אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלשווא ואח' נ' רייך-שחר בע"מ ואח'

אלשווא ואח' נ' רייך-שחר בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 23/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
37811-02-14
20/02/2014
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
1. אסמאעיל אלשווא
2. איעתדאל אלשווא

הנתבע:
1. רייך-שחר בע"מ
2. ועדת התכנון והבנייה של עיריית תל אביב

החלטה

לפניי בקשה לסעד זמני, שעניינה בהותרת מעבר לדירה. העניין מכמיר לב מחד גיסא, אך מהווה מקרה קיצוני של שימוש לרעה בהליכי משפט מאידך גיסא.

החלטתי ניתנת בהמשך לדיון הדחוף שזומן להיום בצהריים. בדוחק הזמנים, אעמוד על עיקרי הדברים בקיצור נמרץ.

1.ההליך הנוכחי הוא השלישי במספר שנוקטים המבקשים, בכל פעם – באמצעות עורך דין אחר, והשלישי במספר שבו הם עותרים לסעדים במעמד צד אחד תוך השמטת עובדות קרדינליות מבקשתם. אחזור על עיקרי הדברים בקיצור נמרץ. הם נסקרו בהרחבה בהחלטתי בהליך הראשון, שננקט עוד בחודש יוני 2012 (ה"פ 54555-06-13, החלטה מיום 11.7.13), ובהחלטות של בית המשפט המחוזי הנכבד עת דחה בקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על אותה החלטה (רע"א 38012-07-13, החלטות מימים 31.7.12 ו-4.9.12)). התמצית: המבקשים מתגוררים מזה עשרות בשנים בדירה בבניין ברח' שם הגדולים 1 ביפו. החלקה לידם, שהיתה בבעלות המינהל, היתה ריקה. המבקשים החליטו לעשות שימוש באותה חלקה כדי להכשיר בה שביל גישה לדירתם, וכך עשו. ברם בשנת 2009 מכר המינהל את הקרקע במכרז למשיבה 1 (להלן: המשיבה), לשם הקמת בניין בו. מאז שנת 2010 עמלה המשיבה 2 על קידום היתר לאותו בניין. המבקשים ניסו לבלום את קידום התכנית אצל רשויות התכנון, בטענה שיהיה בכך כדי למנוע את שביל הגישה האחד לביתם – אך כשלו.

2.בחודש יוני 2012 הגישו את בקשתם הראשונה לסעד זמני, שמטרתה למנוע ביצוע עבודות של המשיבה בשביל הגישה שלהם. בקשה זו נידונה ונדחתה, בהחלטה שצוינה לעיל. כפי שצוין בה, המבקשים לקו בחוסר נקיון כפיים עת הסתירו מסמכים ונתונים רבים מבית המשפט בבקשתם שהוגשה במעמד צד אחד. הם השתהו משך כשנתיים בהגשת הבקשה. סיכויי התביעה שלהם, נקבע, אינם גבוהים, משעה שהם מבקשים לעשות שימוש בנכס שאין להם זכויות בו. מאזן הנוחות, נמצא, אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשים, שעה שנמצא כי עיכוב העבודות בשביל משמעו עיכובים נוספים ומשמעותיים ביכולת המשיבה, שהשקיעה כספים רבים בפרויקט, להשלים את הפרויקט, בעוד שמנגד היא הביעה נכונות לפתוח שביל גישה בחלקת המבקשים, חלף השביל שהוא קניינה.

3.בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה. עוד טרם הדחייה, עתרו המבקשים ל"עיכוב ביצוע" ההחלטה, ובקשתם נדחתה בהחלטת כב' השופטת וינבאום וולצקי מיום 31.7.12. בהחלטה הגדיר בית המשפט את תמצית גישת המבקשים כך: "כך התרגלנו כל עוד לאיש לא היה אכפת ועכשיו שינוי יעלה לנו בממון ובאי נוחות מסוימת". בית המשפט ביקר את התנהלות המבקשים. הוא עמד על הפתרונות החלופיים שהציעה להם המשיבה 2, גם אם לא חפצו בה. הבקשה נדחתה, אף שבית המשפט ראה להוסיף כי: "המשיבה תפעל ליצירת פתח כניסה שיאפשר למבקשים להיכנס לדירתם. המבקשים נדרשים בתוך 10 ימי מיום להודיע למשיבה איזו משתי החלופות שהועלו בוועדה המקומית ואשר מתייחסות לצד הגובל בדרך הכורכרית של החלקה הם מעוניינים והמשיבה תבצע אותה כניסה בטרם תחסם דרך גישה כלשהי לדירת המבקשים".

