אגבארייה ואח' נ' אבו שקרה ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה לסילוק יד ולמתן צו מניעה קבוע.

העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

התובעים הינם הבעלים במשותף עם אחרים במקרקעין הידועים כחלקה 49 בגוש 20413 מאדמות אום אל פחם ( להלן "החלקה" או "חלקה 49" ). הבעלות המשותפת הינה מסוג מושאע, קרי בחלקים בלתי מסוימים, באופן שהבעלות של כל אחד מהשותפים מתפשטת בכל אתר ואתר במקרקעין, וכלשון סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ( להלן "חוק המקרקעין" ):

"מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם."

החלקה הנ"ל הינה בשטח כולל של 770 מ"ר, והתובעים שהינם אחים, הינם הבעלים הרשומים של 9/80 חלקים בחלקה הנ"ל, המהווים כ -80 מ"ר, אותם קיבלו בירושה מאביהם המנוח עארף עבד אלוהאב אגבארייה ז"ל. שאר החלקים רשומים בבעלות משותפת על שם בני דודים שלהם.

2.הנתבעים הינם הבעלים של חלקות מס' 48, 51 ו-52 הסמוכות לחלקה הנ"ל, ועליהן בנויים מפעלים שלהם.

לטענתם, בסוף שנות השבעים, ובמטרה להרחיב את המגרשים שבבעלותם ולהגדיל את היקף עסקיהם, הם רכשו את מרבית זכויות הבעלות של חלקה 49 ( כ-700 מ"ר ) מבעליה הרשומים, ובשנת 1990 הם רכשו מהתובעים את השטח שנותר כ- 80 מ"ר, דהיינו את חלקם של התובעים בחלקה השווה ל-9/80 חלקים כאמור. עסקת הרכישה בוצעה בהתאם להסכם מיום 15.1.90, החתום על פי הנטען, על ידי תובע מס' 2 ואחיו מר סלאח עארף עבד אלוהאב ז"ל, ואשר על פיו מכרו התובעים לנתבעים את חלקם בחלקה, תמורת קיזוז חוב שלהם כלפי הנתבעים בגין רכישת חומרי בניין כפי שיפורט בהמשך. ( ההסכם הנ"ל הוגש וסומן כמוצג נ/7 ויכונה להלן "ההסכם" ).

3.בעקבות רכישת הזכויות כאמור, החלו הנתבעים לפני שנים רבות שלא הוברר מספרן ( כשלושים שנה כטענת הנתבעים וכעשרים שנה כטענת התובעים ), לעשות שימוש בחלקה, גידרו אותה, והקימו עליה בניין מסחרי המשמש אותם לעסקיהם. שימוש זה הוא העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים בתביעה דנן כפי שיפורט להלן, שכן התובעים טוענים כי הנתבעים השתלטו על חלקה 49 והקימו עליה בניין מסחרי כמתואר לעיל, ללא קבלת הסכמתם ובהתעלם מזכויותיהם הקנייניות, ומשכך הם עותרים בתביעה זו להורות על סילוק ידם מהחלקה, ולמתן צו מניעה קבוע שימנע מהם לעשות כל שימוש בה עד לעריכת חלוקה מוסכמת ומחייבת בין כל השותפים בחלקה.

לעניין ההסכם שעליו סמכו הנתבעים את תביעתם כמצויין לעיל, טענו התובעים כי המדובר בהסכם מזויף, ולביסוס טענתם הנ"ל, הם הגישו חוות דעת גרפולוגית הקובעת כי החתימה המתנוססת על ההסכם אינה חתימתו של תובע מס' 2.

הנתבעים מצידם הגישו חוות דעת גרפולוגית נגדית מטעמם, והתייחסות לשתי חוות הדעת הנ"ל תהיה בהמשך.

4.הליך גישור שאליו הופנו הצדדים לא צלח לצערי, על כן נשמעו עדויות הצדדים כאשר מטעם התובעים העידו תובעים מס' 2,1 ו-4 וכן הגרפולוגית גב' פנינה אריאלי, ומטעם הנתבעים העידו נתבע מס' 1 והעד מר ג'בארין נסרי.

5.דיון

אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקיי:

אין חולק כי הנתבעים עושים שימוש בלעדי בחלקה 49 מזה שנים רבות. טענתם כי שימוש זה נעשה מכח זכותם הקניינית לאחר שרכשו את זכויות הבעלות בחלקה, לא הוכחה כדבעי. במה דברים אמורים?

