאות נהג רכב התובע והנתבע היו סותרות ונוכח כך התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים הייתה כי הגרסה המסתברת יותר היא של התובע. התובע העיד כי "פתאום שמעתי בום ודחף אותי 3 מטר" (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 13).

אביו של הנתבע העיד כי נהג ברכב והתובע נסע לאחור כדי לצאת לכביש הראשי מכביש צדדי ואז נתן לו רכב הנתבע מכה מאחור מתחת לטמבון (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 20-22). הנתבע, בנו, עד בעל אינטרס, שישב לצד אביו הנהג, העיד, כי "התובע חזר רוורס ודיבר בטלפון" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1-3).

עוד העיד אביו של הנתבע, כי לרכב הנתבע נגרם נזק קל "נשבר פנס ושילמתי 40 ₪ על המנורות ועל ההתקנה" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 18-19). עוד טען אביו של הנתבע כי גם לרכב התובע מאחור נגרם נזק קל "פח שנדחף בפנים והנזק לא גדול כפי שביקש" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 31-33). חוות הדעת לרכב התובע מלמדת כי הפגיעה מאחור אכן היתה קלה. מטעם הנתבע מאידך לא צורפו כל חוות-דעת או תמונות.

נוכח האמור לעיל, אני סבורה כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכחת העובדות שביסוד תביעתו, לפיכך, אני מקבלת את טענתיו וקובעת כי הנתבע הוא שחב באחריות לקרות התאונה. התאונה אירעה בשעה שהנתבע לא שמר על מרחק והתנגש מאחור ברכב התובע. משעשה כן יש לראותו כמי שהתרשל ומכאן שעליו לשאת בנזקי התובע ככל שהוכחו. מיקום הנזקים ברכבים מחזק מסקנה זו. הנתבע ואביו העידו שנסעו בכביש והתובע יצא מכביש צדדי. אם אכן כך היה היה צריך רכבם להיפגע מהצד ולא בפנס ובודאי היתה גירסה זו צריכה להיטען במפורש בכתב ההגנה.

באשר לנזקים - התובע הציג חוות דעת שמאי, הציג קבלה על תשלום שכר הטירחה לשמאי מטעמו בסך 400 ₪ אך לא הציג חשבונית בגין תשלום עלויות התיקון, למרות שבית המשפט התיר לו לצרפן עד תום היום בו נשמע הדיון. למעט הכחשה כללית וטענה בדבר העדרן של קבלות או חשבוניות מס כדין בנוגע לתיקון, לא הועלו על ידי הנתבע טענות של ממש ביחס להיקף הנזקים או מהותם ועל כן אני פוסקת רק חלקית לתובע בגין רכיב זה. מאחר וקבעתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע, על אף שחוות דעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה על-ידי הנתבע, נתתי דעתי לכך שהתובע לא צירף אישורי העברת התשלום והחשבוניות ואני פוסקת על רכיב זה רק מחצית הנזק בסך 1,280 ש"ח.

התובע הוסיף ותבע פיצוי בגין אובדן זמן, נסיעות, עוגמת נפש וטרחה בסך 1,000 ש"ח. לא הוצגו בפני ראיות כלשהן באשר להפסדי זמן של התובע או שוויים, ואין אני יכולה לקבל את תביעתו של התובע בעניין זה. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש שהרי נוכח מהות התביעה ועובדותיה, אין אני סבורה שיש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין סעיף נזק זה.

עוד תבע התובע שכ"ט עו"ד בסך 150 ₪ ואולם גם באשר לרכיבן זה לא הציג בפני ראיות ועל כן איני פוסקת בגין רכיב זה בתביעתו.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל אני מורה בזאת כי הנתבע, ישלם לתובע סכום כולל של 1,500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

5129371

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

5129371

ניתן היום, ט"ו תמוז תש"ע, 27 יוני 2010, בהעדר הצדדים.