4.חלפה שנה. המשיבה המשיכה בבניית הבניין. המבקשים לא עשו דבר. תובעתם בהליך העיקרי בה"פ 54555-06-13 נסתיימה בינתיים בלא כלום, ותוך שבית המשפט עומד על האפשרות שלהם לפעול למימוש אחת מן החלופות שצוינו – בלא שהמבקשים עושים דבר. או אז הגישו המבקשים ביום 15.9.13 "בקשה בהולה ביותר", לסעד זמני ובמעמד צד אחד "האוסר על המשיבה לחסום את דרך הגישה היחידה הקיימת לדירת המגורים של המבקשים" (ת"א 27734-09-13). הם טענו כי הביעו עוד שנה קודם לכן עניין בחלופה השניה מבין השתיים שהציעה הוועדה, ואילו המשיבה לא ביצעה אותה חלופה ומתכוונת עתה לסגור את השביל, תוך שלא יהיה למבקשים מניין להיכנס לדירתם. בתגובתה המפורטת של המשיבה התברר, בין היתר, כי לפני כשנה כבר הבהירה למבקשים כי החלופה השניה אינה אפשרית עוד, וככל שרצונם בחלופה הראשונה, קרי יצירת שביל גישה הכרוך ביצירת פתח בקיר דירתם של המבקשים, כפי תכנונה המקורי של הדירה – יודיעו, והיא נכונה לבצעו. המבקשים, נטען, הם אלה שאינם מעוניינים בביצוע אותה חלופה וכך מנסים לדחות את הקץ, תוך הסבת נזק חריף למשיבה.

5.התיק הועבר לטיפולו של הח"מ. בדיון שהתקיים ביום 2.10.13 עמדתי על הליקויים הרבים שבבקשה, לרבות השמטת מסמכים רבים, גם זו הפעם, חוסר תום לב נחזה של המבקש, שיהוי, וחולשת הטענות לגופן. ביקשתי למצוא הסדר שיבטיח את סלילת פתח הגישה החלופי לבית המבקשים. ברם המבקשים החליטו אז לסגת חד צדדית מן הבקשה, בלא להגיע להסכמה כלשהי (אף שכיום הם מנסים לחלץ מאותו דיון כאילו היתה הסכמה כלשהי, חרף נסיגתם החד צדדית מן הבקשה). המשיבים, בדוחק, הסכימו שלא לעמוד על הוצאות אלא אם יחזרו המבקשים לנסות ולסכל את השלמת הבנייה של המשיבה בחלקתה.

6.והנה הבקשה השלישית, זו שלפנינו עתה. היא הוגשה לשופטת תורנית, שלא ראתה להדרש לה באישון ליל, והיא הועברה לעיוני בבוקר האתמול, 19.2.14. בבקשה, דחופה – כתמיד, במעמד צד אחד – כתמיד, לוקה באי ציון כל הפרטים הנדרשים – גם זו הפעם, עותרים המבקשים לצו שימנע מן המשיבה לחסום את דרך הגישה היחידה לדירתם. הבהילות שבבקשה: עתה המשיבה חסמה את שביל הגישה, והמבקשים תיארו תיאור דרמטי על כיצד נלכדו בדירה, המבקשת נזקקה לטיפול רפואי, ורק סיוע של משטרה הביא לחילוצה אך בקושי מבעד לחלונות הבית. בהחלטתי מבוקר האתמול עמדתי על קיומם של ההליכים הקודמים והקושי בבקשה הנוכחית, אולם נוכח התיאור של אנשים הלכודים בבית ראיתי להורות על קיום דיון דחוף להיום, תוך שהוריתי למשיבה לאפשר ארעית מעבר אל הבית. המשיבה עתרה בהמשך היום להשעיית אותו צו בטענה שבמהלך היום הבית היה ריק מיושביו, כך שאין הצדקה להורות לה לבצע הריסה של קירות בטון שבינתיים הקימה, חרף מאבקים קשים עם תושבי השכונה המנסים לפגוע בכוח בעבודות הבניה, עד שהיה צורך לשכור שומרים לשמירת על עבודות המשיבה. המשיבה אף עתרה לזימון לדיון של בני משפחת ג'אבר, שכן לדבריה כאשר שבה וניסתה להביא לפתיחת השביל החלופי למבקשים, הופיעו אלו בטענה כי הם בעלי הזכויות בחלקה שבה דירת המבקשים, והתנגדו בכוח לכל שינוי. הוריתי על זימונם.

