אליה נ' עיריית ירושלים מחלקת ארנונה עסקים

פסק-דין

1.לפני בתביעה כספית על סך 21,000 ₪ בגין חיובי ארנונה נטענים אשר נגבו לשיטת התובע ביתר בגין מחסן שבחזרתו המצוי ברחוב רבקה 29 בירושלים. לטענת התובע חיובים אלה בוצעו שלא כדין. הא ותו לא. מלבד הטענות הכלליות הללו סתם התובע ולא פירש. כתב התביעה מנוסח בלא יותר מחמש שורות הכתובות בכתב. עסקינן בכתב תביעה כללי וסתמי שלא פירט די הצורך מהם החיובים שנגבו מהתובע ביתר, שיעורם, היקפם. כמו כן, לא ברור החישוב על בסיסו עותר הוא לחיוב הנתבעת בסכום התביעה. סבורני, כי די בכך בכדי לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן:

כלל הוא שעל תובע לבסס בראיות של ממש - גם בגדרי תביעה קטנה - את תביעתו ולעמוד בנטל השכנוע הנדרש במשפט אזרחי [ השוו: רע"א 4287/12 קטורזה נ' פלאפון חברת תקשורת בע"מ ( מאגר נבו), סבורני כי התובע לא עמד בחובות אלה.

לענייננו יפים דברי כבוד השופט גדעון ברק בת"ק (רחובות) 1656/09, שמעוני יעקוב נגד חברת פלאפון תקשורת בע"מ [ פורסם במאגר נבו], אשר קבע כדלקמן:

" התובע עשה לעצמו מלאכה קלה מדי בהגישו התביעה כפי שהגיש, ותובע כזה לא יכול לצפות, שבית המשפט יעניק לו הסכומים הנתבעים על ידו משום שכך כתב אותם בתביעתו. התובע לא צירף אף ראיה לכתב התביעה על מנת לתמוך בטענותיו...תובע המגיע תביעה לבית המשפט חייב לדעת, שהוא בבחינת המוציא מחברו , ולכן עליו להיכנס לפירוט העובדות ועליו להוכיח את העובדות על ידי הבאת ראיות התומכות בגירסתו. לכן, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת, כי תביעה, כפי שהוגשה, נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי ודין תביעה שכזאת להידחות".

2.הנתבעת הגישה בקשה לדחייה על הסף וכתב הגנה ובו הרחיבה את היריעה, יש לומר שלא לצורך, הן באשר לרקע העובדתי והן באשר למסגרת המשפטית. לטענתה, "המחסן" הנטען בכתב התביעה בנכס המצוי במתחם ה-"מולטי מרקט" ברחוב ריבקה 29 בירושלים הידוע בספרי העיריה כנכס מס' 30002-049-001-0673, חשבון מס' 1064617-005. המחסן סווג על ידה כ-"משרדים שירותים ומסחר" מכוח צו המיסים. לדברי הנתבעת, התובע הגיש השגה ביום 8.1.13, בין היתר, בגין סיוון הנכס. השגה אשר נדחתה ביום 4.3.13. התובע לא הגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "החוק" ) בתוך המועדים הקבועים בחוק ובכלל, תחת זאת, ביכר התובע להגיש כתב התביעה דנן ביום 9.7.13. לטענת הנתבעת, הסמכות העניינית והייחודית לדיון בשאלת טעות בסווג קבועה בסעיף 3 (א)(2) לחוק בערכאות המתאימות ואין התובע רשאי לבור לו את הדרך בה ילך. כמו כן, מעלה הנתבעת טענות סף נוספות כגון מעשה בי דין וסופיות ההליכים וכן, התיישנות וסופיות השומה ואולם סבורני, כי נוכח האמור לעיל - אין צורך להידרש לטענות אלה.

3.סוף דבר- דין התביעה להידחות.

עם זאת לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.