אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלי-נובק ואח' נ' עירית חולון

אלי-נובק ואח' נ' עירית חולון

תאריך פרסום : 08/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
10414-06-08
08/07/2011
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
1. מנש אלי-נובק
2. גילה אלינובק

הנתבע:
עירית חולון

החלטה

לפני בקשה לתיקון שני של כתב התביעה בתיק הנדון.

עניינה של התובענה הוא בהסכם לפיו הקצתה המשיבה למבקש (הוא התובע) מקרקעין המצויים באזור התעשייה בחולון לשם הקמת בית מלאכה.

ההסכם נחתם בשנת 1982, לתקופה של 5 שנים או עד אשר מנהל מקרקעי ישראל יקצה למבקש קרקע, לפי המוקדם. בהמשך, הוארכה תקופת ההרשאה מ-5 שנים ל-15 שנים, קרי – עד לשנת 1997.

בשנת 2000 דרשה המשיבה את פינויו של המבקש מן המקרקעין. משלא פינה המבקש את המקרקעין הגישה נגדו המשיבה שתי תביעות: האחת, תביעה לפינוי וסילוק יד מן המקרקעין והשנייה, תביעה כספית לדמי שימוש ראויים.

ביום 09/06/2003 ניתן פסק דין בתביעה לפינוי וסילוק יד שהגישה המשיבה בבית משפט השלום בכפר-סבא, אשר קבע כי על המבקש לפנות את המקרקעין ולהחזיר את החזקה בהם לידי המשיבה. ערעור על פסק הדין נדחה בהסכמת הצדדים ביום 22/11/2005. תביעה לביטול פסק הדין שהוגשה על ידי המבקש, נדחתה על הסף ביום 07/02/2006.

ביום 05/02/2009 ניתן פסק-דין אשר חייב את המבקשים בדמי שימוש ראויים. ערעור על פסק הדין הוגש לבית משפט זה וטרם הוכרע.

ביום 26/06/2008 הגישו המבקשים לבית משפט זה תביעה כספית לתשלום 2,600,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם על ידי המשיבה. בתביעתם טענו המבקשים כי מעמדו של המבקש במקרקעין הינו מעמד של בר-רשות בתמורה ולפיכך זכאי הוא לפיצוי בשל ביטול הרשות ופינויו מן המקרקעין.

בהמשך, ביקשו התובעים לתקן את תביעתם וניתנה להם הרשות לעשות כן. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 04/08/2009. בכתב התביעה המתוקן זנחו המבקשים את טענתם להיותו של המבקש בר-רשות במקרקעין וטענו כי נגזלה זכותם במקרקעין, כאשר לא נטען בבירור מהי אותה זכות. הסעד היחיד שנתבקש הינו סעד כספי ובמסגרתו הגדילו המבקשים את סכום התביעה לסך של 4,250,000 ש"ח בגין נזקיהם.

כעת, מבקשים התובעים לתקן את תביעתם בשנית באופן שבו יתווסף לתביעתם סעד של "אכיפת עסקת הקצאת המקרקעין", במובן זה שיינתן צו אשר יחייב את המשיבה לפנות לקבלת אישור שר הפנים להקצאה האמורה וסעדים כספיים נוספים. המבקשים טוענים כי הסכם ההקצאה שנחתם הינו הסכם למראית עין וכי הזכות שניתנה להם במקרקעין, מכוח החלטת מועצת העירייה משנת 1981, הינה זכות בעלות/חכירה בהיוון מלא, אותה הם מבקשים לאכוף.

המשיבה התנגדה לתיקון המבוקש, אולם מאחר וסברתי כי תיקון כתב התביעה יביא לבירור מקיף וממצה של כלל המחלוקות בין הצדדים, התרתי למבקשים את תיקון תביעתם בשנית תוך חיובם בהוצאות.

המשיבה בקשה לערער על החלטה זו וביום 11/05/11 קיבל בית המשפט העליון את בקשתה וקבע כי יש לדון בטענות המשיבה כנגד התיקון לגופן, למצער, להכריע בטענת ההתיישנות ולהותיר את ההכרעה ביתר הטענות להמשך ההליך, מכאן החלטה זו.

בתמצית, טוענת המשיבה כי הבקשה לתיקון הוגשה בחוסר תום לב, תוך שיהוי ניכר. תוכניות המשיבה ביחס למקרקעין ידועות מזה שנים רבות מכוח תכניות שהופקדו ואושרו כדין ועל כן הנימוק להגשת הבקשה בעיתוי הנוכחי אינו יכול לעמוד. לטענתה, שינויים באזור בו מצויים המקרקעין והתפתחותו, הם שעוררו את המבקשים וכל כוונתם היא לשים ידם על קרקע ציבורית ולהתעשר על חשבון הציבור. עוד טוענת המשיבה כי התיקון האמור פוגע בזכויותיה הדיוניות של הנתבעת, יביא רק לסרבול ההליך ויפריע לדיון בשאלות שבמחלוקת. עוד נטען כי יש לסלק את בקשת התיקון על הסף בשל היעדר עילה, התיישנות, שיהוי, מניעות והשתק.

דיון והכרעה

תיקון כתב התביעה המבוקש תוקף למעשה את הרישום בספרי המקרקעין. אינני מחווה דעה באשר לסיכויי התובעים להוכיח את תביעתם, אך לשם הכרעה בבקשה אצא מנקודת ההנחה שכל טענותיהם נכונות, על אף שאין הדבר בהכרח נכון.

הצדדים מיקדו את טיעוניהם בפני בטענת ההתיישנות, אשר דומה כי היא הטענה העיקרית לסילוק הבקשה על הסף, ולפיה, כל הסעדים המבוקשים בבקשה לתיקון כתב התביעה, מקורם בעילות תביעה שהתיישנו זה מכבר.

סעיף 5 בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע את תקופת ההתיישנות של תביעה ומבחין בין תובענה שהיא "במקרקעין" לבין תובענה "בשאינו מקרקעין". תובענה בשאינו מקרקעין מתיישנת בחלוף שבע שנים ואילו תובענה במקרקעין מתיישנת בתום חמש עשרה שנים, ובמקרקעין מוסדרים – לאחר עשרים וחמש שנים.

חוק ההתיישנות אינו מגדיר מהי תובענה במקרקעין, אולם בסעיף 1 שבו הוגדרו "מקרקעין" כך:

"קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת-הנאה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע חיבור-קבע וכל זכות או טובת-הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה".

בע"א 9382/02 בולוס ובניו – חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 10/06/08) קבע בית המשפט העליון, בסעיף 25 לפסק-דינו, כך:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