7.דיון התקיים היום, המשיבה 2 לא התייצבה. מנגד התייצבו בני משפחת ג'אבר ובא כוחם, עו"ד אלטוחי. המדובר היה בדיון טעון, כאשר ברור שהרקע הוא טעון: מאבק בין מי שיושבים מזה זמן במקום ומשתמשים גם בקרקעות לא להם כשביל מעבר, לבין מי שאך לפני שנים אחדות רכשו את הקרקע ומעוניינים לנהוג בה מנהג בעלים.

8.נוכח דוחק הזמנים, ברי כי הדיון לא התנהל במתכונת הסטנדרטית, שהרי למשיבה לא היה סיפק להגיב ולמבקשים להשיב. על דעת כל המעורבים טענו ב"כ הצדדים, וכאשר נדרש הדבר אישרו נציגיהם את נכונות העובדות הנדרשות. יצוין עוד כי ניסיתי לבחון אפשרות לפתרון שיאפשר את פתיחת אותו פתח שהמשיבה חוזרת ומצהירה כי היא נכונה לפותחו בדיוק כפי שהתחייבה גם לפני בית המשפט המחוזי. המבקשים היו הראשונים להערים קשיים, כאשר הודיעו על הסכמה, אולם כזו הכפופה לכך שהמשיבה תסדיר עניינים שונים דוגמת אינסטלציה, ותקבל היתרים כאלה ואחרים מן העירייה ותהיה אחראית בלעדית לבנייה, כאילו הדבר מבוצע בחלקתה, וכאילו יש לה חובה כלשהי לבצע אותם דברים. אם היה עוד פתח תיאורטי לביצוע אותה חלופה נודעת, התייצב מר סעדו ג'אבר וטען כי המבקשים אינם אלא דיירים מוגנים בדירה בבניין שמשפחתו היא בעליו, וכי לא ייתן ידו לביצוע שינויים כלשהם בבניין שיש בהם כדי לפגוע בערך הדירות. לא נותר מנוס אפוא מלהכריע.

9.ומכאן – להכרעה. דין הבקשה להידחות מניה וביה. אין הדבר נובע מחוסר הבנה למצוקתם הקשה של המבקשים, והיא ברורה וניכרת. ברם לא ניתן גם לעשות חוכא ואטלולא משלטון החוק ומהחלטות שיפוטיות קודמות, ולנסות פעם אחר פעם להגיש בקשות חסרות באופן חמור, מתוך תקווה שמא המותב שידון בעניינם של המבקשים זו הפעם ישגה וייטה להם חסד, על יסוד אותו מידע חסר שהוצג.

10.כשל ראשון המחייב את דחיית הבקשה הוא חוסר תום הלב, הנמשך, של המבקשים. פעם אחר פעם מבקש בית המשפט הסבר מב"כ המבקשים, כיצד הוחסרה מן הבקשה התמונה העובדתית הנדרשת. ופעם אחר פעם תולים באי כוחם החדשים של המבקשים את הקולר במרשיהם, שעל המידע שמסרו הם נסמכים, ודומה כי בעיקרו של דבר, זהו אכן המצב, שהרי ב"כ המבקשים משמשים נאמנה כקציני בית המשפט.

