אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלקובי נ' זקן

אלקובי נ' זקן

תאריך פרסום : 13/06/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
25081-09-10
13/06/2011
בפני השופט:
צבי סגל

- נגד -
התובע:
חיים אלקובי באמצעות ב"כ עו"ד סרור מארון
הנתבע:
ארז זקן באמצעות ב"כ עו"ד יוסף בן-דור וחיים כהן
פסק-דין

פסק דין

1. לפניי ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) בת"א 10318-08, מיום 11.8.10, בגדרו נדחתה התנגדותו של המערער לביצוע שיק בסך 69,600 ₪, שז"פ 10.8.06 (להלן: "השיק"), ונקבע כי המשיב רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל שנפתחו לצורך ביצועו (תיק מספר 9-07-07334-03 בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים). הערעור מופנה, בין השאר, גם כנגד שתי החלטות ביניים: האחת, מיום 17.6.09, בגדרה נקבע כי המשיב עונה להגדרת "אוחז כשורה" בשיק; השנייה, מיום 30.5.10, בגדרה נדחתה בקשתו של המערער להגשת ראיה נוספת.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

2.ביום 4.7.05 נחתם הסכם בין מר סם מלכה וקבוצת משקיעים, לבין חברת טוטו זהב בע"מ וחברת טולוטו זהב (2005) בע"מ (להלן: "הסכם הפשרה" ו/או "המלווים" ו/או "החברה הישנה" ו/או "החברה החדשה" - בהתאמה). הרקע לכריתת ההסכם הנו הלוואה שניתנה על-ידי המלווים למר אריה צארום, מנכ"ל החברה הישנה, בסך של 2,500,000 ₪, עת המערער ואדם נוסף בשם שמוליק לוי ערבו, כל-אחד מהם, לסך של 400,000 ₪ מתוך ההלוואה.

אף שזהות חבריה של קבוצת המשקיעים לא פורטה בהסכם, אין חולק כי המשיב הנו אחד מהם.

3. מאחר שצארום משך מהחברה הישנה המחאות לפקודתו והעבירן למלווים לצורך החזר ההלוואה שניטלה, ומאחר שההמחאות חוללו, פנו המלווים לחברה החדשה, בדרישה לשלם את חובו של צארום. על רקע הסכמת החברה החדשה לשאת בחובות, הוסכם על-ידי הצדדים כי האחרונה תשלם למלווים סך של ,300,000 ₪, בתשלומים חודשיים של 100,000 ₪, וכן סך של 1,200,000₪ בחמש המחאות, כמפורט בסעיף 3 להסכם. להמחאה הראשונה שבהן, על-סך 69,600 ₪, ערב המערער ערבות אישית, והיא מושא הערעור דנן.

בנוסף להסכמות דלעיל לעניין החזר ההלוואה נקבעו בהסכם גם התניות הבאות:

"4.למרות הצ'קים שניתנו למלווה, מתחייב המלווה לגבות ממר אריה צארום סך של 1,200,000 ₪ המהווים חלקו בחוב הכללי על פי הסכם זה.

5.הצ'קים הנקובים בסעיף 3 בהסכם זה על סך 1,200,000 ₪ סה"כ יזוכו ויקוזזו מייתרת החוב בהתאם לסעיף 4 בהסכם זה".

4.יצוין כאן ועתה, כי הסכם הפשרה האמור והמחאה נוספת שניתנה בגדרו ואשר לה ערב המערער, היוו מושא להליכים נוספים, בין המערער לבין מר דוד גולן, אף הוא אחד מקבוצת המשקיעים (ת"א (שלום י-ם) 8197/07, בפני כב' השופט א' רון, להלן: "עניין גולן"). בגדר פסק הדין בעניין גולן, שניתן עוד קודם לפסק הדין מושא הערעור דנן, נדחו טענותיו של המערער לעניין זכות הקיזוז העומדות לו מכוח הסכם הפשרה, ונקבע כי הן "תלושות לחלוטין מלשונו של ההסכם ומהגיונו" וכי אינן מתיישבות "בין עם האמור בו [בהסכם – צ'ס'] ובין עם הנסיבות שהובילו לחתימתו" (עמ' 7 לפסק הדין ש' 19-22). אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה, כי ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה, תוך שממצאיה של הערכאה הדיונית אומצו במלואן, וכך גם בקשת הרשות לערער שהוגשה לבית המשפט העליון (ע"א (מחוזי י-ם) 12370-04-10; רע"א 8802/10).

5.צארום נפטר בחודש אוקטובר 2005, בטרם הספיקו המלווים לגבות ממנו סכום כלשהו, וגם בעיזבונו לא נותר די כדי לאפשר את פירעון חובותיו.

6.מאחר שהשיק מושא ההליך שבפניי חולל, הוגשה בתחילת חודש ינואר 2007 ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצועו, כנגד החברה החדשה - המושכת, וכנגד המערער דנן. בהתנגדותו לביצוע השיק טען המערער כי לזוכה – המשיב דנן – אין זכות לגבות את השיק, זאת נוכח העובדה כי המלווים לא גבו מצארום את החוב, כמתחייב על-פי ההסכם.

