אלנעאמי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), שלא להיעתר לבקשת המערער לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו.

החלטת כב' השופטת פראג ניתנה ביום 18.10.10, פסק הדין, באותו עניין, שניתן כמובן בהיעדרו של המערער ניתן ביום 06.10.10.

ראשיתו של עניין בדו"ח ברירת משפט שקיבל המערער, עת ביום 04.03.10 בשעה 12:20 לערך, בניגוד לתמרור ב' 15, נכנס עם משאיתו הכבדה בניגוד לתקנה 22 א' לתקנות התעבורה לכביש שאסור לו היה להיכנס אליו עם המשאית.

עפ"י ברירת המשפט, נדרש המערער לשלם 500 ₪, אך הוא ביקש להישפט ומשביקש זאת, נקבע משפטו אליו זומן בדואר רשום, כמותר בתקנות התעבורה, אך את הדואר לא לקח. הדואר הרשום חזר והרישום לא נדרש.

זאת הסיבה שבית משפט קמא לא נעתרה לבקשה לבטל את פסק הדין, ועתה נחזור לפסק הדין.

בפסק דינה כאמור הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירה בה הואשם מחמת אי-הופעה וגזר את דינו לקנס כפול מברירת המשפט, 1,000 ₪ במקום 500, והוסיף שלושה חודשים פסילה מותנית לשלוש שנים, ושלושה חודשים פסילה בפועל.

בנימוקיו לגזר דין זה, נכתב בתיק בית המשפט כי "עבירה מסוג ברירת משפט, עבר מדהים בחומרתו".

אכן צודק בית המשפט קמא. לעבר תעבורתי משקל וענישה, אבל בפירוט המילולי של גזר הדין מבית משפט קמא יש שני הפכים: הצד האחד הוא שהעבירה היא עבירה קלה, בלשון בית המשפט "עבירה מסוג ברירת משפט". הצד האחר של המטבע הוא שעברו של המערער מדהים בחומרתו.

בפנינו משוואה. מצד אחד עבירה קלה, מצד אחר, עבר מדהים בחומרתו, ולכן, בית המשפט קמא מוצא, למרות העבירה הקלה, להטיל עונש חמור מאוד העולה עשרות מונים בחומרתו על עונש ביררת המשפט. עונש כזה, לטעמי, הוא לא מידתי. עונש כזה כולו נשען על עבר ומתעלם מהעבירה. עונש כזה איננו לעבירה של העבריין אלא מתייחס לזהותו.

לא זאת מטרת הענישה.

אזכיר, שמי שיש לו עבר מכביד ומדהים בחומרתו, לרשות הרישוי יש כלים להורידו מן הכביש. אין זה תפקידו של בית המשפט.

אכן, ראוי לו למי שמבקש להישפט ואולי, והנני נזהר בדברים "מטריד" את בית המשפט בניסיון להוכיח חפות, שהעונש שבברירת המשפט יוחמר, בהחלט יש להחמיר עם מי שמבקש להישפט ולא מתייצב לבית המשפט, אך ההחמרה צריכה להיות בגבולות הסביר.

הנני מבטל את גזר דינו של בית משפט קמא בלבד, משאיר על כנו את הקנס של 1,000 השקלים ואת הפסילה המותנית, ובזכרי שהמערער, בפועל, כבר ריצה מהפקדת רישיונו עד ההחלטה לעכב ביצוע של עונש הפסילה בין ה-03.10.10 עד 31.10.10, הנני מבטל את הפסילה בפועל שגזר בית משפט קמא.

הקנס ישולם עד יום 01.12.10 בשני תשלומים.

ניתנה והודעה היום כ"ז חשון תשע"א, 04/11/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט