אלי פרץ נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד – 1994 מיום 27.2.08 אשר קבעה למערער נכות בשיעור 15% בגין התקרחות צלקתית.

2.בערעור טען המערער כנגד שלילת הקשר הסיבתי בין הקרנות הגזזת ומצב הראיה וכן כנגד ההחלטה בעניין הנפשי.

3.ביום 4.11.09 הודיע המערער כי הוא חוזר בו מטענותיו בכל הנוגע לאי הכרת כבוד הועדה בנזקי עיוורונו וכי הוא עומד על הערעור בכל הנוגע לטענותיו בתחום הנפשי.

4.המערער נבדק ע"י הועדה לעררים בתחום הפסיכיאטרי וכך נקבע:

" בן 68 הוקרן בגיל 12, 13, לומד עד הטיפול רק לאחר הטיפול חלה ירידה בראיה לדבריו, ואז הפסיק ללמוד. עבד בניקיון כפועל פשוט, לא שרת בצבא עקב אותה הסיבה. נשוי מגיל 19 + 5 ילדים. מתלונן על הגבלה בתפקודו ובהתאמה סוציאלית בגלל הראיה מטושטשת וירודה. מכיוון שלא הוכח שהעיוורון הוא תוצאה (?) הקרינתי שקיבל נגד הגזזת בילדותו אין להתאים נכות בתחום הנפשי הקשורה בטיפול בגזזת שקיבל בילדותו."

5.טענות המערער:

א.הועדה התעמלה מנזקיו הנפשיים המשניים לנזקיו הדרמטולוגים והאסתטיים .

ב.הועדה שמה דברים בפי המערער והתעמלה מתלונותיו בסעיף 7 לפרוטוקול, כי שרפו לו את השערות ואת הריסים.

ג.אין כל הסבר מדוע הועדה מייחסת את כל הנכות הנפשית למצב הראיה ולא לנזקים האסתטיים.

6.טענות המשיבה:

א.קביעת הועדה כי יש לייחס את מצבו הנפשי לפגיעה בראיה היא קביעה רפואית, אשר בסמכותה של הועדה.

ב.יתרה מכך, לא הוכח קיומו של ליקוי נפשי כלשהו.

7.ההכרעה:

הלכה היא כי קביעת הפגימה המזכה בפיצוי מכח החוק ושיעור הנכות מכח פגימה זו, הינה קביעה רפואית של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בשיקול דעתה הרפואי.

כמו כן, "מחלה" המזכה בפיצוי מכח החוק, היא גם כל מחלה הנובעת מאחת המחלות המנויות בתוספת, לפיכך על מנת להקים למערער זכאות לאחוזי נכות נפשיים, על הועדה לקבוע כי מצבו הנפשי נובע מאחת הפגימות המנויה בתוספת ושבגינה נקבעה למערער, דרגת נכות.

8.בענייננו, קבעה הועדה כי טענותיו בתחום הנפשי, קשורים לאובדן הראיה ולא לטיפול בגזזת שקיבל בילדותו.

9.אכן מדובר בקביעה רפואית, אלא שלטעמי, הקביעה אינה מנומקת דיה.

בפרק "התלונות" שבסעיף 7 לפרוטוקול, מתאר המערער כי לאחר הטיפול בגזזת הפסיק לראות וגם כי שרפו לו את השערות ואת הריסים. לאחר תאור עבודתו כפועל פשוט בהעדר שירות צבאי בגלל העיניים, הוא מוסיף כי הילדים היו צוחקים עליו וכי יש לו גירוד כל הזמן בראש. לא ברור מתיאור זה האם הצחוק של הילדים נבע ממצב הראיה, או מהעדר השערות והריסים.

הגם שהמערער מייחס את סבלו לבעיית הראיה, הוא מתייחס גם לגורמים נוספים וביניהם, שריפת השערות והריסים. הועדה לא התייחסה לנתון זה בשיקוליה לגבי מצבו הנפשי.