7.בדיון שנערך ביום 17.6.09 התקבלה טענתו של המשיב לעניין היותו אוחז כשורה בשיק, ונקבע כי במקרה דנן לא נסתרה החזקה על-פי סעיפים 29(א) ו-20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות" ו/או "הפקודה"). זאת, מאחר שהמשיב עונה להגדרת "אוחז" והשיק הועבר לידיו כשהוא שלם ותקין, בתנאים שנקבעו בסעיף 28 לפקודה. על יסוד האמור הורה בית המשפט על היפוך סדר הבאת הראיות, ועל העברתו אל שכם המערער - הנתבע.

8.בתום שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו הסיכומים מטעם המערער, הוגשה על-ידו בקשה להגשת ראייה נוספת - הסכם שנכרת בין המערער לבין המלווים ביום 23.6.05, קרי, מספר ימים קודם לחתימת ההסכם נשוא תיק זה, ועל-פי הנטען "מבסס בכתובים את טענת ההגנה של המבקש [המערער – צ'ס'] בתיק". בהחלטה מפורטת ומנומקת נדחתה הבקשה, זאת הן ביחס לאופייה של הראייה המהווה חיזוק לגרסתו של המערער; הן לשלב הדיוני בו מצוי ההליך, והן לעובדה כי לבד מטענת שכחה גרידא לא היה בפי המערער כל הסבר לאי הגשת ההסכם הנוסף במסגרת הראיות.

9.בסופו של יום התקבלה התביעה, תוך שנקבע - בהפניה לממצאים שנקבעו בפסק הדין בעניין גולן - כי המערער לא הרים את הנטל המונח לפתחו, שכן טענת הקיזוז שנטענה על-ידו אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם ועם הנסיבות שהובילו לכריתתו.

טענות המערער

10.המערער מלין הן כנגד קביעותיו של בית משפט קמא בפסק הדין והן כנגד החלטות הביניים לעניין מעמדו של המשיב כאוחז על-פי פקודת השטרות והגשת הראייה הנוספת. אשר לאחיזתו של המשיב בשיק נטען, כי מאחר שההחלטה בעניין ניתנה לצורך קביעת נטל הראייה בלבד, היה על בית משפט קמא לשנות מהממצאים שנקבעו בה לאחר שהוברר במהלך שמיעת הראיות כי המשיב הינו אחד המלווים, צד להסכם הפשרה, היינו – הנפרע, שעל פי הדין אינו נהנה מחזקת האחיזה כשורה.

באשר להגשת הראייה הנוספת נטען על-ידו, כי שורת הצדק מחייבת סטייה מכללי הפרוצדורה, שכן הוראות ההסכם הראשון שופכות אור על הנסיבות לכריתת הסכם הפשרה ועל כוונת הצדדים לו, ועומדות בסתירה לגרסתו של המשיב בעניין. לא-זו-אף-זו, מדובר בראייה פשוטה, אשר הגשתה באיחור לא הייתה מאריכה את הדיון יתר על המידה, וטעמיו של המערער לאי הגשתה במועד – שכחה וטעות אנוש – הצדיקו, למירב, את חיובו בהוצאות.

לגופם של דברים טען המערער, כי בית משפט קמא לא ביצע מלאכת פרשנות להסכם, אלא נסמך על הממצאים בעניין גולן, וקביעותיו, לפיהן אין למערער טענת הגנה כלשהי בפני התביעה, עומדות בסתירה ללשונו הברורה של הסכם הפשרה. הפרשנות הראויה להסכם, כך לדידו של המערער, הינה כי במסגרתו הוא הסכים לערוב למלוא סכום החוב, קרי, לסך של 2,500,000 ₪, עת ערבותו לחלקו הראשון של החוב, בסך 1,300,000 ₪, לא הותנתה בתנאים כלשהם, ואילו ערבותו ליתרת החוב הותנתה בהתחייבותם של המלווים לגבות החוב מצארום, והוכפפה לזכות הקיזוז במידה והדבר לא יצלח. כל פרשנות אחרת מנוגדת ללשונו הברורה של הסכם הפשרה ולהגיון העומד בבסיסה של חלוקת סכום החוב לשני חלקים.

ביחס לקביעות בפסק הדין בעניין גולן טוען המערער, כי אין מקום לאמצן בהליך דנן, הן מאחר שמדובר בקביעות מנחות ולא מחייבות, והן לגופם של דברים נוכח קיומה של הראייה הנוספת, אשר לא הייתה בפניו של כב' השופט רון קודם למתן פסק-דינו, ואשר לראשונה התבקש להגישה אך במסגרת הערעור על פסק הדין. זאת, בניגוד לעניין דנן בו קיומה של הראייה היה ידוע לבית משפט קמא קודם לפסק הדין, אולם הוא לא התיר את הגשתה במועד בו התבקש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