אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אינדכס דנטל בע"מ ואח' נ' עיריית תל-אביב

אינדכס דנטל בע"מ ואח' נ' עיריית תל-אביב

תאריך פרסום : 20/05/2013 | גרסת הדפסה
עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
51452-01-13
20/03/2013
בפני השופט:
אביגיל כהן

- נגד -
התובע:
1. אינדכס דנטל בע"מ
2. יהושע גינדי

הנתבע:
מדינת ישראל (
פסק-דין

פסק דין

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת לימור בן שמן). הכרעת הדין היא מיום 3/10/11, וגזר הדין הוא מיום 13/12/12.

בהכרעת הדין הורשעו המערערים בעבירה של שימוש חורג ללא היתר – עבירה על סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בגזר הדין הושתו על המערערים העונשים הבאים:

א.קנס על סך 60,000 ₪ לנאשמת 1.

ב.קנס על סך 30,000 ₪ לנאשם 2 (או שלושה חודשי מאסר).

ג.כפל אגרות ותשלומי חובה בסך 10,829 ₪.

ד.חתימה על התחייבות עצמית על סך 25,000 ₪ על ידי הנאשם 2.

ה.צו הפסקת שימוש חורג ביחידה שלא לפי ייעודה, אשר ייכנס לתוקף בתוך 6 חודשים (ממועד גזר הדין).

2.בכתב האישום, אשר הוגש עוד בשנת 2009 נטען, כי ברח' יוסף הנשיא 5 קיים בניין בן שלוש קומות. הבניין נבנה לפי היתר בנייה מס' 844/1960 (היתר מיום 7/3/1960). בקומת המרתף של הבניין קיימת יחידה בשטח של 186 מ"ר (להלן: "היחידה"). על פי כתב האישום, היחידה נבנתה במועד לא ידוע, וזאת כאשר לפי היתר הבנייה, הותר במקום שימוש לשטח פתוח.

על פי כתב האישום, עשו הנאשמים שימוש ביחידה בין החודשים מאי 2007 לאפריל 2009 לצרכי סטודיו ליוגה ושלוש יחידות מגורים, וזאת ללא היתר. שימוש כזה ללא היתר הוא שימוש חורג ועל כן יוחס להם שימוש חורג ללא היתר – עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק.

3.הכרעת הדין:

בהכרעת הדין נבחנה, בין היתר, טענת הנאשמים ולפיה נרכשה היחידה כסגורה והשימוש המותר בה היה למשרדים. הם הודו כי באחת הדירות בוצע שימוש למגורים – בניגוד להיתר. שימוש אשר הופסק. נטען כי לפי התב"ע החלה במקום, ניתן לקיים סטודיו ומשרדים וכי הם פועלים להוצאת היתר לגבי כל היחידות לשימוש למקצועות חופשיים.

מטעם המאשימה העידה המהנדסת ברטה לוסטיק, אשר ערכה מספר ביקורות ביחידה בשנים 2007-2008. על פי עדותה, בביקורת שנערכה בקומת המרתף בחודש יוני 2008, היא נכנסה לאולם יוגה וראתה שלוש יחידות מאחורי אולם היוגה. בתוך היחידות היו מטבחים ומקלחות ובאחת מהן התגורר אביו של הנאשם 2. הנאשם 2 העיד כי חלקו הגדול של הנכס הושכר לפעילות גוף של תינוקות ולאחר מכן ליוגה. כיום הוא משמש ליוגה, סטודיו וחלקו פנוי ומלבד הסטודיו ליוגה ומגורי אביו, הייתה במקום קליניקה לרפואה אלטרנטיבית ומשרד למכירת כרטיסים ובעבר סוכנות ביטוח. על פי עדותו, הופסק השימוש למגורים לאחר אפריל 2009. ממצאי הביקורת לא עלו בקנה אחד עם עדותו של נאשם 2. הנאשמים לא הציגו הסכמי שכירות ומטרות שכירות לגבי כל התקופה. לא העידו את השוכרים השונים ובית המשפט קיבל את גרסתה של הגברת לוסטיק.

בית המשפט בחן את השימוש המותר ביחידה במועד הרלוונטי לכתב האישום והגיע למסקנה ולפיה, השימוש המותר הוא לשטח פתוח בלבד. על פי היתר המתייחס למבנה (ת/2), ההיתר לבניין הוא: "לבניין בית בן 3 קומות קומה עמודים ומקלט ושטח פתוח במרתף המכיל: בקומת עמודים-דירה בת 2.5 חדרים וח"ש ודירה בת 2 חדרים וח"ש שטח פתוח וגדר בקומות א' ב' ג' דירה בת 4 חדרים וח"ש ודירה בת 3 חדרים וח"ש בכל קומה, וחדר כביסה על הגג".

כלומר, ההיתר במקום בו מצויה היחידה הוא לשטח פתוח. כב' השופטת הפנתה להיתר המילולי ת/2, והמהנדסת הפנתה בעדותה לשטח הפתוח בתשריט. המהנדסת העידה כי "מרתף" הוא מקום גיאוגרפי של בניין. אין זו הגדרה המעידה על שימוש מסויים וכי בדרך כלל, בהיתר כתוב מה מותר באותה קומה או מסומן בתשריט. על כן, קיבל בית המשפט את הטענה ולפיה השימוש המותר בקומת המרתף הוא רק לשטח פתוח ולא התקבלה טענת הנאשמים, ולפיה לא הוכח ששטח המרתף נועד לשמש כשטח פתוח.

