בקשה לצווים זמניים אגב תביעה בלשון הרע.
1.בתמצית ממש, ועד כמה שנדרש לצורך ההכרעה: בני הזוג המשיבים 2-1 ("הזוג") אינם יכולים להביא ילדים לעולם ונזקקים לשירותי פונדקאות לעשות כן. זאת, כפי שפרסמו ברבים ושיתפו, ומכאן ששאלות של פרטיות כמקובל בעניינים רגישים אלה אינן על הפרק לשיטתם. הזוג פנה לסיועה של חברה המבקשת 1 ("החברה"), הפועלת תחת השם המסחרי "ניו בורן", ואשר המבקשים 3-2 הם מנהליה. תמורת כ-187 אלף ₪, הוסכם (אף שטיב ההתחייבויות המדויקות ומועדי התשלום במחלוקת) – תפעל החברה לסייע לזוג בהליכי הפרייה חוץ גופית של פונדקאית בגאורגיה מזרעו של המשיב 2. סכום של 120 אלף ₪ שולם, מחלוקת דלת נפקות כאן היא האם לחשבון נאמנות או ישירות לחברה. הליכי ההפרייה לא צלחו: לסברת המבקשים, כיוון שאינם צולחים תמיד, חרף כל המאמצים המקצועיים. לסברת המשיבים, אם נמצה: בשל "הפרות יסודיות" של ההסכם, "גילויי של רשלנות בוטה", שפגעו בסיכויי המשיבים (סעיף 66 לתשובתם). הזוג, שמלין על מצב כלכלי קשה וכי כספם שהושקע בהליך ירד לטמיון, אף הגיש תביעה כספית נגד המבקשים כאן ואחר הקשור בהם, להשבת כל הכספים ששילמו ואף עוגמת נפש.
2.טוענים המבקשים: מר כ', המשיב 2, החליט להשתלח במבקשים, בדרך העולה כדי הוצאת לשון הרע לסברתם. ביום 18.6.2019 העלה רשומה ("פוסט" בלעז) באתרו ברשת "פייסבוק" (נספח 10 לבקשה), התראיין לגלי צה"ל, והוסיף לאתרו רשומה נוספת למחרת, בעמוד שכותרתו "עוקץ הפונדקאות נחשף ...". אותה רשומה זכתה לתגובות חריפות רבות ולשיתופים רבים. דרישה של המבקשים להסרת הרשומות נדחתה. כן נטען כי שתי נתבעות נוספות, ידיעות אינטרנט וגלי צה"ל, שותפות ללשון הרע: הראשונה בדרך של כתבה באתרה, השניה בדרך של ראיון עם המשיב 2 בתכנית הבוקר "בוקר טוב ישראל" – שני גורמי תקשורת שנכללו בתביעה אך בינתיים הגיעו להסכמי פשרה עם המבקשת לדחיית התביעה נגדם, וניתן להניח (אף שבעניין ידיעות אינטרנט הנושא במחלוקת) – הסרת הקישורים לכתבות. והמשיבה 5, מתחרה של המבקשת, אשר שיתפה ואף העתיקה לתוך אתרה מפרסומיהם של גורמי התקשורת. אלו הניבו תביעת לשון הרע, מיליון ₪ סכומה, ולבקשה לסעדים זמניים, נגד כל חמישה הנתבעים דאז, היא הבקשה שלפניי.
3.לבקשה לסעדים זמניים, שבה יש להכריע: היא קוראת לסעדים נרחבים ביותר, הקוראים למשיבים כולם להסיר כל פרסום או שיתוף שלהם, להמנע מכל פרסום, לחסום כל פרסום גם של אחרים בעניינם של המבקשים, ולהסיר מן המרשתת ולרבות רשת "פייסבוק" כל פרסום. צו מניעה זמני נדרש כאן, שיטת המבקשים, למניעת נזקים נוספים. את הבקשה תמכו בתצהיריהם של המבקשים 3-2.
