אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלכסנדר נ' דוד ואח'

אלכסנדר נ' דוד ואח'

תאריך פרסום : 25/07/2010 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
25936-02-10,7447-04-10
25/07/2010
בפני השופט:
נסרין עדוי

- נגד -
התובע:
הלל דוד
הנתבע:
1. אברהם אלכסנדר
2. הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

בפניי שתי תביעות לקבלת פיצויים עבור נזקי הרכוש שנגרמו לרכבי הצדדים ושהיו מעורבים בתאונת דרכים שארעה ביום 09.12.09 (להלן: "התאונה"); הראשונה - תביעת התובע עבור נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו עקב התאונה, לפיה טוען התובע, כי התאונה ארעה בשל אשמו הבלעדי של הנתבע 1. השנייה – תביעת הנתבע 1 שהוגשה כנגד התובע ומבטחת רכבו, שמג"ד חברה לניהול תביעות בע"מ, לפיה טוען הנתבע 1, כי התאונה ארעה בשל אשמו הבלעדי של התובע.

מעדויות הצדדים עולה, כי התאונה ארעה בכביש פיקא (להלן: "הכביש"). התובע ירד בכביש מכיוון מרכז חורב לכיוון כביש רופין. התובע נסע ישר בצידו הימני של הכביש. הנתבע נסע בכיוון הנגדי של הכביש, עלה למעלה בכביש עד שהגיע למקום שממנו ניתן לפנות שמאלה ולעשות פרסה. התובע המשיך ישר בנסיעתו והספיק לחלוף את הפניה ימינה לרחוב אורן והיה "קצת יותר למטה".

עד כאן, הצדדים לא חולקים על הנסיבות לעיל.

לטענת התובע, אחרי אותה פניה, פתאום ראה מולו את רכבו של הנתבע נכנס למסלול נסיעתו. התובע טוען, כי הנתבע עשה פניית פרסה רחבה ועבר לנתיב הימני של הכביש, במקום להיצמד לנתיב שמאל בכביש. התובע ניסה לבלום ולמנוע את ההתנגשות. אך, ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת, וזאת חרף העובדה כי נסע במהירות של 30 קמ"ש. רכבו של הנתבע נכח במסלול נסיעת התובע והפתיע אותו, ונוכח תנאי הכביש לא עלה בידו להבחין ברכבו של הנתבע מבעוד מועד.

אקדים ואומר, כי עדותו של התובע יצרה עלי רושם מהימן ואמין. עדותו של התובע הייתה אחידה ולא נסתרה. עדותו של התובע נמצאה סבירה יותר ומתיישבת עם היגיון הדברים, עם תנאי הכביש ועם מוקדי הנזק, הכל כפי שיפורט להלן.

הנתבע טען, כי כשהגיע לפנייה שמאלה, הוא עצר ווידא כי הכביש מהכיוון הנגדי ריק, ולכן החל לעשות את הפרסה. הוא עשה את הפרסה במהירות איטית מאוד. הוא סיים את הפרסה וההתנגשות ארעה עת ביקש להשתלב בכביש חזרה לצידו השמאלי של הכביש. באותה עת, ובאופן פתאומי, רכבו של התובע בא מלמעלה במהירות מופרזת ופגע ברכב הנתבע.

אין חולק, כי מכיוון נסיעתו של התובע היינו, במורד הכביש מכיוון חורב לכיוון רופין, נמצא קטע שהינו בבחינת "שטח מת". נוכח עובדה זו, מוטלת על הנהגים בכביש זה, בשני כיווני הנסיעה, חובת זהירות מוגברת. חובה זו, חלה ביתר שאת על נהג המבקש לבצע פניית פרסה באותו כביש.

התובע העיד בפניי כי נסע במהירות של 30 קמ"ש. עדותו זו יצרה עלי רושם מהימן. מה עוד, שלא עלה בידי הנתבעים לסתור אותה. הנתבעים טענו, כי אם התובע היה נוסע במהירות של 30 קמ"ש, אזי התאונה לא הייתה מתרחשת. טענה זו, נותרה בגדר השערה בלבד ועל כן, אין בידי לקבלה.

בעדותו בפניי, הנתבע הדגים את אופן התרחשות התאונה. הנתבע טען, כי הספיק לסיים את הפרסה ולהגיע לנתיב הכי ימני בכביש. הנתבע טען כי הספיק להתיישר על שפת המדרכה, ותוך כדי ניסיונו להשתלב חזרה לנתיב השמאלי, בא רכבו של התובע ופגע בו. על פי תיאור זה, הפגיעה ברכבו של הנתבע הייתה אמורה להיות בצידו השמאלי אמצע ו/או קדמי, כשבפועל, הנזקים שנגרמו לרכבו של הנתבע היו בצידו האחורי שמאלי של הרכב. נוכח עובדה זו, הנתבע תיקן וטען, כי " אני יושב באוטו, אני עושה פניית פרסה ואני מרגיש מכה מאחורה". הנתבע אישר כי לא ראה במראה את רכבו של התובע. הנתבע אישר כי ביצע את פניית הפרסה במהירות איטית מאוד; 10 קמ"ש.

