אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלפא בתי עץ בע"מ נ' ויסבקר

אלפא בתי עץ בע"מ נ' ויסבקר

תאריך פרסום : 23/12/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חדרה
378-04-09
19/12/2011
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
אלפא בתי עץ בע"מ
הנתבע:
ליאורה ויסבקר
פסק-דין

פסק דין

1.תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בסכסוך כספי שפרץ בין הצדדים בקשר לביצוע בניית בית עץ אותו בנתה התובעת עבור הנתבעת.

2.אין חולקין כי ביום 05.02.08 נחתם בין הצדדים הסכם, ולפיו התחייבה התובעת לבנות עבור הנתבעת בית עץ בשטח 120 מ"ר וקומת גלריה בשטח 60 מ"ר ביישוב חד-נס, לא כולל חיבור לתשתיות. בתמורה לבניית הבית הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך 381,150 ₪ כולל מע"מ ועוד סך 51,975 ₪ עבוד בניית דקים ופרגולות. הוסכם כי משך הבנייה יהא 110 ימים, וכי התובעת תחל בבנייה רק לאחר שהנתבעת תבנה "פלטת בטון" עם "שן" מתחת לכל קירות הבית וממ"ד (להלן: ההסכם). הצדדים אינם חלוקים כי התובעת החלה בביצוע העבודה ביום 08.07.08 (ראו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים). אין חולקין כי הנתבעת נקטה אקט של ביטול ההסכם בהודעתה מיום 28.12.08, כאשר הנתבעת שילמה עד שלב זה סך 405,676 ₪.

התביעה העיקרית:

3.בתביעה העיקרית, תבעה התובעת את סכום החוב שנותרה הנתבעת, לטענת התובעת, חייבת לה בגין עבודות שבוצעו בפועל. עפ"י הנטען בכתב התביעה, נותרה הנתבעת חייבת לה סך 112,339 ₪ בגין עבודות אלו. חישובה של הנתבעת הינו: סכום ההסכם המקורי בתוספת דקים ופרגולות – סך 433,125 ₪ בתוספת התוספות המוסכמות בכתב - בסך 38,921 ₪ והתוספות שהוספו בפועל – בסך 45,969 ₪, סך-הכל 518,015 ₪ בהפחתת סך 405,676, ששילמה הנתבעת, סך יתרת החוב היא 112,339 ₪ (ראו סעיפים 38 ו- 39 לכתב התביעה).

4.בכלל התוספות המוסכמות מונה התובעת: תוספות שונות, מדרגות לגלריה וצביעה. בכלל התוספות שבוצעו בפועל, ועליהן הוסכם בעל-פה, לשיטתה של התובעת, מונה היא: התאמת חזיתות, תכנון גלריה, עבודות בגלריה, גבס וצביעה בגלריה, מעקה בגלריה, ריצוף וחיפוי בגלריה, חיפוי קיר דרומי וחדר שינה, קורות גג ארוכות וניהול עבודות קבלנים (20%).

5.בנוסף, עותרת התובעת לפצותה בגין הנזקים הבאים: הפרת חוזה שלא בתום לב, פגיעה במוניטין ו"הפסד עבודות אחרות" בסך 57,750 ₪, וכן הריבית על יתרת החוב על פי ההסכם (2.5% לכל חודש פיגור) בסך 10,825 ₪. בסך-הכל העמידה התובעת את תביעתה על סך 180,914 ₪.

6.הנתבעת טענה תחילה כי התובעת השמיטה נספח נוסף להסכם שנחתם באותו יום -05.02.08 (סעיף 8 לכתב ההגנה). עוד טענה היא כי כל תוספת שבוצעה, נעשתה לאחר שהיא אישרה זאת בכתב, כאמור בסעיף 5.1.1 להסכם (סעיף 34 לכתב ההגנה), ועל כן היא מכחישה את רשימת התוספות שבוצעו בפועל מתוך "הסכמה בעל פה" (המהוות סעיף 38(ג) לכתב התביעה). עוד טוענת הנתבעת כי תוספות אלו כלולות בעלות הכללית עליה הוסכם בהסכם, ועל כן אין היא נדרשת לשלם בעד תוספות אלו (סעיף 46 לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת כי רובן של התוספות נכללות במפרט – הצעת המחיר (נספח ב' לכתב התביעה). כך, הריצוף והחיפוי בגלריה – נכללים בסעיף 10.7 למפרט, חיפוי קיר דרומי – נכלל בסעיף 10.6 למפרט. עוד טוענת הנתבעת כי קורות גג ארוכות – הן הכנה לפרגולה, שתומחרו כחלק מן התוספת להסכם(נספח ד' לכתב התביעה), אחרת אין כל הגיון בבניית קורות אלה. באשר לניהול – הנתבעת טוענת כי התובעת לא ניהלה כל עבודה קבלנית מטעם הנתבעת. באשר להתאמת חזית, הנתבעת טוענת כי התובעת היא שהציעה זאת עוד בטרם החלה העבודה, ומבלי לדרוש כל מחיר תמורתה. באשר לתכנון הגלריה - הנתבעת טוענת כי לא נדרש כל תכנון, ובאשר ליתר המרכיבים בגלריה טוענת הנתבעת כי הינם בלתי מפורטים, וודאי תומחרו במחיר הגלריה.

