אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלברט ג וזני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

אלברט ג וזני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 15/03/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
26593-08
08/03/2012
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
התובע:
אסתר אלברט גוזני
הנתבע:
כלל חברה לביטוח בע" מ
פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק פלת"ד") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה ביום 29.1.04. המחלוקת היחידה בין הצדדים היא באשר לגובה הנזק.

פרופ' ראובן גפשטיין, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע לתובעת 10% נכות בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי ועוד 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני, כאשר רק מחצית מנכות זו יוחסה על-ידו לתאונה.

התובעת העידה, שמעולם לפני התאונה לא סבלה מכאבי צוואר. אחר-כך, עומתה עם תיעוד רפואי המראה שבמשך שנים לפני התאונה התלוננה וטופלה בגין כאבי צוואר עם הקרנות לכתפיים, רגישות למישוש וסחרחורות. התובעת הסבירה ש"לא זכרה" את הדברים. נוכח ריבוי התלונות והתמשכותן לאורך שנים, איני סבור שזה הסבר אמין. גם פרופ' גפשטיין לא היה מודע כנראה למלוא ההסטוריה הרפואית של התובעת ובתחילה הוא ייחס לתאונה את כל הנכות שקבע לה בצוואר. כשעומת עם התיעוד (נ/2 ו – נ/3), שינה המומחה את הערכתו המקורית וקבע כי יש לייחס רק 7% מהנכות בעמוד השדרה הצווארי לתאונה.

הנתבעת סבורה שגם הערכה זו מיטיבה מדי עם התובעת, שהרי המומחה הסכים שהממצאים שנמצאו לאחר התאונה בעצם זהים לממצאים שלפניה. מעדותו עולה, שאין בידיו לומר אילו ממצאים אנטומיים "אחראים" לכאבים שעליהם מתלוננת התובעת. מצד אחד, הממצאים האנטומיים שנמצאו אצלה נפוצים מאוד (לרבות אצל אנשים שאינם סובלים ממגבלה או מכאב). מצד שני, תלונות התובעת נראו למומחה אמינות. את עוצמתן הפחותה לפני התאונה הסיק כמדומה המומחה גם מהאופן שבו התייחסו אליהן הרופאים המטפלים.

הנתבעת מלינה שבעצם אין גם בסיס ממשי להערכת המומחה שמחצית הנכות בעמוד השדרה המותני של התועת, נגרמה בתאונה. באשר לנכות זו נמצא רק ממצא הדמייתי אחד, העשוי להסביר כאב או מגבלה (דיסק מנוון בגובה 1S – 5L), אלא שלגביו קבע פרופ' גפשטיין במפורש שהוא אינו קשור לתאונה. המומחה אישר בחקירתו ש"אף אחד לא יכול" להגיד שמה ששיש בגב התחתון של התובעת קשור לתאונה. הוא הסביר את קביעתו, שמחצית הנכות הזו נגרמה עקב התאונה על התרשמותו שהתובעת סובלת מכאב לאורך זמן.

הנכות האורטופדית של התובעת היא בשיעור 20%. בתחילה ייחס המומחה 15% מהם לתאונה ובחקירתו הנגדית הפחית את הערכתו של 12% בלבד. מסיבה לא ברורה כתבה התובעת בסיכומיה שהמומחה קבע 14% - וכך גם חישבה את חישוביה השונים. זו פשוט טעות.

הנתבעת מצביעה על קלישות ההנמקה התומכת במסקנות פרופ' גפשטיין, שלתובעת נותרו 12% נכות. אכן, הרושם שנותר לבית-המשפט היה, שהמומחה התקשה מאוד לנמק את אחוזי הנכות שייחס לתאונה. גם לשיטתו מדובר ב"אומדן" גס למדי. זוהי תוצאה מאכזבת. עדיף שהכרעה שיפוטית תשען על משהו מנומק טוב יותר מאומדן אינטואיטיבי של רופא. בהעדר בסיס מוצק מזה, נראה שעדיף ניסיונו הקליני של המומחה על ניחושי בית-המשפט. לאחר שהמומחה נחשף לכל התיעוד הרפואי ועומת עם טענות הנתבעת הוא העריך את נכותה הכוללת של התובעת עקב התאונה ב -12% ואיני רואה מנוס מאימוץ הערכה זו.

הפסדי שכר של התובעת בעבר

התובעת טענה שביולי 2005 (כשנה וחצי אחרי התאונה) היא פוטרה מעבודתה, כמנהלת מוזיאון "חווידע" שבמכון וייצמן ובמשך שבעה חודשים הייתה מובטלת, בשל הקושי במציאת עבודה אשר תתאים לצרכיה בעקבות נזקיה בשל התאונה. בפברואר 2006 החלה לעבוד כמזכירה רפואית במשרה חלקית, גם זה לטענתה, עקב מגבלותיה. בשל כך פחת שכרה בערך ב- 4,000₪ לחודש ולכן היא מבקשת פיצוי בסך של 332,495₪. הנתבעת טוענת כי התובעת הפסיקה לעבוד ב"חוויידע" ממניעים שאינם קשורים לפציעתה בתאונה. עוד היא טוענת שלעבודתה במשרה חלקית אח"כ אין קשר לפציעתה בתאונה ולכן היא אינה זכאית לפיצוי שהיא מבקשת.

