אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלגדפי נ' ועדה לתכנון ובנייה באר שבע מחוז דרום

אלגדפי נ' ועדה לתכנון ובנייה באר שבע מחוז דרום

תאריך פרסום : 17/03/2013 | גרסת הדפסה
עפ"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
51491-02-13
11/03/2013
בפני השופט:
יוסף אלון

- נגד -
התובע:
עיד אלגדפי על ידי ב"כ עוה"ד ענת נוי-פרי אלקיים
הנתבע:
הועדה המחוזית לתכנון ובנייה באר שבע מחוז דרוםעל ידי ב"כ עוה"ד לוטם כפרי
פסק-דין

פסק דין

1.יו"ר המשיבה, הועדה המחוזית לתו"ב דרום, חתם על צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238 א' לחוק תו"ב כנגד מבנה שנבנה על ידי המערער. ביום 21.2.2012 הגיש המערער בקשה לבימ"ש השלום בבאר שבע לביטול הצו.

לאחר שמיעת ראיות וטיעונים, במספר ישיבות, החליט בית משפט השלום (כב' השופט א. ברסלר) ביום 25.11.12 לדחות הבקשה לביטול הצו.

כנגד החלטה זו הוגש ערעור זה שבפני (הערעור הוגש ביום 26.2.13).

כמפורט בפתח סעיף 2 להחלטה קמא הודיעה ב"כ המערער לבימ"ש השלום עוד בישיבת 28.2.12 כי המערער חוזר בו מטענותיו כנגד תוקפו החוקי של צו ההריסה וכי אינו טוען לעילה לבטלות הצו מהטעמים הקבועים לעניין זה בסעיפים הרלבנטיים בחוק התו"ב או תקנותיו.

טענותיו של המערער בבימ"ש השלום, וביתר שאת בערעורו זה, הינן כי צו ההריסה המנהלי דנן מתעלם: "מהעובדה כי מדובר בבעיה רחבה של תושבי הפזורה הבדואית באזור וכי בית המשפט נדרש גם נדרש לקבוע מסמרות ברורים בקשר לתופעת השימוש בצווים מינהליים חדשות לבקרים בניגוד למדיניות מוצהרת של מדינת ישראל בקשר לטיפול בבעיית הפזורה הבדואית והישובים הבלתי מוכרים". (סעיף 2 בהקדמה להודעת הערעור).

נטען בהודעת הערעור, וביתר פירוט במהלך הדיון בו, כי המבנה שבנה המערער נבנה באזור ואדי משאש – מקום מגורי משפחתו מזה שנים רבות. באזור זה עפ"י הנטען "אין ולא נוצרה כל תשתית לקבלת היתר בנייה ומכאן שחוק התו"ב כלל אינו ישים באזורים אלה". (סעיף 3 שם) עוד נטען כי "אין ולא נוצרה כל תשתית של פתרון קבע לתושבים אלה עקב מחדליה הרבים של מדינת ישראל בטיפול בתושבי האזור ועיכובים במימוש התוכניות שאינם קשורים כלל לרצונם או אי רצונם של תושבי האזור להתפנות לישובי קבע".

המערער מוסיף וטוען כי משפחתו מתגוררת באזור ואדי משאש מראשית שנות התשעים. מלכתחילה גרו במבנה עשוי מלוחות פח בשטח של כ- 50 מ"ר.

משפחתו התרחבה, המבנה נעשה צר מלהכיל, מי שטפונות חדרו לתוכו ועל כן נאלץ להרחיב את המבנה, להחליף את קירותיו, לצקת רצפה ולהגדיל את שטחו לכ- 120 מ"ר.

את כל אלה, נאלץ לדבריו לעשות ללא היתר – זאת הואיל וייעוד הקרקע שבואדי משאש, אינו מאפשר כלל בנייה.

כמו כן, לא הוצע לו פתרון דיור חלופי.

המערער מוסיף וטוען כי משפחתו המורחבת הייתה ברת רשות מטעם המדינה לעשות בשטח שימוש של רעייה – והדבר אף נתאשר בגדרו של פסק דינו של ביהמ"ש העליון בע.א. 496/89 גומעה אל גדיפי ואח' נ. אוניברסיטת בן גוריון ומינהל מקרקעי ישראל.

2.בתמצית טענת המערער הינה כי אכן בנה את המבנה ללא היתר, כי פקחי הרשום איתרו את הבנייה טרם השלמתה ועל כן – נתמלאו הוראות חוק התו"ב המאפשרות הוצאת צו הריסה מינהלי כנגד המבנה על ידי יו"ר הוועדה המחוזית עפ"י סע' 238 א' לחוק.

ברם, עומדת לו לטענתו טענת "הגנה מן הצדק" כנגד אותו הצו – וזאת מתוך תמצית הנימוקים דלעיל.

כמפורט בנימוקי הערעור שבכתב ובע"פ – טענה זו נטענת לא רק ביחס למבנה נשוא צו זה אלא גם ביחס למבנים רבים נוספים שנבנו ברחבי הפזורה הבדואית כתוצאה מאי גיבושן של תוכניות קונקרטיות להגדרת מרחבי תכנון מתאימים, להקמת ישובי קבע מוסדרים וליישום תוכנית מקפת כוללת להסדרת מאות ואלפי מבנים לא חוקיים שנבנו ברחבי הדרום.

3.לאחר בחינת טענות המערער שבכתב ובעל פה, פרוטוקול בית המשפט קמא וההחלטה נשוא ערעור זה – מסקנתי הינה כי אין מנוס מדחיית ערעור זה.

המערער אינו חולק כי עשה דין לעצמו ובנה מבנה חדש מן היסוד (ולא "תיקוני פח" כפי שניסה להציג את הדברים בתחילה) בשטח של 120 מ"ר – ללא היתר, באזור שאינו מיועד למגורים ואף מבלי שהוכיח בעלות בקרקע עליה נבנה המבנה.

אין גם חולק כי המבנה, נשוא צו ההריסה, לא נבנה על "חורבות" המבנה הקודם (בשטח 50 מ"ר) שהתגורר בו, אלא בחלקת קרקע המרוחקת כ- 50 מ"ר מהמבנה המקורי.

המערער גם לא חולק על כך שפקחי הרשות היתרו בו בעת ביצוע עבודות הבנייה שביצע שלא כחוק וכי צו ההריסה המנהלי הוצא בטרם הושלמו העבודות.

בהינתן עובדות אלה, שאינן שנויות במחלוקת, קמה סמכותו (ובמידה רבה אף חובתו) של יו"ר הוועדה המחוזית לתו"ב לצוות בצו מינהלי על הריסת המבנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