7.הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית לסכומים הנדרשים על ידה מעבר לחובה של הנתבעת. לטענתה, האיחור במסירת הנכס נגרם בשל רשלנותה של התובעת דווקא, והיא זו שהפרה את החוזה בין הצדדים בכך שביצעה את חובותיה על פי החוזה באופן חלקי בלבד. כן טענה הנתבעת כי המוניטין של התובעת לא נפגע, וכי לא נגרם לתובעת "הפסד עבודה". הנתבעת טוענת כי אין התובעת זכאית לריבית על כספים שאינם מגיעים לה, במיוחד שעה שמדובר בכספים עבור עבודות שתומחרו במפרט המצורף להסכם בין הצדדים, וכאשר עבודות רבות לא בוצעו.

התביעה שכנגד:

8.הנתבעת הגישה, כאמור, תביעה שכנגד, כאשר הנתבעים הינם התובעת בתביעה המקורית (להלן: התובעת), ומנהלה – מר רן אריאלי (להלן: מנהל התובעת) - שהתביעה כנגדו נמחקה בפסק דין שניתן במעמד הדיון ביום 05.01.10. בגדרה של תביעה זו עותרת הנתבעת כי התובעת בתביעה המקורית תפצה אותה בגין העילות הבאות: הפרת הסכם, השבת סכומים ששולמו ביתר, איחור במסירה, עוגמת נפש, וליקויים שהתגלו בבניית הבית ומפורטים בחוו"ד מומחה מטעם הנתבעת.

9.הטענות בכתב התביעה שכנגד הן אף טענות הגנתה של הנתבעת; הנתבעת טוענת כי התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים, שעה שלא עמדה בהתחייבותה באשר למועד מסירת הבית. הנתבעת טוענת כי על פי ההסכם – התובעת הייתה אמורה לסיים את מלאכת הבניה תוך 110 ימים שתחילתם ביום 08.07.08 – היום בו החלה התובעת את הבנייה בפועל. לאחר מכן, הנתבעת טוענת כי התובעת נקבה בתאריך 07.11.08 כיום המסירה – וזאת בהתאם לתוספת להסכם מיום 12.10.08, אולם מאחר והתובעת לא מסרה את הבית במועד, הואילה הנתבעת להאריך את מועד המסירה ליום 17.12.08, אולם גם בכך לא עמדה התובעת, ועל כן האריכה הנתבעת את המועד בפעם האחרונה עד ליום 23.12.08 (ראו סעיף 34 לכתב התביעה שכנגד). הנתבעת העמידה ראש נזק זה על סך 55,342 ₪ - שכן על פי סעיף 8.5 להסכם נקבע פיצוי מוסכם בסך 100 $ בגין כל יום איחור, ועל כן מכיוון שלטענת הנתבעת מיום 23.12.088 ועד יום הגשת התביעה שכנגד עברו 134 ימים, הרי על התובעת לפצותה בסך 13,400 $ שהם 55,342 ₪.

10.באשר לליקויים בבניית הבית – הנתבעת צירפה חוות דעתו של המהנדס מר מרדכי אדלר - מומחה מטעמה, אשר קבע כי עלות תיקון הליקויים בבית, המורכבים מהפרשי תמחור בין המפרט לבין הביצוע בפועל, ומחוסרים בפרטים עליהם שילמה הנתבעת ואי ביצוע חלקים ניכרים מן העבודה בגינה שילמה הנתבעת, מגיעה כדי סך 190,500 ₪. מסכום זה, לטענת הנתבעת, רשאית התובעת לקזז הסך 33,660 ₪ - המהווים יתרת חובה של הנתבעת על פי ההסכם, ועל כן לטענתה, בגין ראש נזק זה על התובעת לפצותה בסך 156,840 ₪ (סעיף 28 לכתב התביעה שכנגד), בתוספת 10% בגין פיקוח וביצוע על ידי אחר. כן עתרה הנתבעת לפצותה בגין עלות חוות דעת המהנדס מטעמה בסך 1,732 ₪. הנתבעת טוענת כי אין לחייבה לתקן הליקויים באמצעות התובעת לאור חוסר האמון השורר בין הצדדים.