בית המשפט התייחס גם לעדותו של האדריכל מטעם הנאשמים, מר בלסיאנו, אשר נשאל כיצד מוגדר השטח בהיתר והשיב כי אין הגדרה לגבי השטח הזה בהיתר, למעט המקלט (ראה עדותו בעמ' 1, שורות 11-16 לפרוטוקול מיום 29/3/11). האדריכל בלסיאנו טען כי שטח פתוח לא יכול להיות דבר שמקורה בתקרה, רצפה ועמודים (ראה עדותו בעמ' 3, שורות 4-5) וכאשר נשאל איך בקומת הקרקע הוא כן העיד כי מדובר בשטח פתוח, השיב: "גם בקומת הקרקע וגם בקומת המרתף זה מופיע אותו דבר, גם מקורה וגם יש בו עמודים" (עמ' 3, שורה 7) ואישר כי השטח הפתוח בקומת הקרקע לא מופיע בטבלת השטחים. הוא העלה השערה ולפיה השטח הפתוח מצוי בפער שבין שטח המרתף בהיתר (175.8 מ"ר) ובין השטח של המרתף בצו הבית המשותף, שהוא כ-194 מ"ר, ושיער שאולי מתכוונים לאותו הפרש של 18.2 מ"ר (עמ' 3, שורות 13-14), אך לא יכל לומר היכן אותו שטח פתוח מצוי.

כב' השופטת התייחסה גם לטענה הזו של האדריכל וגם לטענה שהועלתה על ידי ב"כ הנאשמים בנוגע למיקומו של השטח הפתוח (טענה זו הועלתה גם בפניי היום), וקבעה כי היא לא מצאה עוגן לטענה ולפיה אותו שטח פתוח הוא לא השטח שאנו עוסקים בו. בתב"ע (סעיף 72(ו)), כאשר עסקו במרחק בין הגבולות הצדדיים, נכתב כי השטח הפתוח הדרוש בקשר לבניין לא ישומש אלא לצרכים ביתיים או גינה, וכי כל שימוש למטרה מסחרית יהיה אסור. התב"ע לא הגדירה מהו "שטח פתוח". גם האדריכל בלסיאנו אישר כי אין הגדרה לשטח פתוח בתב"ע וגם אישר כי לא רשום איזה שימוש ניתן לעשות בקומת המרתף. כמו כן אישר, כי גם כאשר מדובר בשימוש המותר על פי התב"ע, יש צורך להוציא היתר לאותו שימוש. כך גם נעשה באותה יחידה כאשר נעשה בה שימוש לצורך הוצאת ספרים והתבקש היתר לשימוש חורג (ראה עמ' 8, שורות 1-5).

כב' השופטת נימקה מדוע, בנסיבות העניין, יש להעדיף את עדותה של המהנדסת לוסטיק, אשר גם ביקרה בנכס במועדים הרלוונטיים לכתב האישום (שלא כמו האדריכל מטעם הנאשמים, שביקר במקום רק בתקופה הסמוכה למתן עדותו). כמו כן, פירטה בדבר היתרים אשר כן ניתנו לגבי המרתף במהלך השנים, כך למשל ניתן היתר לשימוש לחמש שנים בשנת 1992 להוצאת ספרים. לא הוצגה כל ראיה לכך שניתן היתר לעשות שימוש במרתף לאולם תרבות. המהנדסת מטעם המאשימה העידה, כי יצא אישור עקרוני לאולם תרבות במרתף, אך זה אינו מהווה היתר (נ/4) או בוודאי שאולם תרבות גם לא יכול לכלול משרדים. ממילא, היתר זמני שניתן (נ/3) פקע במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. הוצג פרוטוקול ועדת משנה (נ/5) וזאת בעניין בקשה שהוגשה בחודש יולי 1998 לאשר שימוש חורג ממרתף למקצוע חופשי לתקופה של עשר שנים. המהנדסת העידה כי לא יצא היתר חורג לשימושים למגורים ויוגה, והאדריכל מטעם הנאשמים לא ידע פוזיטיבית על קיומו של היתר שכזה למגורים.

בית המשפט קבע, כי לא הוצג בפניו היתר לשימוש נשוא כתב האישום וממילא לגבי היחידה חל ההיתר שכן הוצג, ההיתר ת/2. על פי אותו היתר, השימוש המותר ביחידה הוא שימוש לחלל פתוח בלבד וכל שימוש אחר מחייב היתר. לפיכך, נקבע כי השימושים שנעשו בפועל, היו שימושים חורגים. בית המשפט ניתח בהכרעת הדין, בין היתר, את עדויות הצדדים, את נפקות הרישום בלשכת רישום המקרקעין, ולא מצאתי לנכון לחזור על כל נימוק ונימוק.

בסופו של דבר, נתנה כב' השופטת אמון בעדות המהנדסת לוסטיק בכללותה. העדיפה את גרסתה על פני עדי הנאשמים וקבעה כי נעשה שימוש חורג כפי שנטען בכתב האישום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