אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מנחם ואח'

איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מנחם ואח'

תאריך פרסום : 11/02/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
7250-06-11
07/02/2012
בפני השופט:
דוד גדעוני

- נגד -
התובע:
1. איילון חברה לביטוח בע"מ
2. מאור ניסים חדד

הנתבע:
1. עזריאל מנחם
2. שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע 2 ("רכב התובע") בתאונת דרכים.

העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

התאונה אירעה בכביש דו-סיטרי שבו שני מסלולי נסיעה, אחד לכל כיוון, כשביניהם קו הפרדה מקווקו (קו קטעים). התאונה התרחשה בעת שהנתבע 1 ("הנתבע") שנסע בנתיב הימני ביקש לפנות שמאלה, בצומת בלתי מוסדר, על מנת להיכנס לכביש עפר המוביל אל המשק שלו, ורכב התובע שנסע במרחק מסוים מאחורי הנתבע, עבר למסלול השמאלי כדי לבצע עקיפה.

התובע 2 לא התייצב לדיון שבפני והצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על יסוד המסמכים שבתיק ולאחר שמיעת עדות הנתבע וסיכומי הטענות של הצדדים.

דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

מעדותו של הנתבע עולה כי הנתבע לא נקט בזהירות המתחייבת בעת שביקש לבצע פנייה שמאלה, בפרט כשעסקינן בצומת בלתי מוסדר ובפנייה אל דרך עפר, בנסיבות בהן לא ברור אם כלי הרכב הנוסעים מאחוריו יכולים להבחין מבעוד מועד בעצם קיומה של אפשרות פנייה שמאלה במקום. הנתבע העיד כי עד לרגע ההתנגשות בין שני כלי הרכב לא הבחין כלל ברכב התובע (ע' 3, ש' 5-6, ע' 4, ש' 3-5 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ומשהנתבע עצמו העיד כי רכב התובע יצא לעקיפה ונסע בנתיב השמאלי מרחק של כ- 50 מטר לפחות קודם שפגע ברכב הנתבע, המסקנה היא כי הנתבע לא נקט בזהירות הנדרשת ולא הסתכל לאחור במידה הנדרשת, הן לפני הפנייה והן כשהחל לבצעה, על מנת לוודא שביכולתו להשלים את הפנייה שמאלה בבטחה (תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). אין בידי לקבל את דבריו של הנתבע בנקודה זו (ש' 18, עמ' 1 לפרוטוקול) שגם לא נזכרו בהודעה שמסר לחברת הביטוח לאחר התאונה (צורפה כנספח לכתב ההגנה).

במצב דברים זה – הנתבע נושא באחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה.

עם זאת, גם לנהג הרכב התובע אחריות להתרחשות התאונה. מעדות הנתבע עולה כי רכב התובע נסע במהירות גבוהה ועבר למסלול הנסיעה השמאלי כשהוא מנסה לבצע עקיפה של שיירה ארוכה של כלי רכב – שנים עשר עד חמישה עשר במספר (עמ' 3, ש' 7, עמ' 4 ש' 1 לפרוטוקול) – שנוצרה מאחורי רכב הנתבע בעת שהלה המתין לביצוע הפנייה שמאלה. ממילא ברור כי הנהג ברכב התובע לא נקט בזהירות המתחייבת בעת ביצוע עקיפה, בפרט נוכח שיירת כלי הרכב שלפניו ואורכה, ולא וידא בטרם צאתו לעקיפה כי ביכולתו לבצע את העקיפה ולהשלימה ללא כל הפרעה או סיכון לתנועה מכל הכיוונים (תקנה 47 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). בנסיבות העניין אני מוצא לייחס לנהג הרכב התובע אשם תורם בשיעור של 50%.

נוכח המסקנה אליה הגעתי לגופם של דברים, ממילא אינני נדרש להכריע בשאלת נפקותו של פסק הדין שניתן על בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת"ק 12652-11-10) והאם – כטענת התובעים – מקים פסק הדין האמור השתק פלוגתא לעניין חלוקת האחריות בין המעורבים בתאונה נשוא תיק זה. זאת משום בפסק הדין האמור חייב בית המשפט את התובעת 1 לפצות את הנתבע בשיעור של 50% מהנזקים שנגרמו לרכב הנתבע באותה התאונה. עם זאת, אציין, כי בנסיבות העניין, משאין מחלוקת בין הצדדים שהפלוגתא שהובאה בפני בית המשפט לתביעות קטנות – חלוקת האחריות בין נהג הרכב התובע והנתבע באותה תאונה ממש – היא אותה פלוגתא שהובאה בפניי; וכי משהנתבע הוא שבחר להביא את תביעתו בגין אותה תאונה בפני בית המשפט לתביעות קטנות; וכי משהנתבע העיד בפניי כי שטח את גרסתו בפני בית המשפט לתביעות קטנות קודם שניתן פסק הדין, וממילא כי היה לו יומו בבית המשפט; ומשניתן פסק דין – אף אם על דרך של מתן תוקף להסכמה בין הצדדים (ר' ע"א 601/88 עזבון המנוח רודה נ' שרייבר פ"ד מז(2) 441, 450) – שקבע, הלכה למעשה, כי הצדדים נושאים באחריות שווה לקרות התאונה; ומשקביעה זו היתה נחוצה להכרעה; דומה שיש בסיס לטענה בדבר קיומו של השתק פלוגתא וכי יש טעמים טובים, ובכלל זה טעמים של מדיניות משפטית ראויה למניעת ריבוי התדיינויות באותה פלוגתא ממש, להחיל את הכלל של השתק פלוגתא, גם בנסיבות מעין אלה ואף שמדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות (ור' רע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ [פורסם בנבו, החלטה מיום 20.10.06]. הדברים נאמרים, כאמור, למעלה מהצורך, וזאת נוכח המסקנה אליה הגעתי לגופם של דברים.

נוכח האמור לעיל, ומשלא הועלתה כל טענה באשר לשיעור הנזק הנתבע, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת 1 סך של 13,586 ₪, ולתובע 2 סך של 1,928 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 5.8.10 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט בסך 355 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1500 ₪.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ב, 07 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