אליהו ניסן נ' בן אליעזר מיכל

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד.

עסקינן בשיק ע"ס 15,000 ₪ זמן פירעון 30/11/05 אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בעפולה במסגרת תיק 09-00624-06-5 .

השיק נמשך מחשבון הנתבעת לפקודת התובע האוחז בו.

הבקשה להארכת מועד וההתנגדות הוגשו בזמנו ע"י הנתבעת עצמה כאשר לא היתה מיוצגת ע"י עו"ד ובה טענה בניסוח שלה "הלא משפטי" כדלקמן:

1.הנתבעת מבקשת הארכת מועד הואיל ולא ידעה במדויק את החוקים.

2.באותה תקופה עזבה הנתבעת מקום עבודה הואיל והייתה בהריון ובמצב בריאותי לקוי ולא יכלה לתפקד ומשום כך נוצר מצב של חוסר התייחסות בתיק.

3.הנתבעת מסרה השיק עבור עירבון לתובע על עסקה עתידית למכירת קו להובלת חלב.

4.בעלה של הנתבעת והתובע שניהם מובילי חלב פרטיים ,בין הצדדים נעשתה עסקה על פיה התובע ימכור לבעלה של הנתבעת את הקו להובלת חלב כאשר בית המשפט העליון יקבע כי קו החלב שייך למובילים הפרטיים.בפסק הדין הפסידו המובילים הפרטיים והעברת החלב הועברה לידי הקואופרטיב ובכך לא היה צורך לקנות קו החלב מהתובע כי הקו שייך לקואופרטיב ולא לתובע.

5.הנתבעת מבקשת מבית המשפט לזכות אותה מאחר והעסקה לא התבצעה.

בדיון אשר התקיים בפני היום נחקרה הנתבעת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בפני.

ב"כ הנתבעת מבקש להאריך לנתבעת את המועד ולתת לה רשות להתגונן הואיל והיא לא הגישה התנגדות בזמן עקב מצבה הרפואי וגם לגופו של עניין שכן לטענתה השק ניתן על תנאי וכעירבון לעסקה עתידית למכירת קו חלב.

מנגד ב"כ התובע מתנגד לבקשה הן מאחר והנתבעת לא מצביעה על שום טעם מיוחד להארכת מועד שכן ההיריון אינו מחלה ואין פה מצב בריאותי אשר מנע מהנתבעת להגיש ההתנגדות במועד והן לגופו של עניין כאשר הנתבעת אינה מעלה טענת הגנה הראויה להישמע.

דיון

על-פי סעיף 81א לחוק ההוצל"פ תשכ"ז 1967, רשאי החייב להגיש התנגדות לביצוע שטר,ותקנה 106 לתקנות ההוצל"פ תש"ם 1979 קובעת כי המועד להגשת התנגדות הוא 20 יום מיום המצאת האזהרה.

לאור תקנות 109,128 לתקנות ההוצל"פ הסמכות להארכת מועד נתונה לבית המשפט המוסמך ויחול על הבקשה להארכת מועד את תקנות סדר הדין האזרחי.

לפי תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 דרוש טעם מיוחד להארכת המועד.

הפסיקה דנה רבות ובהרחבה בשאלת הטעם המיוחד הנדרש להארכת המועד,ובמיוחד המועד להגשת ערעור ולאו דווקא המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

הנטייה בפסיקה היא להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור אינן בשליטתו של בעל דין,דהיינו,קיומה של מניעה אובייקטיבית שמקורה בגורם חיצוני שלמבקש לא הייתה שליטה עליו.

ראה ב.ש. 1038/05 בנק צפון אפריקה בע"מ נ' עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ פד"י מ(1) 57.