איזנברג נ' איזנברג מלך ובניו בע"מ ואח'

פסק דין

1.התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע כשנפגע, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבעת 1.

לטענת התובע, הוא התבקש לבצע עבודה באמצעות אחת המכונות שבמפעלה של הנתבעת 1 ותוך כדי העבודה נתפסה ידו בין שני חלקים במכונה.

התובע טען כי התאונה, שבמהלכה נפגע ונפצע בידו, ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת, בין היתר, בשל הפרת חובות חקוקות בהעדר הדרכות בטיחות והעדר גידור מתאים למכונה. לטענת התובע, אחראית לכן הנתבעת 1 לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאותה פציעה.

2.הנתבעות הכחישו את אחריותן לפציעתו של התובע.

לטענתן, לא היתה כל התרשלות מצידן ועל כל פנים אשמו התורם של התובע מגיע לכדי 100%.

שני הצדדים טענו גם לעניין גובה הנזק.

3.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל המסמכים שהגישו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את האופן שבו ארעה התאונה ואת טענותיו בעניין הזה.

עדותו של התובע, באשר לארוע התאונה וכיצד קרה שנפצע בידו השמאלית, היתה עדות יחידה ואיש מהעדים האחרים שהביא התובע לא יכול היה להעיד בעניין הזה.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך, ולא ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי כלשהו, בפרט כשהתרשמותי מעדותו של התובע היתה שלילית ביותר.

4.התובע, כשהעיד בפני ועמד על דוכן העדים, הותיר רושם בלתי מהימן ועדותו היתה מתפתלת ומתחמקת בעניינים רבים.

מסקנתי, לפיה לא ניתן להאמין לעדותו של התובע ולא ניתן לכן לקבל את גרסתו באשר לאופן שבו ארעה התאונה, מבוססת לא רק על הרושם הבלתי אמצעי שהותיר עלי התובע במהלך עדותו, אלא גם על נימוקים נוספים.

5.מלבד עדותו של התובע, לפיה כף ידו השמאלית נתפסה בין שני חלקי מכונת הליטוש, אין בפני למעשה כל ראיה שהיא, לפיה פציעתו של התובע אכן ארעה בנסיבות האלה.

אחיו של התובע, שהעיד מטעמו, טען כי לא ראה את הפציעה עצמה והגיע למקום כאשר ידו של התובע לא היתה תפוסה במכונה.

אף שמתצהירו של האח ירדן (סעיף 12), ניתן היה להבין כאילו הוא ראה במה עיניו את ידו של התובע כשהיא תפוסה בין חלקים במכונה, התברר, במהלך חקירתו הנגדית, כי כאשר הגיע למקום היד לא היתה במכונה (עמ' 30 שו' 9-11, 20).

6.העד הנוסף שהביא התובע, המהנדס מר מיכאל מנדלין, ציין בעדותו כי הוא כלל לא היה במקום כשארעה התאונה (עמ' 33 שו' 30).

העדים האחרים שהביא התובע, המומחה מטעמו ומדריך הכושר האישי, גם הם לא היו במקום בזמן התאונה.

7.התובע נמנע, מסיבותיו, מלזמן עדים מקרב העובדים שהיו במקום ואשר סייעו, לטענתו, בחילוץ ידו מהמכונה. הוא אף נמנע מלפרט מיהם אותם עובדים ולמסור את פרטיהם.

אינני מאמינה לעדות התובע, לפיה אינו זוכר מי מהעובדים שיחרר את היד. עדותו, לפיה הסתפק באמירה "אני לא זוכר, היו קבוצה של עובדים" (עמ' 18 שו' 28), בלתי מתקבלת על הדעת ולא ניתן להאמין לה. מדובר, לטענת התובע, בארוע שבמהלכו נפצע באורח משמעותי בידו השמאלי ואין זה מתקבל על הדעת שהתובע לא יודע מי מהעובדים במפעל נכח במקום וראה את ידו כשהיא תפוסה, על פי הנטען, במכונה ומי מהעובדים סייע לו לחלץ את היד.

בפרט הדבר נכון, כאשר מעדות התובע ואחיו ירדן עולה כי איש מהעובדים האחרים במפעל לא ידע להפעיל את המכונה ולא ברור לכן כיצד ידעו העובדים שהגיעו למקום, לשחרר את ידו של התובע.