אלמראענה נ' הייניק ואח'

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 28.9.11 שבה היו מעורבים אופניים חשמליים של התובע ורכב הנתבעת 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע עותר לסכום של 3,000 ₪ בגין נזק לאופניים.

2.התובע טען שנסע בנתיב השמאלי וכ-70 מטר מהכניסה למחנה 12 "מישהו התנגש בי מאחור, אני נפלתי לרצפה בצד שמאל של הכנף שלי" (עמ' 1 שורה 3).

התובע גם זכר שלפני ההתנגשות שמע צעקות – אך אינו יודע מי צעק. התובע התפנה לבית חולים וכך סיכם התובע את דבריו: "קרה מקרה כי אני נפלתי ולא ידעתי אחר כך מה קרה" (עמ' 1 שורה 8).

3.האופניים לא תוקנו – והתובע מבסס את תביעתו על הצעת מחיר (ת/2) עיקר הנזק נגרם לסוללה.

מהחקירה הנגדית עולה כי מיד לפני התאונה חצה את הכביש כדי להגיע לצד השני.

4.על פי גרסת הנתבעת 1 היא נסעה לכיוון הצומת והתכוונה לפנות שמאלה. היא הבחינה בתובע אשר היה בצד ימין שלה ורצה לעבור לצד שמאל: "הוא רצה לחצות את הכביש באמצע הכביש לא היה מעבר חציה בצומת... ראיתי אותו עצרתי את האוטו . האוטו לא נכבה אבל נשאר במקום. הוא נתקע בגומי של המראות בצד ימין שלי והוא נפל" (עמ' 2 שורות 5-10)

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. כללית העדפתי את גרסת הנתבעת 1 לעומת גרסת התובע – אשר ברוב הגינתו הודה שלא זכר את פרטי הארוע.

ב. מכלל הראיות עולה שהתאונה התרחשה לא כתוצאה מפגוע מאחור כטענת התובע, אלא כתוצאה מנסינו לחצות את הכביש – ותוך כדי כך פגע בצד ימין של רכב הנתבעת 1.

ג. שוכנעתי שלנתבעת 1 לא הייתה הזדמנות להתחמק מהתאונה שקרתה כאשר התובע ניסה לחצות את הכביש בחוסר תשומת לב למתרחש מסביבו.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.