11.המידע המהותי שהיה חסר זו הפעם הוא דבר קיומו של ההליך השני הנזכר לעיל. המבקשים ציינו כי היו הליכים קודמים, בלא פירוט, וכל עוד הדבר היה נוח להם, שכן הם מבקשים להתלות בהחלטה בעיכוב ההליכים הנזכרת לעיל ככזו שיש ליישמה קודם לחסימת השביל. אך דרך פלא, וכזו שהחפזון אינו יכול לשמש לה תירוץ, נשמט מן הבקשה דבר קיומו של ההליך השני, זה שבמסגרתו עתרו המבקשים כבר לאותו סעד ממש – של מניעת חסימתו של שביל הגישה היחיד המוליך לביתם. למותר לציין ששומה של בית המשפט הנדרש לבקשה במעמד צד אחד לדעת שבקשה כמעט זהה הוגשה לפני כחמישה חודשים, והמבקשים נסוגו בהם מאותה בקשה, באופן שאינו מאפשר להם עוד פתחון פה מעשי להלין על חסימת השביל ואי-יישום ההחלטה בעניין ביצוע החלופות לשביל הגישה. אין זה המידע היחיד החסר מן הבקשה, והמוכר למותב זה אך מעצם הטיפול בשתי הבקשות הקודמות, ולא ארחיב.

12.עסקינן אף בשיהוי מאיין של ממש. מלינים המבקשים: המשיבה חוסמת את השביל. והרי ברור שתחסום את השביל. לפני שנה ומחצה כבר החלה בעבודות בשביל. מאז ההחלטה בעניין אותן חלופות, הודיעה המשיבה ושבה והודיעה כי בדעתה לחסום את השביל, הכל בהתאם להליכים המשפטיים והתכנוניים שצלחה. בחודש ספטמבר 2013, כך ידוע הרי אפילו למבקשים, כבר החלו התראות המשיבה להפוך לידי מעשה, והרי מטעם זה בדיוק באה אותה בקשה, שממנה נסוגו, למנוע מן המשיבה לחסום אותו שביל גישה יחיד לביתם. כאשר ברור שהמשיבה מתכוונת לפעול כך (לטענתה, לפי דין), הרי ששומה על המבקשים להתייצב בבית המשפט במועד מוקדם הרבה יותר מאשר ברגע חסימת השביל ממש. אותו שיהוי מאיין רק מתעצם בבוחננו את מכתבה של המשיבה מיום 4.12.13 (נספח 6 לבקשה), שבו הודיעה כך:

"מרשתנו מודיע בזאת כי ביום א', 15.12.13, ייחסם פתח הגישה הקיים לדירת אלשווא, גם אם לא תאשרו למרשתי לפעול לפתיחת פתח כניסה חלופי לדירתו, בהתאם להחלטות בית המשפט הנכבד והחלטה הועדה המקומית, זאת נוכח העובדה שכל עיכוב נוסף בבניה יגרום למרשתי נזקים. במידה והנך מעוניין לבצע את יצירת פתח הכניסה החלופי בשיתוף פעולה, הנך מתבקש ליצור קשר עם מרשתי בהקדם ..."

אם לא בעקבות אותו מכתב, לא ברור אימתי התכוונו המבקשים (לשוב ו)להתייצב בבית המשפט. סגירת השביל בפועל אלא אינה המשך ישיר של תחילת העבודות בשביל ותחילת סגירתו, שמועדה הוא כבר לפני חודשים ארוכים, כך לשיטת המבקשים עצמם בבקשתם הקודמת.

13.סיכויי התביעה נחזים דלים אף הם. מובן שהערותיי הן לכאורה בלבד, כראוי לשלב הנוכחי, אך ראוי גם לציין שהמבקשים הדגישו בדיון כי אינם חולקים על תקפותן של ההחלטות השיפוטיות הקודמות, קרי יש לפנינו כבר תשתית עובדתית ברורה יחסית.

אם כן, לסיכויי התביעה: לא שהמבקשים הגישו תביעה זו הפעם, אולם רוחה הצפויה ברורה: יש החלטה של בית המשפט המחוזי, שלפיה לא ייחסם השביל טרם ביצוע החלופות, וממנה אין לסטות. ואכן, הוראות של בית המשפט יש לקיים בהקפדה, אולם מדובר בחבות של שני הצדדים גם יחד. כאמור, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כך בהחלטתו מיום 31.7.12 בהליך הראשון:

"המשיבה תפעל ליצירת פתח כניסה שיאפשר למבקשים להיכנס לדירתם. המבקשים נדרשים בתוך 10 ימי מיום להודיע למשיבה איזו משתי החלופות שהועלו בוועדה המקומית ואשר מתייחסות לצד הגובל בדרך הכורכרית של החלקה הם מעוניינים והמשיבה תבצע אותה כניסה בטרם תחסם דרך גישה כלשהי לדירת המבקשים"

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