התובעת הצהירה שהפסיקה לעבוד ב"חוויידע" כי עקב כאביה לא היתה יכולה לעבוד עם ילדים קטנים. בחקירתה הנגדית אמרה: "אני חושבת שפה, זה היה קצת פספוס בניסוח, אני חושבת שכל הנושא הזה של השינוי במקום עצמו, שדרש עוד הפעם, כמו שאני אמרתי, גם שינוי של שיפוץ, וכל זה, וגם כתיבת מערכים חדשים והכנה של המדריכים, לעבוד עם ילדים קטנים יותר, אני חושבת שלזה, זה מה שהיה בעצם הקושי." ובכן, לא בשל כאבים (הנובעים כביכול מהתאונה) עזבה התובעת את עבודתה, אלא משיקולי קריירה (שאינם קשורים לתאונה). אולי עשתה התובעת מקח טעות כשעזבה את עבודתה, אך הדבר אינו מקנה לה זכות לפיצוי.

הצהרת התובעת בענין זה שעליה ביססה את טענתה לפיצוי, לא היתה אמת. דומה שלחוסר אמינות זו (המצטרפת גם ל"זכרון הסלקטיבי" בנוגע לעבר הרפואי) חייבת להיות השלכה על אמינות הטענות על הקשיים הרבים שבגללם התובעת "נאלצה", לשיטתה, לעבוד מאז במשרה חלקית. התובעת טענה שנאלצה לעבוד במשרה חלקית בעבודתה החדשה בשל מגבלות גופניות (שאותן היה כמובן ייחסה לתאונה – ולא גם למצבה הקודם). לא מצאתי שיש למסקנה כזאת ביסוס ממשי מבחינה רפואית. הנכויות שיוחסו (ודי בדוחק( ע"י פרופ' גפשטיין לתאונה, אינן מצדיקות כשלעצמן מעבר לעבודה בחצי משרה לערך – ואין כל תיעוד שרופא כלשהו סבר אי פעם אחרת.

סביר בעיני שהנכות שנגרמה לתובעת בתאונה השפיעה במידה כלשהי על כושרה של התובעת להפיק הכנסה מעבודה. בתקופה שבסמוך לאחר התאונה, כששהתה התובעת בחופשת מחלה, שולם לה שכרה כסדרו. כך גם לא נפגע שכרה כל עוד עבדה ב"חוויידע". עזיבת אותו מקום עבודה לא קשורה לתאונה. דומני שהקושי של התובעת למצוא עבודה אחרת קשור כנראה יותר לקושי האובייקטיבי למצוא עבודה בגיל 56, מאשר לתוצאות (הדי מינוריות) של התאונה. מכל מקום, רק החל מפברואר 2006, עשויה היתה הירידה בכושרה של התובעת לבוא לידי ביטוי כספי אך ברור שלא ניתן להעריך את התממשות פוטנציאל זה ע"י השוואת שכרה ב"חוויידע" עם שכרה במקום עבודתה הנוכחי (כפי שעושה התובעת). בגין התקופה שמאז ועד למועד פסק-הדין אני מעריך גלובאלית את הפסדיה בגין הירידה בכושר עבודתה ב – 30,000₪.

הפסדי שכר של התובעת לעתיד

כאמור, טוענת התובעת להפסד שכר של 4,000₪ לחודש שאותו יש לחשב עד ליום פרישתה המיועדת בעוד שנתיים – סך של 25,146₪. בנוסף, טוענת כי נגרמו לה הפסדי פנסיה בשיעור של 10,000₪. מנגד, טוענת הנתבעת כי נוכח העבודה שנותרו לתובעת פחות משנתיים עד לגיל הפנסיה הרי שמוצע לפצותה בסכום גלובלי בשיעור 10,000 ₪ ולא לפצותה כלל שבגין אובדן פנסיה. נוכח השיקולים שפורטו קודם, אני מעריך את הפסדיה של התובעת בעתיד, גלובאלית בסך 15,000₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות

התובעת טוענת כי ממועד התאונה ועד היום היא נזקקת לבצע, באופן קבוע ובהמלצת רופאיה, טיפולים אלטרנטיביים שונים אשר בגינם מבוקש לפסוק סך גלובלי של 70,000₪ לעבר ולעתיד.

בנוסף, טוענת התובעת כי בשל התאונה היא נזקקת לנסיעות רבות לשם ביקורי רופאים וקבלת טיפולים בגינם מבוקש לפסוק סך גלובלי של 30,000₪ לעבר ולעתיד.

מנגד, טוענת התובעת כי לא הוצג כל מסמך רפואי הממליץ על טיפולים אלה ואסמכתאות בגין הוצאות הנסיעה ומשכך אין כל מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

בתביעות לפי חוק פלת"ד מוכחות טענות שברפואה באמצעות חוו"ד מומחה הממונה ע"י בית-המשפט. פרופ' גפשטיין לא המליץ על כל טיפול שאינו מכוסה באמצעות סל הבריאות ולא מצאתי שהתובעת מקבלת או קיבלה עקב התאונה טיפולים אלטרנטיביים כלשהם לפי הוראה של רופא. אכן ככל שהתובעת מקבלת טיפולים כאלה, היא קיבלה אותם גם בעבר, בלי קשר לתאונה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