אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איי.אי.ג'י ישראל חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' ירחי

איי.אי.ג'י ישראל חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' ירחי

תאריך פרסום : 07/07/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
1607-10
07/07/2010
בפני השופט:
מירית מי-דן

- נגד -
התובע:
1. איי.אי.ג'י ישראל חב' לביטוח בע"מ
2. מירי גרנסקו

הנתבע:
יאיר ירחי
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה כספית, במסגרתה עותרות התובעות כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותן בגין נזקי תאונת דרכים בה, היו רכביהם מעורבים (להלן: "התאונה").

התובעת 1 הינה חברה לביטוח אשר בזמנים הנוגעים לתובענה ביטחה את הרכב בו החזיקה התובעת 2 במועד התאונה.

גרסאות הצדדים

לטענת התובעות אירעה התאונה ביום 16.07.09, עת נהגה התובעת 2 ברכבה בכביש מס' 1, אז הגיח רכב הנתבע אשר נסע מאחורי רכב שני (להלן: "הרכב השני") ולא שמר מרחק ממנו, התנגש בו מאחור והדפו לעבר רכב התובעת 2. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעת 2 נזקים המפורטים בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה.

התובעות טענו בכתב התביעה כי נסיבות התאונה אינן ידועות להן, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה, לפיכך, לשיטתן, על הנתבע הנטל להוכיח כי לא הייתה לגבי התאונה רשלנות שיחוב בגינה.

שמאי מטעם התובעות העריך את נזקי רכב התובעת 2 בסכום של 15,159 ₪, ובכללם הפסד בגין ירידת ערך. התובעת 1 קיזזה מסכום הפיצוי סכום של 2,186 ₪ בהתאם לחבותה על פי פוליסת הביטוח.

הנתבע, שלא היה מיוצג בהליך, טען בכתב ההגנה כי בעת התאונה רכבו פגע קלות ברכב השני, לאחר שהוא פגע ברכבה של התובעת 2. הנתבע טען, כי הוא ניגש לרכב השני ולא היה בואדם כי הנוסעים בו טיפלו בתובעת 2. עוד טען, כי אין בידיו פרטים כלשהם לגבי הרכב השני ובעליו. הנתבע הדגיש, כי תחילה פגע הרכב השני ברכב התובעת 2, ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבע ברכב השני והוסיף, כי מיד לאחר שפגע ברכב השני, ניגש אל הנהג במקום, ומשלא נגרם כל נזק לרכב זה על ידי רכב הנתבע, הוסכם ביניהם כי הנתבע ימשיך בדרכו.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 04.07.10, העידה התובעת 2 כי התאונה אירעה בשעה שהאטה את רכבה, כי רכב לפניה בלם בלימת חירום ואז פגע הרכב השני ברכבה. כאשר יצאה מהרכב על מנת להחליף פרטים, הבחינה כי רכב הנתבע מצוי מאחורי הרכב השני. היא הוסיפה כי לקח לה כמה שניות להתעשת ובזמן שהיא המתינה ברכב, נהג הרכב השני ניגש אליה ושאל לשלומה. רק לאחר מכן יצאה מהרכב ואז הבחינה ברכב השלישי של הנתבע.

הנתבע העיד, כי בעת שפגע ברכב השני, נוסעיו היו מחוץ לרכב, וכן כי במועד התאונה רכבם היה מצוי במצב של עצירה. הנתבע הוסיף כי לרכבו "נשבר רק פנס קטן של ווינקר"...וכן "שאלתי אם הכל בסדר אמרו לי שכן. נגשתי לבחורה אמרה שהכל בסדר שאלתי אם יש משהו שקשור אלי אמרו לי שלא נסעתי..אני לא פגעתי ברכב שלה בכלל. אולי פגעתי ברכב של החיילים".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ושמעתי את העדויות במהלך הדיון וטענות הצדדים, מצאתי כי התביעה לא הוכחה, מהטעמים שאפרט.

העניין שנדרשתי להכריע תחילה הינו דרך התרחשות התאונה. על מנת להכריע בין הגרסאות בחנתי את תנאי הכביש והנתיבים בו, את יעד הנסיעה של הנהגים וכן את מיקום הנזקים ברכבים ואופיים.

אני סבורה כי עדותו של נהג הרכב השני במועד התאונה, הוא הרכב אשר היה מצוי בין רכב התובעת 2 לבין רכב הנתבע, חיונית להכרעה בתובענה זו. התובעות לא תבעו את בעלי הרכב השני שאין חולק שפגע ברכב התובעת 2, ואף לא זימנו את נהג הרכב השני למתן עדות, למרות שהתובעת 2 העידה כי לקחה את פרטיו ומסרה אותם למשטרה.

יתירה מזו, לא מצאתי כי גרסת התובעת 2 להתרחשות התאונה ברורה דיה, ובשים לב כי התובעת 2 הייתה נרגשת במועד התאונה והיא יצאה מרכהב רק בעבור פרק זמן ולא מיד, כפי העידה בדיון שהתקיים בפני:

"הייתי בסוף חמישי להריוני, די נסערת, חששתי שקרה משהו. קיבלתי מכה בבטן מההגה, לקח לי כמה שניות להתעשת, בזמן שאני ממתינה ברכב, נהג הרכב הפוגע מאחורי יצא ובא לבדוק לשלומי, בחור צעיר שוחח איתי, בדק שאני בסדר, יצאנו מהרכב במטרה להחליף פרטים וכשיצאתי מהרכב הבחנתי ברכב נוסף מאחורי הרכב שפגע בי, לבן, מסחרי, אני לא בטוחה ומה שאני ראיתי שהפנסים של הרכב הלבן שבורים".

מצאתי, כי לא ניתן ללמוד בבירור האם עסקינן בתאונת שרשרת או שמא בשתי תאונות נפרדות.

מעיון בחוות דעת השמאי והתמונות שהוגשו לבית המשפט על ידי התובעות, ניכר כי הנזק שנגרם לרכב התובעת 2 רב. לעומתו, הנזק שנגרם לרכבו של הנתבע, היה קל, כפי שהעידו הצדדים כאמור לעיל, אף שגרסתו של הנתבע למידת הנזק לא אומתה באסמכתאות.

הימנעות זו מהבאת העדות פועלת לחובתן של התבועות, בהתאם להלכה הפסוקה:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימינה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנה מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה היתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פדי לה (1) 736, 760; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פדי מד (4) 595, 602).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