4.הגיבה ידיעות אינטרנט, אך אז הגיעה להסכם פשרה עם המבקשים. הגיבה המשיבה 5: אך שיתפה את שתואר באתרי החדשות. השיבו המשיבים 2-1: אמת דיבר המשיב 2; המשיבה 1 כלל לא דיברה. ואף הגנות תום הלב שבסעיפים 15(1) – (4) עומדות להם, נטען. כן הלינו המשיבים על דרך הילוכם הדיונית של המבקשים, שקשה לחלץ מבקשתם מהן הטענות המופנות כלפי הזוג. ולא היא, השיבו המבקשים, בתגובה לתשובה שכללה טענות נוספות על אלו שבאו בבקשה המקורית, אף כי לגוף טענות הזוג לעניין הטיפול בו זכו לא הגיבו המבקשים, אלא התמקדו במה שהגדירו כמסע רדיפה של הזוג כלפיהם.
5.דיון נקבע לפניי ליום 16.7.2019. ציינתי לעת קביעת המועד, שעה שנקבע בהתראה של ימים אחדים (בשים לב גם לבהילות ששיקפו המבקשים באשר לצורך בקיום דיון דחוף), כי אם אינו נוח למי מן הצדדים, יתאמו מועדים קרובים אחרים ויודיעו. הודעה לא באה, והדיון התקיים. בראשיתו התברר: המבקשים 3-2, הם המצהירים מטעם המבקשים, לא התייצבו, שכן הם עושים בחו"ל בתקופה זו. תחתם התייצב מנכ"ל החברה, שאינו מצהיר. ב"כ המבקשים לא ראתה בכך קושי, ב"כ המשיבים ודאי ראו בכך קושי, וחקירות ודאי שלא ניתן היה לקיימן. קיימנו אפוא שיחה בלתי פורמלית שתכליתה לנסות ולייתר את המחלוקות בשני ההליכים המשפטיים גם יחד, דבר שהצריך לשיטת ב"כ המבקשים הסרה מיידית של כל פרסום בידי המשיבים; ב"כ המשיבים 2-1 נאות לבחון את האפשרות, בבחינת מחווה של רצון טוב על מנת לאפשר את המגעים, ב"כ המשיבה 5 ציין כי אין בכך צורך שעה שהמשיבה 5 ממילא כבר הסירה כל פרסום, והצדדים אמורים היו לעדכן האם עלה בידם לאתר. אך בחלוף יומיים, ושעה שפעילות המשיב 2 להסרת פרסומים באתר ה"פייסבוק" שלו לא הניחה את דעת המבקשים, הודיעה היום באת כוחם כי היא עומדת על הכרעה בבקשה. זאת, כפי שהוסכם מראש, על יסוד החומר שבתיק, ותוך שטענות הצדדים לעניין היעדרם של מצהירי המבקשים שמורות להם. מובן כי זו זכותם המלאה של המבקשים, וכך ייעשה.
6.משנדרשת הכרעה: ברי כי דין הבקשה להדחות. הדיון נועד לבירור הבקשה לסעד זמני, בפרט בדרך של חקירות המצהירים (רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מנ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26 (1998)). המצהירים לא התייצבו, ובזאת נמנעה כל אפשרות לעריכת חקירות, אף שמדובר בבקשה שהכרעה בה נסבה בהחלט גם על סוגיות עובדתיות, בפרט שאלת ה"פרסום", "לשון הרע" לכאורה, ומאזן הנוחות לעניין הסעד הזמני, שהנטל לביסוס כל אלה על המבקשים. די בכך להביא לדחיית הבקשה.
7.רק למעלה מן הצורך אוסיף אפוא, בקיצור יחסי בנסיבות: ככל שהדברים נוגעים למשיבה 5, ואף שניסיונה להתגונן בשלב זה בעיקר בכך שאך "שיתפה" עלול להתברר כבעייתי (ע"א (מח'-ת"א) 35757-10-16 נידיילי תקשורת בע"מ נ' שאול (16.1.2019)), הרי שממילא הסירה כל פרסום עוד קודם לדיון, אין חולק לעת הזו, וטוב עשתה גם בלא שניתן צו. לכך נוסיף שיתר הטעמים שלהלן ממילא יפים גם לעניינה.
