אלייב נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 19.3.09 הוגשה עתירה על ידי העותר מספר 1, שהינו אביו של העותר מספר 2, להורות למשיב לחדש אשרת שהיה מסוג א'5. כפי שפורט בעתירה, העותר היה נשוי לאמו של העותר מספר 2, שהיא אזרחית ישראלית, ועם גירושיו נשלל ממנו מעמדו בארץ והוא נדרש לעזוב את הארץ. עיקר טענתו של העותר, כמפורט בעתירה, הינה, כי בינו ובין בנו קיים קשר אמיץ וכי אם ינותק קשר זה יגרם לבן נזק חמור ביותר. לעתירה צורפו מסמכים שונים, אולם לא צורף כל מסמך אובייקטיבי בדבר טיב הקשר שבין העותר לבנו, מה גם שבשלב כלשהו נטען כי המשפחה מטופלת על ידי לשכת הרווחה שבעיריית לוד והם יכולים להעיד על מהות הקשר ועל הנזק שעלול להיגרם לבן אם קשר זה ינותק.

הדיון בעתירה התמשך, וניתנו דחיות לדיון לבקשות ב"כ העותר כדי לאפשר לו להמציא אישור מלשכת הרווחה בעיריית לוד. למרבה הצער, עיריית לוד לא שיתפה פעולה ורק בעקבות הצו שניתן על ידי מיום 2.9.10 המציאה לשכת הרווחה ביום 2.11.10 תסקיר מפורט. תסקיר זה נמסר לב"כ המשיב רק בדיון ביום 4.1.11.

ב"כ המשיב העביר את התסקיר לגורמים הרלבנטיים ואלה החליטו להעביר לגוף המוסמך למתן ההחלטה, היא הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. לצערי, לא עלה בידי הועדה לסיים את הדיון והבדיקה עד לישיבה שנקבעה להיום. ב"כ המשיב טוען לאור כך, כי יש למחוק את העתירה. לטענתו, העתירה, בשלב זה, הפכה להיות בלתי רלבנטית באשר הינה מוקדמת, שכן טרם ניתנה החלטת הועדה וכל החלטה אחרת אינה עוד בתוקף.

ב"כ העותרים מתנגד לכך. לטענתו, המשיב לא קיים את צו בית המשפט שניתן ביום 4.1.11 ולא נתן את החלטתו עד היום, ועל כן על בית המשפט להתייחס לתסקיר שניתן על ידי שירות המבחן וליתן פסק דין המקבל את העתירה.

איני מקבלת את טענת ב"כ העותרים. אין בית משפט מינהלי רשאי לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הגוף המוסמך ובענייננו לפי הנוהלים שהוכרו על ידי הפסיקה מי שבנסיבות שבפנינו אמור לתת את חוות הדעת הינו הגוף בפניו הובא התסקיר. בקרב עמנו אני יושבת וידוע לי כי ההליכים בפני ועדה זאת אינם מסתיימים במהלך חודשיים. אני רק מקווה כי הועדה תעשה ככל שלאל ידה על מנת לסיים את הדיון בעניינו של העותר שנמשך זמן רב רק משום שעיריית לוד לא מצאה למלא את החלטותיי להמציא תסקיר מפורט וראוי. בענין זה גם אעיר, כי לפי טענת בא כח העותר, כל בקשותיו לעיריית לוד לקבל תסקיר לא נענו ועל כן נתתי אני צווים למתן התסקיר.

כפי שכבר אמרתי לעיל, אין בית משפט זה יכול לעשות שימוש בשיקול דעתו תחת הועדה. כל עוד לא החליטה הועדה בענין, העתירה מוקדמת. בין כך ובין כך, אין מקום לדון בעתירה בשלב זה, שכן אם תקבל הועדה הבינמשרדית את הבקשה, יתייתר בה הדיון ואם תדחה אותה – הרי יהיה מקום לתקוף את ההחלטה החדשה על נימוקיה.

לעתירה זו אין עוד קיום, יש מקום למחקה.

רשמתי בפני הצהרת ב"כ המדינה כי כל עוד לא תינתן החלטה על ידי הועדה הבינמשרדית, ישאר צו הביניים שניתן בתיק זה על כנו ולא תינקט כל פעולה להרחקתו של העותר מן הארץ.

אני מאריכה בכל מקרה תוקף הצו הזה עד לאחר 90 יום מקבלת החלטת הועדה הבינמשרדית על מנת שהעותרים יוכלו לכלכל צעדיהם בהתאם להחלטה.

בנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות, אולם, אם תוגש עתירה חדשה והיא תתקבל – יפסוק בית המשפט אף את ההוצאות בגין עתירה זו.

אשר על כן, אני מוחקת את העתירה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע היום ז' אדר ב תשע"א, 13/03/2011 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

הוקלד על ידי: אורלי בן-שלום