אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלון(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

אלון(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תאריך פרסום : 30/03/2012 | גרסת הדפסה
עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
7034-03-12
26/03/2012
בפני השופט:
אברהם

- נגד -
התובע:
דוידוב אלון (אסיר)
הנתבע:
1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2. מדינת ישראל

פסק-דין

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 16.2.2012

פסק דין

כב' סגן הנשיא א' אברהם

העותר נושא מאסר בן שלוש שנים, שהושת עליו בשל הרשעתו בניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות (מאסרו הראשון בן 64 הימים הושת עליו בשל עריקה מן הצבא). לאחר שמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי, משום מסוכנותו. את יסודות הנמקתה של הועדה נביא תחילה.

ובכן בטרם נגזר דינו של העותר הוכנו בעניינו שתי חוות דעת, אחת של המרכז למסוכנות מינית ואחרת – פרטית, ושתיהן מצאו אותו מסוכן מינית ברמה בינונית-נמוכה, כשהן רואות צורך בקבלת טיפול, העשוי להחליש ממסוכנותו.

בראשית נקלט העותר במחלקת "מפנה" לטיפול בעברייני מין, אלא שמקץ ימים אחדים ביקש לעזוב את המחלקה, בטענה כי נפגע מינית בידי אחד האסירים, טענה שלא אומתה. הוא הועבר לכלא חרמון, ואחר כך שב לטיפול במחלקת "מפנה" לפי בקשתו, והודח ממנה לאחר ששה חדשים, לאחר שנשמע מאיים על חברתו (בחודש פברואר 2011), שאז הוגדר כ"פרופיל אלמ"ב", והועבר למחלקת בית התקווה לטיפול בעברייני אלמ"ב. אלא שגם שם לא צלח הטיפול באורח מהותי, ומשם הועבר העותר לאגף נ"ס.

ועדת אלמ"ב הביעה דעתה, כי העותר מתקשה לשלוט ברגשות הקנאה שלו, והוא מתאפיין כבעל דפוסי התנהגות אלימים. הועדה סברה, כי הוא אוצר בקרבו פוטנציאל מסוכנות גבוה כלפי סביבתו, ולכן לא המליצה ליציאתו לחופשות ולשחרור מוקדם.

מב"ן אף היא נתנה את דעתה על העותר וציינה, כי המאפיינים של עבירת המין בה הורשע, ובהם העובדה כי ניסה לבצע את זממו בקורבן מזדמן ובמקום ציבורי כאשר הוא שתוי, תוך שהוא מפעיל כוח כלפי קורבנו, מצביעים על שיעור גבוה (סטטיסטית) של רצידיביזם. היא הוסיפה עוד, כי העותר מבטא עיוות חשיבה האופייני לעברייני מין, כגון השלכת אחריות על הקרבן, תפיסת העבירה כמעשה שאיננו חמור, ועוד כיו"ב. היא מצאה עוד את הפסקת הטיפול במהלך מאסרו כגורם המגדיל את רמת המסוכנות הטמונה בו. מהתנהגותו במהלך מאסרו היא התרשמה, כי מורא החוק איננו משנה את התנהגותו, וגם מסגרת תוחמת גבולות דוגמת בית הכלא לא היה בה די על מנת לקבוע לו גבולות. משום כל אלה סברה מב"ן, כי רמת המסוכנות של העותר הינה בינונית גבוהה, והביעה התנגדות לשחרורו.

על כך הוסיפה ועדת השחרורים, כי העובדה שהעותר לא יצא לחופשות הביאה לידי כך, שלא ניתן לבחון את התנהגותו מחוץ לבית הכלא.

לא נעלמה מעיני הועדה העובדה, כי העותר השלים בבית הכלא 12 שנות לימוד ותכניות חינוך רבות, אך לא יכולה היתה לראות בהם ככאלה שיחליפו טיפול במאפייני התנהגותו של העותר, והרי את הטיפול בבית הכלא הוא לא השלים מעולם. משום כך, הוא נותר עם מאפייני אישיותו, בהם יש טמונה סכנה לציבור.

הועדה הוסיפה ובחנה את תכנית הטיפול הפרטית שהכין עבור העותר ד"ר נמרוד שני, ולא מצאה בה מענה למסוכנות, העומדת כאמור ברמה בינונית-גבוהה, וכל זאת כאשר העותר לא עבר טיפול בעל משמעות בבית הכלא.

על החלטה זו של ועדת השחרורים מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. הוא טוען, כי הועדה התעלמה משיקולים שונים העומדים לזכות שחרורו המוקדם מן הכלא, כגון גילו הצעיר יחסית (25), וגילו הצעיר עוד יותר בעת ביצוע העבירה (21.5), התנהגותו הנורמטיבית עובר לביצוע העבירה, התנהגותו התקינה בבית הכלא, ונטילת חלק בתכניות ובסדנאות רבות, שיבוצו לעבודה בכלא והשלמת 12 שנות לימוד.

על כך מוסיף העותר בעתירתו, כי תכנית השיקום הפרטית שהציג עשויה להתמודד עם החשש שהביעה הועדה מפניו. הוא מצביע על כך, שבחוות דעתה הראשונה המליצה מב"ן על יציאתו לחופשות (היציאה לחופשות נמנעה בכל זאת, בשל עמדתה של ועדת אלמ"ב). הוא תוהה הכיצד יכולה היתה אותה ועדה לשנות מעמדתה בחלוף זמן, ולהתנגד לשחרורו המוקדם.