הנתבעים שטענו כי בשנות השבעים הם רכשו את מרבית זכויות הבעלות בחלקה משאר השותפים הרשומים למעט חלקם של התובעים, לא הוכיחו את טענתם הנ"ל במידה הדרושה בהליך זה, שכן המסמך היחידי שהוגש על ידם להוכחת טענתם הנ"ל היה הודעת שומה למס רכישה מיום 24.6.81 שהתייחסה ל-62/80 חלקים בחלקה, ואשר העתק ממנה צורף כנספח ב' לתצהיר נתבע מס' 1 ( נ/1 ). מלבד זאת, לא הוגשו על ידם כל מסמכים נוספים המעידים על רכישת הזכויות כנטען על ידם, ולא הוברר מדוע לא הושלמה העסקה הנ"ל ברישום בלשכת רישום המקרקעין, ומה עלה בגורל שאר החלקים בחלקה, בשים לב שחלקם של התובעים עמד על 9/80 חלקים בלבד כאמור. יובהר כי עד היום, הנתבעים אינם רשומים כבעלים של החלקה ו/או של כל חלק ממנה.

6.אולם, גם אם אתעלם מחֶסר ראייתי זה, הרי טענת הנתבעים שלפיה הם רכשו את זכויותיהם של התובעים בחלקה, אף היא לא הוכחה.

הנתבעים הציגו כאמור הסכם מיום 15.1.90 ( נ/7 ). הסכם זה נחזה כחתום על ידי תובע מס' 2 ואחיו המנוח מר סלאח עארף עבד אלוהאב ז"ל, ובו מצהירים שני האחים הנ"ל כי בין השנים 1988-1989, הם רכשו מאת נתבע מס' 1 חומרי בנייה לצורך הקמת בניין הקרוי "זכי עארף ואחיו", וכי לסילוק החוב שנותר בגין הרכישות הנ"ל בסך של 10,447 דולר, הם מעבירים לנתבע מס' 1 את חלקם השווה ל- 9/80 בחלקה, ומתחייבים להעביר את הבעלות על שמו בלשכת רישום המקרקעין לאחר השלמת כל הסידורים בין שאר האחים בקשר לחלקות אדמה אחרות. הסכם זה נערך לשיטת הנתבעים משיקולי כדאיות כלכלית של שני הצדדים, הטמונים בחוסר יכולתם של התובעים להפיק תועלת כלכלית משטח החלקה שבבעלותם והמהווה כ- 80 מ"ר ברוטו מחד, לעומת הצורך של הנתבעים בניצול מלא של החלקה לשם הרחבת עסקיהם מאידך.

7.התובעים לא הכחישו את העובדה שבינם לבין נתבע מס' 1 התנהל משא ומתן על פני מספר שנים שבמהלכו הועלתה הצעה בדבר חילופי קרקע תמורת חלקם בחלקה, אך הכחישו מכל וכל את קיומו של ההסכם ואת החתימות המיוחסות למי מהם עליו, על פי הנטען. לתמיכת טענתם הנ"ל הם הגישו שתי חוות דעת של הגרפולוגית גב' פנינה אריאלי. בחוות דעתה המקורית ( ת/1 ) הגיעה המומחית לידי מסקנה כי החתימה המופיעה על ההסכם אינה חתימתו של תובע מס' 2. את מסקנתה הנ"ל ביססה המומחית על בדיקת מאפייני חתימותיו של תובע מס' 2 על ההסכם בהשוואה למסמכים אחרים שנחתמו על ידו במועדים שונים ( ב/1-ב/6 ), כאשר בפניה הוצגו העתקים צילומיים של המסמכים הנ"ל. בשלב יותר מאוחר, הועבר לידי המומחית העותק המקורי של ההסכם, ועוד שלושה מסמכים מקוריים שעליהם הופיעה חתימתו של תובע מס' 2, ולאחר שהעבירה מסמכים אלה תחת שבט ביקורתה, הגישה המומחית חוות דעת משלימה ( ת/2 ) שבה קבעה כדלקמן:

"בבדיקה הנוספת שביצעתי על סמך מסמכים מקוריים, מצאתי הבדלים בולטים ומהותיים בין החתימה במחלוקת לבין הדוגמאות, מבחינת צורה, פרופורציות, לחץ, שטף ומהירות הכתיבה, מרווחים וסימנים ייחודיים.