אלישע בעמ נ' חיימוביץ

פסק דין

תביעה לתשלום חוב אשפוז.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר וכמצוות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

1.התובעת מפעילה בית חולים פרטי (להלן: "בית החולים" ו/או "בית חולים אלישע").

2.הנתבע אושפז וטופל בבית החולים מיום 29.7.08 ועד יום 28.9.08 (62 ימי אשפוז).

3.התביעה הינה בגין יתרת חוב שנטען כי הנתבע חייב לתובעת.

4.הנתבע הגיש הודעת צד שלישי נגד קופת חולים כללית בה הוא מבוטח, ונגד מדינת ישראל – משרד הביטחון. בהודעה נגד משרד הביטחון נטען כי הנתבע מוכר כנכה צה"ל ועל כן על משרד הביטחון לשאת בהוצאות האשפוז. בהודעה נגד קופ"ח נטען כי על זו לשאת בעלות האשפוז מכוח היותה מבטחת של הנתבע.

5.ההודעה צד שלישי נמחקה בשל העדר סמכות ענינית (באשר לקופ"ח כללית הרי שהסמכות העניינית על פי חוק בריאות ממלכתית נתונה לבית הדין לעבודה, כאמור בסעיף 54ב לחוק ביטוח בריאות ממלכתית – ראה החלטתי מיום 22.9.09. באשר למשרד הביטחון נטען כי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים קבע הסדר ייחודי להשגה על הליך קבלת החלטה מנהלית, בין היתר, בעניינים שקשורים בנוהלי אגף שיקום נכים והחלטות לפי תקנות הנכים (טיפול רפואי) 1954. הנתבע לא הגיב לבקשת המדינה, וההודעה נמחקה (ראה החלטה מיום 14.1.10).

6.משרד הביטחון נתן לתובעת כתב התחייבות לכיסוי 14 ימי האשפוז הראשונים (מיום 29.7.08 ועד יום 12.8.08). ממכתב משרד הביטחון עולה כי ההתחייבות ניתנה לפנים משורת הדין זאת על אף שלטענת משרד הביטחון אין כל קשר בין הנכות שבגינה מוכר הנתבע כנכה צה"ל לבין המחלה ממנה סבל בשנת 2008 - סרטן בפרוסטטה ובלבלב. ההתחייבות ניתנה לאחר דיון שהתקיים ביום 22.7.08 עם מנהל המחוז לבקשת אשתו של הנתבע, ולאחר שהנתבע ביקש מהעובדת הסוציאלית של משרד הביטחון, שבקרה אותו במהלך אישפוזו ברמב"ם, לדאוג לו לשיקום במוסד כלשהו עם יציאתו מבית החולים.

7.עובר לאשפוז הנתבע בבית החולים של התובעת הוא עבר כריתה חלקית של הלבלב והוצאת הטחול בבית חולים רמב"ם בחיפה – עקב מחלת הסרטן ממנה סובל. ביום 13.7.08 שוחרר מבית חולים רמב"ם והועבר לשיקום בבית אבות דניאל. לאחר מס' שעות ומשהופיע חום גבוה הוחזר לבית חולים רמב"ם, שם נמצא זיהום בפצע הניתוח והוא אושפז שוב עד 29.7.08. עם שחרורו (ביום 29/7/08), ובעקבות ההתחייבות שהעביר משרד הביטחון לתובעת למשך 14 יום הועבר התובע לבית חולים אלישע.

8.תביעה זו מבוססת על "התחייבות בלתי חוזרת" לתשלום עלות האשפוז עליה חתם הנתבע ביום הגעתו לבית החולים. בהתחייבות זו נאמר כי הנתבע מקבל על עצמו את האחריות לסילוק הסכומים שיגיעו לבית החולים בגין האשפוז, וכן יש בהתחייבות אישור כי בכל מקרה שקופת החולים ו/או חב' הביטוח ו/או כל גוף מבטח אחר לא ימציא התחייבות כספית, אזי ייחשב האשפוז כאשפוז פרטי וישולם על ידי הנתבע על פי תעריף פרטי של בית חולים אלישע (ראה נספח א' לכתב התביעה – "התחייבות בלתי חוזרת לקבלת חולה לבית חולים אלישע").

9.בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק העידו חשב התובעת והאחות הראשית. כן העיד הנתבע.

בתחילת הדרך יוצג הנתבע על ידי עורך דין ואולם ביום 5/9/09 הודיע לבית המשפט על שחרור עורך דינו מיצוגו.בפתח ישיבת ההוכחות הבהרתי לנתבע כי הוא יתקשה לנהל התיק ללא יצוג, ברם הנתבע עמד על ניהול הדיון ללא עורך דין וטען כי הוא נאלץ לפעול כך בשל בעיות כלכליות.

טענות הצדדים:

התובעת:

10.על הנתבע לכבד את ההתחייבות עליה חתם ולשלם את הוצאות האשפוז.

בעת חתימתו על ההתחייבות היה הנתבע בהכרה מלאה, צלול והתמצא במקום ובזמן, ומכאן שאין לקבל טענתו לפיה לא הבין על מה הוא חותם.

11.במהלך 14 הימים הראשונים של האשפוז, דהיינו, במהלך התקופה שבה ניתנה התחייבות משרד הביטחון, פנו נציגי התובעת לנתבע מס' פעמים והתריעו בפניו כי ההתחייבות ניתנה ל-14 יום בלבד, וכי לאחר מכן עליו לעזוב את בית החולים או לדאוג להארכת תקופת ההתחייבות, או לשלם בעצמו את הוצאות האישפוז.

12.גם בתום תקופת ההתחייבות פנו נציגי התובעת לנתבע והבהירו לו כי משרד הביטחון לא האריך את ההתחייבות, ועל כן עליו לעזוב את בית החולים או לשלם בעצמו, ברם הוא לא עשה כן.

רק כאשר התובעת הוציאה לנתבע מכתב המורה לו לשלם את חוב האשפוז (מכתב שיצא ונמסר לנתבע ביום 28/9/08) עזב את בית החולים מבלי להסדיר חובו.