אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלוני אלון נ' א.מ.י. שרותי הצפון בע"מ ואח'

אלוני אלון נ' א.מ.י. שרותי הצפון בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 23/12/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריית שמונה
7405-07-08
19/12/2011
בפני השופט:
רבקה איזנברג

- נגד -
התובע:
שושנה אלוני אלון
הנתבע:
1. א.מ.י. שרותי הצפון בע"מ
2. צבי ארבס
3. יוסף ארבס

פסק-דין

פסק דין

1. בפני תביעה כספית בגין חוב דמי שכירות, אשר לטענת התובעת, נותרו הנתבעים חבים לה בגין שתי חנויות ששכרו ממנה במרכז המסחרי בקרית שמונה (להלן: "המושכר"). בכתב התביעה נתבע גם סעד של פינוי וסילוק יד, אולם, בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 19/4/09 הוסכם על פינוי המושכר ביום 31/12/09. ניתן פס"ד חלקי לפינוי והתביעה צומצמה לסעד הכספי בלבד.

2. לטענת התובעת, בהתאם להסכם השכירות מיום 1/1/01 שנכרת בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), הוסכם על דמי שכירות חודשיים בסך 575$ בגין חמש שנות שכירות. לטענת התובעת, לנתבעים ניתנה אופציה לשכור את המושכר לתקופה של 4 שנים נוספות ואולם דמי השכירות שהוסכמו חלו רק ביחס לתקופת השכירות ולא ביחס לתקופת האופציה.

לטענת התובעת, דמי השכירות הועמדו על סכום נמוך במיוחד, לאור השיפוץ אשר נדרשו הנתבעים לבצע במושכר, ואולם כאמור, התייחסו לתקופת השכירות בלבד, שכן לא ייתכן שנקבעו ל-9 שנים מראש.

התובעת טענה כי בחודש 10/07, הודיעה לנתבעים באמצעות בנה – מר אלוני, כי לאור העובדה שכבר חלפה תקופת השכירות, הרי שמיום 1/1/08 על הנתבעים לשלם דמי שכירות ראויים וריאליים אשר הועמדו על ידה על סך של 1,200$.

לטענת התובעת, הנתבעים סירבו לשלם את דמי השכירות שנדרשו והודיעו כי יפנו את המושכר עד ליום 31/12/07.

התובעת טענה, כי לאור הסכמה זו של הנתבעים, סוכם עם שוכר אחר בשם עומר אלוני, כי עם פינוי המושכר הוא ייכנס למושכר. אולם, בהמשך הכחישו הנתבעים את הסכמתם לפינוי ואף סירבו לשלם את דמי השכירות שנדרשו לשלם.

התובעת תבעה את הסכום של 1,200$ לחודש, לתקופה שמיום 1/1/08 עד 9/08 בסך של 17,796 ₪ (ראה החלטה מיום 22/9/08 בדבר תיקון סכום התביעה).

בסיום כתב התביעה, בסעיף 29, תבעה התובעת לחייב את הנתבעים גם בהפרשי השכירות מיום הגשת התביעה ועד סילוק ידם מהמושכר בפועל.

3.לטענת הנתבעים , תקופת השכירות הסתיימה ביום 31/12/06 ואולם בהתאם להסכם ולאופציה שניתנה להם, המשיכו לשכור את המושכר באותם תנאים של הסכם השכירות וזאת בהתאם להסכמה מפורשת עם נציג התובעת. הנתבעים צרפו העתקים לחשבוניות שהוציאה התובעת, המעידים על הסכמתה של התובעת להמשך דמי שכירות בסך של 575$ גם בשנת 2007.

לטענת הנתבעים דמי השכירות סוכמו מראש על סך של 575$ גם לתקופת האופציה וזאת לאור מצבו הירוד מאד של המושכר והסכום של מעל 100,000 ₪ אשר נאלצו הנתבעים להשקיע לצורך שיפוצו.

לטענת הנתבעים, רק בחודש 12/07 פנה מר אלוני אל הנתבע 2 ודרש את העלאת דמי השכירות לסכום של 1,200$ במקום 575$ כמוסכם בהסכם.

הנתבעים טענו כי עוד ב-10/2007 דרש מהם מר אלוני לפנות את המושכר בטענה כי הבטיח לתת לאחיו את המושכר וכי זאת הייתה הסיבה האמיתית לנקיטת ההליך המשפטי. הנתבעים הוסיפו כי המשיכו לשלם לתובעת את דמי השכירות גם בשנת 2008 לפי שער דולר של 4.00 ₪ ולא בהתאם לשער היציג של אותו יום ולפיכך, בהתאם לתחשיב שערכו,טענו כי הם זכאים לקיזוז סכום העומד על 6,503 ₪.

מטעם התובעת העיד בנה, מר זיו אלוני, אשר טיפל מטעמה בהשכרת המושכר ואף חתם בשמה על הסכם השכירות.

מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2 ו-3.

4. בסיכומיה טענה התובעת כי יש לפרש את ההסכם כנגד הנתבעים וכי בהתאם לסעיף 5 להסכם, בהעדר קביעה פוזיטיבית ביחס לגובה דמי השכירות בתקופת האופציה, הרי שדמי השכירות שנקבעו בהסכם, התייחסו אך ורק לתקופת השכירות.

כן נטען כי הנתבעים שילמו בתקופת האופציה תשלום יתר בסכום של 100$ מעבר לסך של 575$ ויש בכך, לטענת התובעת, להצביע כי הנתבעים הבינו שיש להעלות את דמי השכירות בתקופת האופציה. התובעת הפנתה לכך שלמרות שכבר ממכתב ב"כ הנתבעים מ-12/07 עלה כי היה ידוע לנתבעים שהם משלמים 100$ ביתר, המשיכו הנתבעים לשלם סכום זה ולכן, אין לקבל טענתם כי המדובר בטעות.

התובעת הפנתה בסיכומיה לכך שהנתבעים שילמו בעקביות 100$ יותר וכך אף נרשם על ידם בשיק לחודש 04/09 ולכן לטענתה, אין ספק כי מדובר בתוספת מכוונת. התובעת הפנתה לסעיף 29 לכתב התביעה וטענה כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי השכירות עד 31/12/09 – מועד פינוי המושכר על ידם.

הנתבעים הדגישו בסיכומיהם כי התביעה התייחסה לחודשים 1-9/2008 בלבד. לטענת הנתבעים, התובעת אשר לא מצאה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה להגדלת סכומה עד למועד הפינוי בפועל, אינה זכאית לפסיקת פיצוי גם בגין החודשים שלאחר הגשת התביעה.

הנתבעים שבו על טענתם כי הדרישה להעלאת דמי השכירות לסכום של 1,200$ מנוגדת להסכם השכירות ולהתנהגות התובעת בשנת 2007, בה כבר החלה תקופת האופציה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