אלמקייס נ' קאופמן ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים. התובע נהג ברכב מסוג "טויוטה" שבבעלותו. נתבע 3 (להלן:"הנתבע") נהג ברכב מסוג "פורד פיאסטה" בבעלות הנתבעת 1 , ומבוטח בחברת הביטוח הראל (הנתבעת 2).

2.לטענת התובע, הוא עמד ברמזור אדום בנתיב השמאלי. כשהגיע לצומת, החל לפנות שמאלה על מנת לבצע פניית פרסה. הנתבע שעמד מאחוריו פגע בו בחלק האחורי שמאלי, תוך שהוא עולה על אי תנועה ואף פוגע בו בדלת האחורית שמאלית.

כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב התובע. התובע קיבל פיצוי מחברת הביטוח שלו, והוא תובע השתתפות עצמית בסך של 1,670 ₪, הפסד הנחת העדר תביעות בסך של 1,200 ₪ ועוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. סכום התביעה הועמד על סך של 3,870 ₪.

3.הנתבעים חלקו על גרסת התובע. לגרסת הנתבע, הוא עמד שני בנתיב השמאלי ברמזור

אדום. התובע עמד ראשון בנתיב הימני. כשהתחלף הרמזור לירוק, וכשהרכב שעמד לפניו

עבר את הצומת, החל בנסיעה בנתיבו על מנת לבצע פניה שמאלה. התובע ניסה לבצע פניית

פרסה מהנתיב הימני תוך שהוא סוטה לנתיב נסיעתו של הנתבע. כתוצאה מכך, פגע הנתבע

ברכב התובע באמצע הצד השמאלי. מאחר והתובע המשיך בנסיעתו נגרמה הפגיעה גם בצד

השמאלי אחורי של רכב התובע. עוד טען הנתבע כי מאחר וניסה לבלום את הרכב, עלה

הגלגל השמאלי אחורי של הרכב על אי התנועה.

4.בדיון בפני העידו התובע, הנתבע ואשת הנתבע, הגב' אירית גויכמן, שישבה במושב הקדמי לידי הנתבע בעת קרות התאונה.

דיון והכרעה :

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ושמעתי עדויותיהם בפני, ולאחר שעיינתי בתמונות הנזק ותמונות הצומת בו התרחשה התאונה, אני מעדיפה את גרסת הנתבע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על התובע, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, עדותו של הנתבע מהימנה עלי. עדותו היתה בהירה, עקבית ומשכנעת ולא נסתרה בדרך כלשהי. הנתבע העיד כי נסע בנתיב השמאלי, כי התובע עמד ראשון בנתיב הימני וניסה לבצע פניית פרסה מהנתיב הימני תוך שהוא סוטה לנתיב נסיעתו של הנתבע.

אף עדותה של העדה מטעמו היתה משכנעת וחיזקה את גרסתו של הנתבע.

לעומת זאת, גרסתו של התובע לא היתה עקבית. התובע שינה את גרסתו הן לעניין מיקום הפגיעות ברכבו והן ביחס לאופן התרחשות התאונה.

שנית, מיקום הנזקים ברכב התובע, בעיקר לאורך הצד השמאלי של הרכב, אינם מתיישבים עם גרסתו של התובע לתאונה אלא עם גרסתו של הנתבע. (ת/2).

לו אכן, כגרסת התובע, הנתבע נסע בנתיב שלו מאחוריו הרי שניתן היה לצפות כי הפגיעה כמו גם הנזק יהיו ברובם בחלקו האחורי של רכב התובע.

שלישית, עיון בתמונות הצומת בה התרחשה התאונה (ת/1) מצביע על כך כי אופן התרחשות התאונה כגרסת התובע, אינה סבירה. אי התנועה לצד הנתיב השמאלי מכוסה בצמחיה לכל אורכו, דבר שאינו מאפשר לכלי הרכב לעלות עליו. רק בסמוך למעבר החצייה אי התנועה חשוף. לפיכך, גרסת התובע כי הנתבע ניסה לעקוף אותו תוך שהוא עולה אי התנועה ו"על העשבים", אינה סבירה. אין זה אף סביר כי הנתבע אשר עומד מאחורי התובע, כגרסת התובע, ינסה לעקוף תוך שהוא עולה על אי התנועה כל זאת כאשר התובע פונה שמאלה.