8.ולהגנת הזוג, המשיבים 2-1: נכונה טענתם כי דיונית מדובר בבקשה שאינה יכולה להצדיק סעד. בכתב תביעה בלשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, לרבות הפרסום, לשון הרע, והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים (אורי שנהר לשון הרע 420 (תשנ"ז)). כך כמובן גם בבקשה לסעד זמני. אולם בענייננו דרך ניסוחה והבאתה של הבקשה מונע את אפשרות קבלתה: גבב תדפיסים צורף לה, חלקם אף מודפסים באופן שאינו מאפשר את קריאתם. מה מיוחס לכל אחד מן המשיבים, אין לדעת. למשיבה 1 לא יוחס דבר. למשיב 2 יוחסה רשומה אך גם תגוביות לה. הרשומה, התגוביות, תכני הכתבות בידיעות אינטרנט, הפרסום בגלי צה"ל, כל אלה "סוכמו" בידי המבקשים. כולם לשון הרע לשיטתם. אולם אילו הם באחריותו של המשיב 2 דווקא? אין לדעת. יתרה מכך, הטרוניה היא כללית: אין הפניה לאמירות קונקרטיות, נניח כאלה המרמזות לפלילים מצד המבקשים, אלא לשיטתם כל שנאמר בידי המשיב 2 הוא בבחינת לשון הרע. אין כל אפשרות לבית המשפט לבחון אפוא האם אמירה קונקרטית אכן יש בה לשון הרע. שאלת הפרסום ושאלת לשון הרע הגלום בו יתפרשו הרי "על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר" (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, בפסקה 6 לחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה (12.11.2006)). אולם כאשר לא ברור איזה ביטוי הוא בבחינת "לשון הרע" ואין כל ניסיון לבאר את מובנו והקשרו, לא יוכל בית המשפט לעשות כן. כאשר לא ברור איזה ביטוי מיוחס למשיב ספציפי, וכלפי איזה מבקש, לא יוכל בית המשפט לדעת האם אותו משיב אפשר שיימצא אחראי בלשון הרע. כל שיש לפנינו הוא טענה גורפת: מגוון ביטויים, מגוון משיבים, מגוון מגיבים, וכולם מצאו דרכם לסל אחד ולבקשה אחת.
9.לכך יש להוסיף כמובן את האזהרה הרגילה בכל הקשור לצווי מניעה בלשון הרע. אכן, אפשר שידו של בית המשפט תהיה קפוצה פחות כאשר לא בכלבי השמירה של הדמוקרטיה המדובר אלא במפרסם ברשת החברתית, שבמקרים המתאימים ייאסר עליו להוסיף ולפרסם: "איסור לשון הרע, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני – כולל ההתחשבות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום בבחינת "המדיום הוא המסר" – יש בו כדי לאזן בין מוכרי הפרחים בכיכר השוק לבין אחרים, שמרכולתם גסה ודברי הבלע והכזב שלהם מבקשים למלא את החלל" – כך הבהיר בית המשפט העליון (רע"א 1688/18 סרנה נ' נתניהו (15.4.2018)). אך גם איזון זה יש לעשותו בזהירות הנדרשת. בפרט כך כאשר מדובר בשלב המקדמי של סעד זמני בלשון הרע, שאז ככלל יירתע בית המשפט ממתן צווים כאשר אין בידו לשלול מעשית שהמשיב יוכל לבסס את טענת ההגנה שלו (רע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' פרופ' אטינגר, פ"ד נט(3) 308 (2004)). ובענייננו: המבקשים עצמם לא ביקשו להתעמת בשלב זה עם כל טענות המשיבים 2-1 