אלמלח נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רשיון נהיגה ורשיון רכב אשר הוטלו על המבקש ע"י קצין משטרה לאחר שיוחסה לו נהיגה במצב של שכרות כהגדרתו בחוק.

ב"כ המבקש טען כי אין בידי המדינה ראיות לכאורה בעוצמה המצדיקה את קבלת הבקשה.

לטענתו לא נערך שימוע כדין שכן הקצין הפוסל החליט מראש לפסול את המבקש.

עוד טען כי עצם העובדה כי המבקש קיבל אפשרות לנהוג אחרי שנמדד מעידה על כשירותו והעדר מסוכנות מצידו.

ב"כ המדינה טענה כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש וכי הראיות מצביעות על שכרות עת נהג ברכב.

חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בבשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

בהתאם לפסיקה, בית המשפט לא יכנס בשלב משפטי זה לשאלת משקלן של הראיות.

הבדיקה תהיה ביחס לשאלת קיומן ומתוך בדיקת השאלה, האם בהנחה שינתן לראיות הקיימות משקל מלא, ניתן יהיה לבסס הרשעה בתיק זה?

מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות יותר מראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש.

בידי המדינה פלטי בדיקה תקינים המעידים על שתי בדיקות תקינות ונפרדות שבוצעו למבקש ואשר הצביעו על כמות אלכוהול של 455 מיקרוגרם (כמות אשר עולה על הרף שנקבע בפרשת "עוזרי" ע"י בית משפט השלום לתעבורה בירושלים).