אליהו בע"מ - חברה לבטוח נ' עבד פרג'

פסק דין

בפני תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת , חברת ביטוח , כתמלוגי ביטוח במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח רכב רכוש מקיף וכפיצוי על הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע.

התאונה אירעה בפתח תקווה בצומת הרחובות האצ"ל דגל ראובן . מדובר בצומת T , כאשר רחוב האצל נמצא בניצב לרחוב דגל ראובן . הנתבע נסע ברחוב האצ"ל , והתקרב לצומת ה T , כאשר באפשרותו לפנות ימינה או שמאלה בלבד. בפני הנתבע מוצב תמרור "עצור" ב-37 המחייב עצירה מלאה ומתן זכות קדימה לרכבים הנעים על הכביש ברחוב דגל ראובן . נהגת ברכב התובעת נהגה את רכבה ברחוב דגל ראובן, כאשר גם היא מתקרבת אל הצומת , מצד שמאל של הנתבע. בכיוון הנסיעה שלה שני נתיבים והיא נסעה בנתיב השמאלי , המרוחק יותר מבחינתו של הנתבע .

שני הנהגים מעידים כי הנתבע אכן עצר לפני שנכנס לצומת, ולאחר מכן המשיך לנסוע , אלא שנהגת רכב התובעת כבר היתה בשלבי כניסה לצומת, ואז שני כלי הרכב התנגשו , חזית רכבה של התובעת בחלק האחורי של דופן שמאל ברכב הנתבע .

אין ספק כי הוראות התמרור " עצור " או ב-37, כוללת שני אלמנטים, האחד, עצירה מלאה, והשני מתן זכות קדימה לרכב הנוסע בכביש החוצה .

נוהג רכב המגיע לתמרורו ב-37 , ועוצר, אך אינו מאפשר לרכב החוצה להשלים את הכניסה והיציאה מהצומת, אינו מקיים את מצוות התקנה . נוהג ברכב המגיע לתמרור ב-37 ואינו עוצר, מפר את הוראות התקנה .

על פי עדותם של שני הנהגים , הנתבע הגיע לצומת, מימינה של עדת התביעה , ועצר לפני התמרור, אך לא המתין עד אשר היא תשלים את כניסתה לצומת ותצא ממנו , ורק כשיתפנה הכביש , הוא יכנס לצומת, אלא לאחר עצירה קצרה נכנס לצומת תוך ניסיון פנייה שמאלה אל הנתיב השמאלי בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת עדת התביעה ברחוב דגל ראובן .

באופן פרדוכסלי , אילו הנתבע היה מגיע לצומת , ולא מראה כל סימן שהוא עוצר, וממשיך בנסיעה שוטפת, אולי היה ניתן לשאול את עדת התביעה בראותה שהוא עושה כן מדוע לא עצרה או לפחות ניסתה למנוע את התאונה . הרי כנאמר , זכות קדימה בכביש , מקבלים ולא לוקחים, וכשהיא רואה שאין בדעתו לכבד את זכותה , הרי עצם קיום הזכות שלה , אינה מקנה לה זכות לנצל את הזכות הקדימה באורח עיוור.

אולם כאמור באופן פרדוכסלי, כאשר הנתבע הגיע לצומת , ואף עצר,בכך הוא אותת ושיגר אל המשתמשים האחרים בכביש כולל עדת התביעה , שהוא רואה את התמרור , ומתכוון לכבד אותו ואת זכות הקדימה של עדת התביעה . ובכך למעשה הוא אומר לה " ראיתי אותך ואני עוצר את יכולה להמשיך " . כאשר על אף העובדה כי הוא מגיע לתמרור , עוצר לרגע וממשיך בנסיעה , הוא גם לא כיבד את זכות הקדימה שלה, וגם הטעה אותה לחשוב , שהוא כן מכבד את זכות הקדימה שלה .

אלה הם עיקרי הדברים באירוע תאונה זו , וכל השאלות האחרות שהעלה בא כוח הנתבע בסיכומיו אינם יכולים להפחית מאחריותו של הנתבע , או להקים רשלנות תורמת מצד עדת התביעה .

התביעה מתקבלת במלואה .

לענין הנזק.

מטעם התובעת העיד השמאי שבדק את הרכב ונתן חוות דעת בענין הנזק. במהלך עדותו הועלתה השאלה האם לרכב התובעת נגרם נזק גם בחלק הקדמי השמאלי , שעה שהנזק ממוקד בפינה הקדמית ימנית.

מר שחרורו השמאי הסביר כי מדובר בפגיעה ישירה לכנף קדמית ימנית, וכתוצאה מעוצמת המכה התנפחה גם הכנף הקדמית השמאלי.

עלי לומר שההסבר של מר שחרור הגיוני הינו . יש לזכור , כי רכבו של הנתבע נכנס לצומת, וחזיתו הגיעה למעשה לנתיב השמאלי בכיוון הנגדי של נסיעת עדת התביעה , וחלקו האחורי עדיין בנתיב בו נסעה עדת התביעה . הוא התכוון לפנות שמאלה, כך שחלקו הקדמי היה בהטיה שמאלה, והדופן השמאלית שלו היתה קרובה יותר , אולי בסנטימטרים , לחזית רכבה של עדת התביעה . היא נסעה בנתיב השמאלי בכיוון שלה , והתנגשה עם חזית רכבה בדופן שמאל אחורית של הנתבע. כך שפגיעה חזיתית שגורמת נזק לשתי הכנפיים היא סבירה בהחלט.

על אף חקירתו הצולבת של בא כוח הנתבע את השמאי, לא הצליח בא כוחו המלומד של הנתבע להטיל ספק בנכונות חוות הדעת של מר שחרור .

עלי גם לציין כאן עקרון אשר אושר בפסיקת בית המשפט העליון ,כי חזקה על חברת הביטוח שהיא בודקת בשבע עיניים גם את תביעתו של המבוטח שלה בטרם היא מאשר תשלום, ואין להניח כי היא משלמת בהתנדבות. יש לזכור כי בתהליך סילוק התביעה של המבוטח , קיימת יריבות וניגוד עניינים בין המבטח למבוטח, זה רוצה להעצים את שווי הנזק, ולקבל יותר פיצוי וזו מנסה להקטין את הנזק ולשלם פחות. ניגוד עניינים זה מהווה למעשה אמצעי בקרה על פעולותיה של חברת הביטוח , בבדיקת כמה הייתה חייבת לשלם למבוטח שלה וכמה שילמה בפועל. חוות הדעת של מר שחרור אם כי הוזמנה ע"י המבטחת, הרי ההנחה היא כי השמאי ראה לנגד עיניו את האינטרס והעניין הכלכלי של המבטחת שהזמינה אותו ומשלמת לו . בכך יש למעשה עוד "אמצעי בטחון" לכך כי חברת הביטוח אינה משלמת מעבר לנזק האמיתי שנגרם,להוציא כמובן מקרים של טעות , מה שלא הוכח כי קיים כאן .

אני מאמץ את חוות הדעת וקובע כי הנזק שנגרם לרכב התובעת הוא כפי הערכתו של השמאי שחרור .

על פי חוות הדעת נגרם לרכב נזק בסכום 14872 ₪ ונגרמה ירידת ערך בשיעור של 2% משווי הרכב .

בניכוי השתתפות עצמית של המבוטח הן לעניין הנזק והן לעניין ירידת הערך, שילמה התובעת למבוטחה את הסכום של 11789 ₪ בהתאם להמחאה שצורפה לכתב התביעה .כן שילמה למומחה 400 ₪ שכר טרחתו , סך הכול שילמה 12189 ₪