11.עוד עותרת הנתבעת לפצותה בסך 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, לאור העובדה שנאלצה לפנות את ביתה ביום 25.12.08 ולעבור לבית מושא התביעה, וזאת בעוד הבית אינו ראוי למגורי אדם, שכן לא היה מחובר במועד זה לתשתיות מים וחשמל.

12.הנתבעת העמידה את סכום התביעה שכנגד, לצרכי אגרה, בסך 180,000 ₪.

13.בכתב ההגנה שכנגד טענו התובעת כי יש לדחות את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, שכן נפלו בה פגמים שונים, כאשר ביניהם נטען כי המומחה שכתב את חוות הדעת אינו מתמחה בעבודות עץ – על אף שמדובר בתחום ייחודי. התובעת ומנהלה ביקשו כי בית המשפט יסמוך ידיו על חוות דעת מטעמם, ולפיה עלות התיקונים בבית הינה בסך 8,048 ₪, ועלות העבודות שלא בוצעו בבית הינה בסך 11,336 ₪, ואילו עלות העבודות שבוצעו בפועל, אך תמורתם לא שולמה הינה בסך 79,837 ₪, ולפיכך הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך 60,453 ₪. מעבר לכך טוענת התובעת כי העיכובים במסירת הבית נבעו ממחדליה של הנתבעת דווקא, ועל כן אין באיחורים שנגרמו משום הפרת ההסכם בין הצדדים, בעוד ביטול ההסכם באופן חד-צדדי על ידי הנתבעת הוא אשר מהווה הפרת חוזה, והוא שגם לכך שהתובעת לא השלימה את בניית הבית ולא ביצעה את שלב המסירה. התובעת טענה כי הינה מוכנים לתקן את הליקויים שהתגלו בבית על פי חוות הדעת מטעמה בעצמה, וכי זוהי דרך המלך. בנוסף, לטענתה, לא ידעה על המצוקה אליה נקלעה הנתבעת באשר לפינוי ביתה הקודם, ומובן שלא ניצלו מצוקה זו, אולם לטענתה, ייתכן כי מצוקה זה גרמה לכך שהנתבעת בחרה לסיים את החוזה באופן חד-צדדי.

הראיות בתיק:

14.מטעם בית המשפט מונה מומחה – המהנדס אריה דבורצקי, אשר קבע בחוות דעתו (מחירים לא כוללים מע"מ) את עלות חוזה הבנייה והתוספת – פרגולות ודקים – 375,000 ₪; את עלות העבודות שבוצעו בפועל: אלו שעליהן הוסכם בכתב – 33,698 ₪, ואלו שאין לגביהן הסכמה בכתב– 39,800 ₪; המומחה קבע עלות העבודות שלא בוצעו המנויות בחוזה בתוספת, בהסכמות בכתב, וכן אלו שנדרשו בע"פ – 129,023 ₪; וכן קבע את עלות תיקון הליקויים – 16,770 ₪. לסכום זה הוסיף המומחה מע"מ, והפחית את המחיר ששולם ע"י הנתבעת עפ"י מסמכים שהמציאה הנתבעת למומחה - סך 410,220 ₪ (כולל מע"מ). המומחה הגיע למסקנה לפיה הנתבעת שילמה לתובעת 34,145 ₪ ביתר.

15.מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה – מר רן אריאלי, וכן תצהיריהם של מר משה אריאלי (להלן: "משה") – אביו של מנהל התובעת המטפל בעניינים הכספיים בחברה – אשר הוסיף כי חלק מן העבודות שלא בוצעו נבעו מכך שהנתבעת ביקשה לבטלן עקב מצוקה כלכלית בה הייתה נתונה (סעיף 18 לתצהיר), ושל מר דוד משה – הנדסאי בתובעת, שהיה שותף לבניית הבית – אשר הסביר כי האיחורים בהשלמת בניית הבית נבעו מאשמה של הנתבעת, וכן העיד כי בוצעו תוספות רבות החורגות מן ההסכם המקורי ומן התוספת לו. העד לא נחקר על תצהירו.

16.מטעם הנתבעת הוגשו תצהירה של הנתבעת, וכן תצהירו של מר טנא ברוך – חשמלאי שביצע את השלמת עבודות החשמל, אשר העיד אילו עבודות היה עליו להשלים על מנת לקבל את אישור חברת החשמל לאכלוס הבית, ושל מר ליאור אמיר ולביא אבי – שהתקינו את מערכת כיבוי האש בבית, ואשר העידו כי הם היחידים שעסקו בתכנון ובהתקנת המערכת. בפועל, למעט הנתבעת העיד רק מר אמיר ליאור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