פסק דין
1.בתאריך 16.10.12, בקטע כביש החוף שבין מחלף בית ינאי למחלף גבעת אולגה, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע לרכבו של נתבע 2 (להלן: "הנתבע") המבוטח על ידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").
2.לטענת התובע, הנתבע אשר נסע מאחוריו בכביש, פגע ברכבו מאחור בעת שהוא עצמו עצר בשל עומס תנועה ומיד לאחר מכן ברח מהמקום והוא נאלץ לרדוף אחריו עד לתוך העיר חדרה, שם פגע הנתבע בהולך רגל ומשטרה הוזמנה למקום.
3.מנגד, טוען הנתבע אשר הותיר עלי רושם של אדם כן ואמין, כי עובר לתאונה, בעודו נוסע בנתיב השמאלי של הכביש במהלך עקיפת רכב אחר, "חתך אותו" רכבו של התובע מימין במהירות והדבר הרגיז אותו מאוד, עד כי הוא עשה לכיוון נהג הרכב ונוסעיו תנועה של "אצבע משולשת" ולאחר מכן חזר אל הנתיב הימני. מכאן והלאה, כך לגרסת הנתבע, רדף אחריו התובע והוא החל בורח ממנו עד שבשלב מסוים עקף אותו התובע פעם נוספת מימין ואז עצר בבת אחת. הנתבע הודה כי במהלך סטייתו ימינה, כשהוא מנסה להימנע מפגיעה ברכבו של התובע, פגע צדו השמאלי של רכבו בצד הימני של רכב התובע.
(בהקשר זה אעיר כי אמנם בכתב ההגנה נטען כי הנתבע סטה שמאלה ואולם להתרשמותי מדובר בטעות שכן הן בהודעתו במשטרה נ/1), הן בתיעוד שכתב עבור חברת הביטוח (נ/5) והן בעדותו בבית המשפט הוא אמר והדגים כי סטה ימינה).
לטענת הנתבע, בשל פחד גדול שאחז בו הוא לא עצר במקום ולא יצא מרכבו על אף הפגיעה, אלא המשיך בנסיעה שהסתיימה בפגיעתו בהולך רגל (ר' כתב האישום שהוגש נגדו – נ/3), בתקיפתו על ידי הנוסעים ברכבו של התובע, באמצעות את חפירה ואגרוף (' התצלומים נ/2) ובהשמעת איומים מצידם כלפיו (בגין אירועים אלה הגיש הנתבע תלונה במשטרה – נ/1).
4.בתשובותיו לשאלות נציגת הנתבעת, הכחיש התובע את טענת הנתבע בדבר העקיפה שקדמה לפגיעה, כמו גם את גרסת האחרון בנוגע הראה ל"אצבע המשולשת". לגרסת התובע "זה לא קרה בכלל".
גם את טענות הנתבע בדבר המרדף שהתנהל אחריו והמכות שקיבל, הכחיש התובע מכל וכל וטען כי הוא והנוסעים עמו ברכב המשיכו בנסיעה אחרי התובע על מנת לקבל ממנו פרטים ולא לשום מטרה אחרת.
5. אחיו של התובע, מר חאפז מחאמיד, אשר היה עמו ברכב בשעת התאונה והעיד מטעמו בבית המשפט, טען בעדותו כי הנתבע פגע ברכבו של התובע במהלך נסיון עקיפה שלו את הרכב מימין. בניגוד לגרסתו המיתממת של התובע, אישר העד את גרסת הנתבע לכך שהוא עשה לעברם תנועה של "אצבע משולשת" כמו גם את דברי האיום שהושמעו כלפי הנתבע בהמשך הארוע מצד מי מנוסעי הרכב ולפיהם "מי שעושה אצבע משולשת, חותכים לו אותו".
6.גם טענות הנתבע לתקיפתו על ידי אחד מהנוסעים ברכבו של התובע באמצעות את חפירה בתום המרדף שהתבצע אחריו לתוך העיר חדרה, נתמכו במידה מסוימת בדברי העד שאישר כי הוא מחזיק ברכבו "טוריה" ואת חפירה, אם כי הכחיש את הטענות בדבר התקיפה.
7. מחוות דעת השמאי שבדק את רכב התובע ביום 3.11.12 - כ- 3 שבועות לאחר התאונה, עולה כי הרכב ניזוק בפינה האחורית ימנית ובמגן הקדמי. עיון בתצלומי הרכב (נ/1) מלמד על נזק מעיכה ושפשוף בפינה הימנית של המגן האחורי ושריטות בצדו הימני תחתון של המגן הקדמי.
רכבו של הנתבע נפגע פגיעת מעיכה קשה יותר בפינה השמאלית קדמית - כנף, פנס, פגוש ומכסה מנוע (ר' התצלומים נ/4).
מיקום ואופי הנזקים בשני כלי הרכב מתיישבים היטב עם גרסתו העקבית של הנתבע ופחות מזה עם גרסתו של התובע, אשר בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט טען כי מדובר היה בהתנגשות מאחור בשל עצירתו בפקק בעוד אחיו שהעיד מטעמו טען לנסיון הנתבע לעקפם מימין.
מעבר לכך, בטופס הודעתו לחברת הביטוח טען התובע כי רכב הנתבע "פגע ברכבו מאחור והדף אותו למדרכה" ואילו בבית המשפט הוא דיבר על שריטות מקדימה מבלי להסביר ממה הן נגרמו. כשעומת עם גרסתו בטופס ההודעה אמר התובע כי: "אין מדרכה בכביש החוף".
7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעד ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, אני מוצאת את גרסת התובע מהימנה יותר ויש בה לטעמי, כדי לשקף נכונה את מהלך הארוע נשוא התביעה. בעוד שגרסת התובע היתה עקבית והיא מתיישבת היטב עם כל הראיות שהוצגו בפני, הרי שגרסת הנתבע נסתרה במספר נקודות מהותיות בעדות אחיו שהיה במקום ואלה פורטו על ידי בהרחבה, לעיל.
8.במצב דברים זה הנני קובעת כי מדובר בתאונה שארעה בשל נהיגתו הפרועה והתנהגותם הבריונית של התובע ונוסעיו וכי מבחינתו של הנתבע היתה היא בלתי נמנעת, שכן במצב שבו התובע עקף אותו מימין ומיד לאחר מכן עצר (כשאני מתרשמת שהוא עשה כן בכוונה), לא הותיר בפניו אפשרויות כלשהן מלבד להתנגש בו.
אכן, תנועת ה"אצבע המשולשת" שעשה הנתבע לעבר התובעים בתחילת הארוע פסולה גם היא בעיני ואולם אין בה לטעמי כדי להטיל עליו אחריות כלשהי לגרימת התאונה.
9.התוצאה היא אם כן שאני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 500 ₪, סה"כ 1,000 ₪.
סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבי המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.