אילון ואח' נ' ישיר איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה להורות על מחיקת סעיפים מכתב ההגנה.

לטענת התובעים, הנתבעת מנועה מלטעון טענות אלה שכן תביעתם לתגמולי ביטוח נדחתה בטענה יחידה כי מקרה הביטוח נגרם בידי התובעת או מי מטעמה, במתכוון.

הבקשה מתייחסת לסעיף 10 לכתב ההגנה בו נטען כי בעת עשיית הפוליסה לא מסר המבוטח לנתבעת כי הרכב משמש באורח קבוע את עסקה של התובעת 2 ובכך העלים ממנה מידע שעשוי היה להשפיע על נכונותה לבטח את הרכב בתנאים בו בוטח ולסעיף 11 לכתב ההגנה בו נטען כי יש לנכות מע"מ משווי הרכב, בהיותו רכב מסחרי ששימש את עסקיה של התובעת 2.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, במכתב הדחייה נכתב כי אין כיסוי לאירוע שבנדון והטענה בדבר אי גילוי עובדות מהותיות לגבי עשיית הפוליסה נכנסת לגדר סעיף זה. באשר לניכוי המע"מ טוענת הנתבעת כי מאחר והתובע הודה כי הרכב משמש לעבודה בחברה, אין הנתבעת חבה את רכיב המע"מ. עוד לטענתה מדובר בעניין של נזקי התובעים אשר שנוי במחלוקת וטעון הוכחה.

בהנחיית המפקח על הביטוח מיום 16.11.98, שעניינה חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנוגע לתביעתו, נקבע:

"3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "תובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו...

4. כאשר נדחית תביעתו של התובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.

5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענות המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב."

בהשלמה להנחיה הנ"ל, אשר ניתנה ביום 29.5.02 נקבע כי:

"... חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם , במועד בו דחתה את התביעה."

ראו לעניין זה גם את בר"ע (תל-אביב-יפו) 1182/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי גבעתיים (פורסם במאגרים, 9.10.05).

ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד אסולין (פורסם במאגרים, 4.5.06) מנתח השופט רובינשטיין את הוראות המפקח על הביטוח וכותב:          

"הנחיות אלה משתלבות היטב במגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח...

.... אף לענייננו שלנו קיימים איזונים: ראשית, ההנחיות צודקות; אין הן מונעות מחברות הביטוח לטעון כל טענה ובלבד שיפרטוה כדבעי במועד בפני המבוטח. באיזון שבין המשאלה ל"שמירת זכויות" לטענות נוספות מצד חברת הביטוח לבין הפרשי הכוחות בין הצדדים שביסוד המדיניות כאמור, ידה של ההנחיה על העליונה. שנית, ייתכנו נסיבות - אם גם חריגות -  שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח- התובע, כבפרשת מנורה הנזכרת, ואין מקום לקבוע רשימה סגורה.  זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02, כאמור."

לפי פסק הדין, את הנסיבות החריגות יש לפרש בצמצום.

עפ"י החלטתי מיום 25.4.10 היה על ב"כ הנתבעת להודיע מה המשמעות המשפטית של הטענה לפיה התובעים העלימו את העובדה שהרכב משמש את העסק וכיצד יש בטענה זו כדי להשפיע על תוצאות התביעה.

הנתבעת לא פעלה בהתאם להחלטה ולא הגישה כל הודעה.

אני מקבלת את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לטענה לפיה התובע העלים מהנתבעת מידע שעשוי היה להשפיע על נכונותה לבטח את הרכב בתנאים בו בוטח.

טענה זו לא הועלתה במכתב הדחייה, הנתבעת לא נימקה מדוע עלתה טענה זו בשלב זה של הדיון, לא הסבירה מה ההשלכות של טענה זו על הכיסוי הביטוחי וממילא לא הראתה כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מהנחיות המפקח על הביטוח בכל הנוגע לטענה זו. הטענה הסתמית בתגובה לפיה "לאחר מכן נודע לנתבעת שהרכב משמש את התובעת 2 לצורכי עבודה" איננה מספיקה.