אלקשחר נ' אלסאנע ואח'

פסק דין

בפני תביעתו של התובע בגין נזקים שנטען כי נגרמו לרכבו, רכב מסוג סיטרואן מ.ר. 4944660, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4/3/2012, עם רכב מסוג מאזדה בו נהג הנתבע מס' 1, מ.ר. 5327171. הנתבעת מס' 2 הייתה בזמן התאונה המבטחת של רכב האחרון.

גירסאות הנהגים לתאונה, שאירעה בצומת בית-הגדי, הינן קוטביות ומנוגדות באופן מובהק.

על פי גירסת התובע, רכבו נעמד באור אדום ברמזור המוצב בצומת, בנתיב שמיועד לפנייה שמאלה מכיוון נתיבות לכיוון בית-קמה.

כאשר התחלף האור לירוק החל בחציית הצומת ואו אז הגיח הנתבע מס' 1, שנסע ישר, באור אדום, מכיוון באר-שבע לכיוון אשקלון, נכנס לצומת ופגע ברכבו של התובע.

על פי גירסת הנתבע מס' 1, ברכב בו נהג אמנם נסע ישר מכיוון באר-שבע לכיוון אשקלון, אך כ- 100 מטרים לפני הצומת התחלף האור בכיוון נסיעתו לירוק, ולפיכך המשיך בנסיעה לתוך הצומת, ופגע ברכב בו נהג התובע.

עולה, אם כך, כי כל אחד מהנהגים טוען כי נכנס לצומת כאשר אור ירוק דולק בכיוון נסיעתו.

ברם, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים בפני, ואת חקירתם הנגדית, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף, במאזן ההסתברויות, את גירסתו של התובע לאופן קרות התאונה, על פני גירסתו של הנתבע מס' 1.

ראשית, הנתבע מס' 1 העיד כי לא ראה כלל את רכבו של התובע כשהוא חוצה את הצומת. הדבר בלתי מתקבל על הדעת בהינתן שעת התאונה, והעובדה שהתובע נסע ישר כאשר שדה הראייה פתוח לפניו.

שנית, אין חולק שהתובע פנה שמאלה לאחר הגעה לרמזור, ולפיכך, לא ייתכן שנסע במהירות גבוהה.

לעומת זאת, עצמת הנזקים ברכבו של התובע (כפי שהעיד הנתבע מס' 1 עצמו בנספח לכתב ההגנה הקרוי "הודעה") וכן העובדה כי רכבו התהפך מעצמת ההתנגשות (כעולה מהנספח האמור), מעידה כי הנתבע מס' 1 נסע במהירות גבוהה מאוד, שאינה מתאימה לכניסה לצומת.

שלישית, הנתבע מס' 1 העיד כי ניסה "לברוח" מן ההתנגשות על ידי סיבוב ההגה לצד שמאל. טענה זו אינה מתיישבת עם הודעתו בנספח לכתב ההגנה, ולפיה פגע ברכב התובע בצידו הימני, ואף אינה מתיישבת עם ההיגיון וניסיון החיים, לפיהם אם ניסה הנתבע מס' 1 לברוח מן ההתנגשות לצד שמאל של כיוון נסיעתו, משמע שרכבו של התובע כבר עבר את מרכז הצומת.

הנתבע מס' 1 אף אישר בעניין זה, בחקירתו, כי התובע כמעט השלים את פנייתו. הדבר אינו מתיישב כלל עם טענתו של התבע מס' 1 שלא ראה כלל את רכב התובע עד להתנגשות עצמה.

עולה מכל האמור לעיל, שיש להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע מס' 1.

ברם, אין להתעלם מן העובדה כי גם אם חצה התובע את הצומת באור ירוק, היה עליו להתבונן היטב ולבדוק שהצומת פנוייה, וייתכן כי היה נמנע מהיכנס לצומת לו היה מבחין במהירות נסיעתו של הנתבע מס' 1.

בע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, פד"י כט(2) 341 נפסק כי: ".... נקבע כי זכות קדימה כזאת אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, וכדברי השופט גויטיין (שם, [1], בע' 1257) אין להשתמש בה "בעיניים עצומות". "נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך. צריך להיות ער לנעשה בכביש". אם בנסיבות אלה הטיל בית-המשפט המחוזי אחריות על המערער בשיעור של 20% ובית-משפט זה לא ראה צורך לדון בכך ורק ביחסים שבין שני הנהגים הטיל את האשמה כולה על הנהג השני, בעניננו לא-כל-שכן. לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה." (ההדגשה שלי – י.ב.).

בענייננו, סבורני כי בהינתן העובדה שהנתבע מס' 1 נסע במהירות גבוהה, אשמו התורם של התובע לאופן קרות התאונה אינו עולה על 15%.

לאור הסכמת הצדדים בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 30-31, הרי ששיעור הנזק שנגרם לתובע, בשל אובדן גמור של רכבו בעת התאונה, עומד על הסך של 30,039 ₪.

לאור מסקנתי בדבר שיעור האשם התורם, הרי שיש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך של 25,533 ₪.

סוף דבר –