המשיבה, אין צריך לומר, תומכת בהחלטת ועדת השחרורים ומבקשת לדחות את העתירה.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות בעלי הדין על-פה ועיון בחומר שבתיק הועדה, לא השתכנענו, כי החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות קיצוני. בראשית נזכיר מושכלות יסוד אודות התערבותו של בית המשפט בהחלטתה של ועדת השחרורים. התערבות שכזו "היא בגדר החריג לכלל. בית המשפט יתערב בהחלטת הוועדה רק אם מצא כי זו חרגה מסמכותה, או טעתה באורח חמור במלאכת האיזונים, או משנעלמו מעיני הוועדה שיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשוקלם" (בג"ץ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נ' הועדה הצבאית לעיון בעונש, נבו (2012), ופסיקה הנזכרת שם). בענייננו לא רק שלא יכולנו לומר, כי החלטת הועדה לוקה בפגם כלשהו, ובכלל זה חוסר סבירות קיצוני, כי אם יכולים אנו לומר, כי הועדה בחנה כל שצריך היה לבוחנו, נדרשה לכל נתון רלוונטי, הפעילה שיקול דעת ראוי ונכון, ואיזנה כיאה בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. החלטתה נראית בעינינו סבירה לגמרי.

ראינו את עמדת הסניגור, המביע תמיהה הכיצד זה שינתה מב"ן מעמדתה, כאשר לראשונה לא התנגדה ליציאת העותר לחופשות, והנה כשבאה שעתו להשתחרר על תנאי – הביעה התנגדות לשחרור. ובכן טענה זו אין בה כדי לסייע לעותר, שכן השיקולים הצריכים לשם יציאתו של אסיר לחופשה אינם כשיקולים הצריכים לשחרורו (המוקדם) המלא. אפשר בהחלט, שיציאה לחופשה תאושר גם על ידי מב"ן, כשם שארע בענייננו, בין היתר על מנת לבחון את התנהגותו של האסיר ביציאה מוגבלת בתנאים ובזמן. לא משום העדרה של מסוכנות הותרה יציאתו לחופשה, כי אם מתוך מודעות למסוכנות זו, והחופשה הוגבלה ל-12 שעות בלבד.

יתרה מזו, אף אם נראה שינוי בעמדתה של מב"ן, זו חופשית לשנות את דעתה מעת לעת, אם רואה היא כי חיווי הדעת מן העבר איננו הולם את המצב הנוכחי, או אם – לפי הבנתה הנוכחית – היא סבורה כי נפלה טעות בהערכה מן העבר. מכל מקום, דברים אלה נאמרים למעלה מן הצריך, שכן לא שינוי עמדה היה כאן, כי אם שתי עמדות שניתנו בשני הקשרים שונים (חופשה לעומת שחרור מוקדם).

על כך יש להוסיף את דעתה השלילית של ועדת אלמ"ב על העותר, כאדם בעל דפוסי התנהגות אלימים. יוצא אפוא, מן העותר נשקפת לא רק סכנה מינית, כשם שסבורה מב"ן, כי אם גם סכנה מפני התנהגות אלימה, כשם שסברה ועדת אלמ"ב.

סיכומם של דברים עד כה, עניין לנו בעבריין מין מסוכן, שמסוכנותו עומדת ברמת בינונית-גבוהה, משמע מן הגבוהות שבנמצא על פני סקאלת המסוכנות, שלא השלים כל טיפול בבית הכלא ולכן נותר במסוכנותו. לא מקובלת עלינו העמדה, כאילו העותר איננו מתאים לטיפול בבית הכלא. לא יכולנו לראות מדוע מתאים הוא לטיפול המוצע בידי ד"ר שני, אך איננו מסוגל לקבל טיפול במסגרות המגוונות שמציע בית הכלא. לא זו אף זו, מקובלת עלינו עמדת המשיבה, לפיה נקודת המוצא צריכה שתהא, כי אסיר שאיננו מקבל טיפול הולם בבית הכלא, מוחזק כמי שאין לשחררו על תנאי, אלא אם ישכנע בהיפוכה של מסקנה, כגון הסבר ראוי שיתן לכך שלא נטל חלק בתכניות טיפול וכד'. לא זה הוא המקרה שלפנינו. עניין לנו, כאמור, בעבריין מין, שרמת מסוכנותו המינית בינונית-גבוהה, שבעיותיו לא טופלו כיאה בבית הכלא מטעמים התלויים אך בו לבדו, ואם כאלה הם פני הדברים, כי אז נותר העותר עם מסוכנותו. כל הקורסים השונים שעבר אינם תחליף לתכניות טיפול בעברייני מין, אותם לא צלח העותר, מהן נפלט פעם אחר פעם. העותר היה ונותר, אפוא, מסוכן לשלום הציבור, ולכן אין כל מקום לשחררו.

על אלה נוסיף, כי העותר לא שילם את הקנס (15,000 ₪) והפיצוים לקרבן (50,000 ₪) בהם חויב בגזר הדין, והרי אלה מיתוספים לשיקולים שיש לשקול לעת שחרורו על תנאי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