אלישע נ' פרטוש ואח'

פסק דין – בעניין הנתבעת 3

הנתבעת 3 הגישה בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף.

התביעה –

התובע הגיש תביעה לפי חוק הפלת"ד, לאחר שנפגע, לטענתו, בתאונת דרכים שארעה ביום 18/12/09. התובע טוען לנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. במסגרת התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת 3 לשפותו על תשלומים ששילם לצורך אשפוזו בבית החולים הדסה.

התובע טוען כי הנתבעת 3 לא אישרה את בקשתו ו/או לא נתנה התחייבות לשאת בהוצאות העברתו לבית החולים הדסה. על כן הוא נאלץ להתחייב ולשלם עבור האשפוז. בדיעבד הסתבר כי האשפוז הציל את חייו והקטין באופן משמעותי את נזקיו.

התובע טוען כי הנתבעים חייבים, ביחד ולחוד, לפצותו ו/או לשפותו בגין הוצאות האשפוז ב"הדסה".

נימוקי המבקשת –

בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הסמכות הייחודית לדון בתביעות שבין מבוטח לקופת חולים הינה לבית הדין לעבודה וכפי שנקבע ברע"א 363/08 ועל כן אין מנוס מפיצול הדיון.

המבחן לצורך קביעת הסמכות הינו "מבחן העילה". המחוקק מיעט, לעניין הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה, רק כאשר עילת התביעה הינה נזיקית. בעניינינו העילה נגד הנתבעת 3 איננה נזיקית אלא שאלת זכותו של התובע/המבוטח לקבלת שיפוי ו/או החזר על הוצאות אשפוז ושירותים בריאותיים מהנתבעות. בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדון בתביעות מעין אלה. השינויים שנעשו ב"חוק ההתייעלות הכלכלית" [תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנת 2009-2010] תשס"ט – 2009, [להלן: "חוק ההתייעלות"] אינם משנים את הסמכות השיפוטית.

כך גם נפסק בעניין ת.א. 17068/05/09 מחוזי מרכז, בעניין שמש – קטין נגד איילון חברה לביטוח [להלן: "פס"ד שמש"], שם נקבע כי אין לעשות שימוש בסמכותו הנגררת של בית המשפט.

עוד נקבע שם כי פסה"ד בעניין פרפרה שריר וקיים, גם לאחר התיקון שבחוק ההתייעלות. עוד טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה בשל העדר פירוט ובהעדר עילה, וכן בשל אי מיצוי ההליכים.

טענות המשיב –

המשיב טוען כי סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ממעט תביעות נזיקין. התביעה כאן הינה תביעת נזיקין. התביעה נגררת ונלווית לתביעה העיקרית. מדובר באותה מסכת משפטית ועובדתית בלתי ניתנת להפרדה. הדיון בשתי ערכאות שונות עלול לגרום לתוצאות אבסורדיות.

לעניין הטענה להיעדר פירוט, התובע פירט את מהותם וטיבם של הטיפולים בסעיף 17 לכתב התביעה ובאשר לטיפולים עתידיים לא ניתן לפרט לאלו טיפולים יזדקק.

התשובה לתגובה –

אין מנוס מפיצול הדיון. לתובע אין כל טענה נזיקית נגד קופת החולים. הלכת פרפרה שרירה וקיימת.

דיון –

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור שהמבקשת צודקת בטענתה וכי אין מנוס מפיצול הדיון.

נראה לי כי לא נס לחה של ההלכה שנקבעה בעניין פרפרה, שם נדון מקרה דומה ובית המשפט הורה על פיצול הדיון. במקרה שם דובר על מבקש שנפגע בת.ד. בהיותו קטין, נקבעו לו 100% נכות. לאחר שהוכרעה התביעה לפיצויים על פי חוק הפלת"ד, הגיש הקטין תביעה נגד קופת חולים מאוחדת וכן נגד שני בעלי תפקידים בקופת חולים. בתביעה דרש החזר תשלומים שהוצאו עבור שירותים, שלטענתו, היה על קופת החולים לספק לו מכח החוק וכן דרש פיצוי בגין נזקי גוף ונזקים בלתי ממוניים שנגרמו לו כתוצאה מאי אספקתם של שירותים מסוימים. על החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על העברת הדיון בכל התביעה לבית הדין לעבודה הוגשה בר"ע שנדונה כערעור.

כב' השופט גרוניס שהחליט לקבל חלקית את הערעור התייחס לשאלה אותה יש לבחון לצורך קביעת סמכות השיפוט. ככלל, סמכות עניינית של ערכאה שיפוטית נקבעת על פי הסעד המבוקש בתביעה. עם זאת, קיימים מקרים בהם נקבעת הסמכות על פי עילת התביעה ולעיתים אף על פי זהות הצדדים. בית המשפט עשה אבחנה בין הרכיב הראשון של התביעה – להשבת סכומים שהוצאו על ידי הקטין, שלטענתו, היה זכאי לקבלם מקופת חולים מכח החוק; לגבי רכיב זה לא יכולה להיות מחלוקת שהסמכות הבלעדית נתונה לבית הדין לעבודה. מתן פירוש אחר, כפי שביקש ב"כ הקטין, ולפיו ניתן לסווג גם רכיב זה בתביעה נזיקית מהטעם של ביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה, והסעד נועד להשיב את המצב לקדמותו ואת הניזוק למצב בו לולא ההפרה – פירוש שכזה ירוקן מתוכן את סעיף 54(ב) לחוק.