לגופן, זולת בדרך של הכחשה כללית. את טענותיהם הם שומרים לעת התגוננותם מפני תביעת המשיבים 2-1. ככל שהמחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם השירות שנתנו המבקשים היה מקצועי ומלא כמתחייב אם לאו – סוגיה זו תתברר אפוא רק לעת ליבון תובענה זו או שמא (ודומה שעדיף) לעת ליבון תובענת המשיבים. אפשר כמובן שלבסוף יתברר כטענת המבקשים כי המשיב 2 שפך מררתו על המבקשים שעה שאך איתרע מזלו של הזוג, כפי שמתרחש תדיר, וכי אי-הצלחת הליכי ההפריה אינה נובעת מרשלנות כלשהי של המבקשים. אולם בשלב זה, שאלות של רשלנות או מקצועיות קשה להכריע בהן בפסקנות. ואשר לטענות לנגיעה בפלילים: בעוד שמכלול הפרסומים יש בו אף הערות המכווינות לפלילים, המשיבים כאן אינם טוענים לפלילים (ודומה שראוי להם אפוא לגורמי התקשורת להישמר ולבדוק היטב טרם פרסומים על אודות "עוקץ" מקום שבו מחלוקת בין צדדים היא חוזית רגילה). אך הבקשה כולה אינה נסבה על זיקוק טענות קונקרטיות של המשיב 2 בעניין רמזים לפלילים, להבדיל מאמירות אחרות שלו, ולהבדיל מאמירות של גורמים אחרים. נוכח אלה ברי כי לא ניתן להכריז על כך שפרסומי המשיב 2, שלא ברור למעשה מהם, הם כאלה שזהו המקום לתת בעניינם צו מניעה זמני חריג בלשון הרע.
10.בשולי הדברים יש להוסיף שדרך ניסוחם הגורף של הסעדים המבוקשים, הקוראים למעשה למשיבים כולם, בין היתר, להסיר כל פרסום הנוגע למבקשים, בין אם הם אחראים לפרסום אם לאו, בין אם יש להם שליטה ויכולת להסיר את הפרסום אם לאו – מונעת אף היא היעתרות לבקשה.
11.סוף דבר: המשיבים 4-3 נמחקו. המשיבה 5 ייתרה את הצורך בבירור הבקשה נגדה. הבקשה נגד המשיבים 2-1 נדחית (ודי היה בכך להביא לדחיית הבקשה גם נגד המשיבה 5, לו עמדה הסוגיה על הפרק). חשוב לציין: בשום אופן אין לראות את דחיית הבקשה ככזו המלמדת שטענות המשיב 2 הן נכונות לגופן, אלא רק כי לא ניתן בשלב זה לאוסרן בצו שיפוטי זמני. יתרה מכך, ייטיב המשיב 2 – גם בלא כל צו שיפוטי – אם ישלים את המהלך שבו החל בעקבות הדיון לפניי, כמחווה של רצון טוב, של הסרת הפרסומים שבשליטתו. זאת באופן שיעים מן הפגיעה הנטענת במבקשים ובהתאם יצמצם את הפגיעה במשיבים 2-1, שעת עתותיהם וכספם יוכלו למקד במטרות חשובות בהרבה מאשר בהתנגחות במבקשים, ואיחולי הצלחה שלוחים להם. צו מניעה זמני אין כל אפשרות לתת כאן, ועל הבקשה נדחית.
12.המבקשים יחד ולחוד יישאו בשכ"ט עו"ד המשיבה 1 (שלא פרסמה דבר, אך הבקשה הופנתה כלפיה ובאופן שנדרשה להתגונן יחד עם בן זוגה), בקשר עם הבקשה לסעד זמני, בסכום כולל של 11,700 ₪. בנסיבות פרסומיו של המשיב 2, אפילו אין בהם להצדיק צו מניעה זמני כמבוקש, אין חיוב נוסף בהוצאות לטובתו (ואני ער כמובן שהגנתו באה יחד עם זוגתו); כך גם אין צו להוצאות בעניינה של המשיבה 5, שלא הגישה תצהיר מטעמה, ובשים לב לנסיבות התגוננותה.
ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
