אלכביר נ' החברה להגנת הטבע

פסק דין

1.לאחר שהתובעת השתחררה משירות סדיר בצה"ל, היא חיפשה לעבוד בעבודה מועדפת, על מנת שבתום תקופת העבודה היא תוכל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") את המענק הכספי לו זכאי, על פי חוק, חייל משוחרר העובד במהלך השנתיים שלאחר שחרורו 6 חודשים מלאים בעבודה שהוכרה כ"עבודה נדרשת".

2.במהלך חיפושיה אחרי עבודה מועדפת נתקלה התובעת במודעה שפירסמה הנתבעת באתר האינטרנט "הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה" (להלן: אתר האינטרנט), בה נאמר כי לבי"ס שדה "אכזיב" של החברה להגנת הטבע דרוש/ה פקיד/פקידת קבלה, וכי עבודה זו מוכרת כעבודה מועדפת. התובעת התקשרה לטלפון שצויין במודעה, הציעה את עצמה לעבודה המוצעת ולאחר שרואיינה על ידי מר דודו מזרחי (להלן: "דודו) ששימש באותה עת כמנהל בית ספר שדה "אכזיב", היא התקבלה לעבודה והחלה לעבוד ב- 16/6/12.

3.לטענת התובעת, התברר בדיעבד כי העבודה כפקידת קבלה בבי"ס שדה אכזיב לא הוכרה כעבודה מועדפת. לכן היא לא קיבלה מהמל"ל את המענק, שהסכתם בסכום של 9,370 ₪.

בתביעה שבפניי עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בסכום של 10,870 ₪. סכום זה כולל את המענק אותו הפסידה, בסך 9,370 ו- 1,500 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, לטענתה.

4.לטענת הנתבעת, בראיון העבודה שנערך לתובעת בטרם קבלתה לעבודה "לא דובר על כך שהמשרה של פקידת קבלה בבי"ס שדה היא עבודה מועדפת בענף החקלאות" וב- 10/7/12, עת חתמה התובעת על הסכם העבודה, בו פורטו תנאי העסקתה, ידעה התובעת שהגדרת התפקיד שלה אינה מוכרת כעבודה מועדפת ולמרות ידיעתה זו ולמרות שהובהר לה ע"י מנהל האירוח בבי"ס שדה שלא מדובר בעבודה שמוכרת כעבודה מועדפת, בחרה התובעת להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת, בתפקיד כפי שהוגדר בהסכם העבודה.

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות המשפט של הנתבעת.

5.אין חולקין כי במודעה שפירסמה הנתבעת באתר האינטרנט – מודעה שבעקבותיה התקשרה התובעת למס' הטלפון שצויין במודעה, נקבע לה ראיון עבודה והיא התקבלה לעבודה - צויין במפורש כי העבודה המוצעת "פקיד/פקידת קבלה לבית ספר שדה אכזיב" מוכרת כעבודה מועדפת. לכן על הנתבעת מוטל להוכיח כי למרות הכתוב במודעה ידעה התובעת, עת התחילה לעבוד, שהפרסום שבמודעה מקורו בטעות וכי בפועל לא מדובר בעבודה מועדפת.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, כעולה מכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את עדויותיהם של התובעת ושל דודו, אני קובע כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה הנ"ל. אני מאמין לתובעת שרק לאחר מספר חודשי עבודה התגלה לה כי העבודה אינה מוכרת כעבודה מועדפת.

במצב דברים זה, הגם שאני מאמין כי הפרסום במודעה שמדובר בעבודה המוכרת כעבודה מועדפת מקורו בטעות ולא מדובר בהטעיה במזיד, אני סבור שהתובעת, אשר בשל אותו פרסום מוטעה איבדה את זכאותה למענק, זכאית לקבל פיצוי מהנתבעת בגובה אותו מענק.

יחד עם זאת, אני קובע כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

6.סיכומו של דבר, לאור האמור בסעיף 5 דלעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,370 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 10.6.2013 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.