מכל המקובץ לעיל, הנני קובעת כי ההתנגשות ארעה עת נכח רכבו של הנתבע במסלול נסיעתו של התובע ובזמן שהנתבע נסע במהירות איטית מאוד, מבלי לנסות ולהאיץ את מהירותו, דבר שהיה עליו לעשותו בנסיבות העניין.

ברי כי הנתבע עשה את פניית הפרסה בצורה רשלנית. ברי עוד, כי גרסתו אודות התרחשות התאונה נסתרה בעדותו שלו, וכן במוקדי הנזק שנגרמו לרכבים.

לא זו אף זאת: בפניית הנתבע למבטחת רכבו של התובע, טען הנתבע כי היה עד נוסף, נהג הרכב שנסע בסמוך אליו וצירף מסמך האמור לשקף את עדותו של אותו נהג. משום מה, עד זה לא זומן לעדות מטעם הנתבע, והדבר פועל לרעתו.

הנתבע הודה כי עשה את הפרסה במהירות איטית מאוד. השטח המת בכביש מגביל את שדה ראייתו של הנתבע. אותו שטח מת מגביל גם את שדה ראייתו של התובע, ברם שוכנעתי כי התובע נהג בזהירות המרבית.

בנסיבות, ברי כי הנתבע סיכן את עצמו ואת הבאים מהכיוון הנגדי. נסיעתו האיטית מאוד של הנתבע, אפשרה לרכבו של התובע שהגיע מלמעלה, להספיק להיכנס לשטח המת, לחלוף את אותו שטח ולהתקרב לרכבו של הנתבע שנסע במהירות איטית מאוד והופיע במסלול נסיעתו של התובע, הכל מבלי שהייתה בפני התובע אפשרות למנוע את ההתנגשות. הנתבע סיים את פניית הפרסה וחרף זאת, מטעמים השמורים עמו, המשיך בנסיעה איטית מאוד במסלול נסיעתו של התובע.

נוכח תנאי הכביש, התובע לא יכל לראות את רכבו של הנתבע אלא כשהיה קרוב אליו. התובע ניסה למנוע את ההתנגשות, אך זו הייתה בלתי נמנעת. מהירותו האיטית מאוד של הנתבע לא התאימה לתנאי הכביש בנסיבות דנן, ועל כן הנני קובעת, כי ההתנגשות ארעה בשל אשמו הבלעדי של הנתבע.

הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי דבק בתובע אשם תורם כלשהו לאירוע התאונה, ועל כן, ונוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי בנסיבות דנן, ניתן לייחס לתובע אשם כלשהו בהתרחשות התאונה.

באשר לנזקים: רכבו של התובע ניזוק בחלקו הקדמי, לרבות חלקו הקדמי שמאלי. נזקי רכבו של התובע הוערכו על ידי שמאי מטעמו בסך של 9,388 ₪ (סכום הכולל מע"מ). רכבו של הנתבע ניזוק מאחור בצידו השמאלי. התובע שילם שכ"ט שמאי בסך של 850 ₪ (סכום הכולל מע"מ כחוק). בנוסף לכך, התובע ביקש פיצוי בסך של 1,000 ₪, וזאת בגין הפסד ימי עבודה, אי נוחות והוצאות עבור נסיעות במוניות במשך שבוע ימים, במהלכם רכבו היה מושבת. וכן, סך של 300 ₪ עבור הוצאות משפט. מנגד, רכבו של הנתבע ניזוק בחלקו האחורי שמאלי, ושמאי מטעמו העריך את הנזק בסך של 7,926 ₪ (כולל מע"מ). הנתבע ביקש לחייב את התובע ומבטחתו בפיצויו על נזק זה, וכן על נזקיו הנוספים שלהלן: 932 ₪ בגין שכ"ט שמאי (כולל מע"מ), סך של 940 ₪ בגין ירידת ערך, סך של 402 ₪ בגין הוצאות משפט ובולים.

לא מן המותר לציין, כי מלבד ההכחשה הכללית של הנזקים בכתבי ההגנה, לא הועלו טיעונים כלשהם בדיון שהתקיים בפניי ו/או לא הובאו ראיות כלשהן לסתירת הנזקים כפי שנקבעו על ידי השמאים מטעם הצדדים.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את תביעת התובע ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 9,388 ₪ בגין נזקי הרכב (כאשר סכום זה כולל מע"מ כחוק), בתוספת סך של 850 ₪ בגין שכר טרחת השמאי מטעם התובע (סכום הכולל מע"מ כחוק), ובתוספת סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