החלטה
בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בחדרה, (להלן "בימ"ש השלום"), שניתנה ביום 14.6.11 על ידי כב' השופט נאסר ג'השאן בתיק מ"ת 8566-06-11, לפיה קיבל בימ"ש השלום את בקשת המשיבה והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
כנגד העורר הוגש כתב אישום בתיק פלילי 8470-06-11 הכולל שני אישומים.
בפרט האישום הראשון ייחסה המשיבה לעורר עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"); החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים; החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודת הסמים; נהיגת רכב ללא רשיון, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 וכן נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נסח חדש], התש"ל-1970.
בפרט האישום הראשון נטען, כי ביום 3.1.11, סמוך לשעה 16:16, קשרו העורר והסוכן המשטרתי קשר לביצוע עסקת סמים, באופן שבו סיכמו ביניהם, כי העורר יספק לסוכן סם מסוכן מסוג הרואין בכמות של חמישה גרם, וזאת בתמורה לסכום כספי בסך של 500 ₪.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, בתאריך 4.1.11, בשעה 10:27, שוחחו העורר והסוכן בטלפון, וסיכמו ביניהם כי הסוכן יצא לכיוון אום אל פחם בכדי לקנות מהעורר סם מסוג הרואין בכמות של חמישה גרם. עוד נטען כי באותו יום, בשעה 11:00 הגיע העורר כשהוא נוהג ברכב מיצובישי שתוקף רשיונו פג עוד ביום 3.11.10, הסוכן נכנס אל רכב המיצובישי ובמעמד זה מכר העורר לסוכן סם מסוכן מסוג הרואין ובתמורה לכך שילם לו הסוכן סכום כספי בסך של 500 ₪.
לאחר ביצוע עסקת הסמים, התברר כי הסוכן קיבל כמות מועטה של סם מסוכן ביחס למחיר. בנוסף נטען כי במהלך תקופה בת מספר חודשים עובר לתאריך 30.5.11 השתמש העורר בסמים מסוכנים מסוג הרואין ללא היתר כדין.
בפרט האישום השני ייחסה המשיבה לעורר עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים; החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים.
בפרט האישום השני נטען, כי ביום 14.1.11 , בשעות הערב, קשרו העורר והסוכן קשר לביצוע עסקת סמים, כאשר סיכמו בשיחה טלפונית שקיימו, כי העורר יספק לסוכן כמות סם מסוג הרואין, כאשר חלק מהתמורה תשולם בכסף וחלק כפיצוי על החוסר בכמות הסם בעסקה מושא האישום הראשון. בהתאם לסיכום מוקדם, נפגשו השניים ביום 24.1.11 סמוך לכיכר בכניסה לאום אל פחם כאשר הסוכן נכנס אל רכב מסוג סובארו שבו נהג העורר, השניים נסעו לכיוון ביתו של העורר שביקש מהסוכן להמתין. עוד נטען כי לאחר שהעורר יצא מביתו ביקש מהסוכן להיכנס לרכב המיצובישי שחנה במקום, ושם מסר העורר לסוכן סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 1.0498 גרם נטו ובתמורה שילם הסוכן סך של 250 ₪.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לא חלק הסנגור על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך מיקד טענותיו בחלופה הטיפולית וביקש להעביר את עניינו של העורר לבחינת שירות המבחן שיערוך תסקיר ויבדוק אפשרות העברתו למוסד גמילה.
בימ"ש השלום, לאחר ששמע את טענות הצדדים ועיין בחומר החקירה החליט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך קביעה כי:
"מן המסמך של מרכז "מתדון" באום אל פחם עולה כי המשיב 'נעלם מן הטיפול' דבר המלמד כי המשיב לא התמיד בטיפול. בנוסף, אף המסמך מאשפוזית טמרה, אין בו כדי להביא לחריגה מן הכלל הנ"ל, לפיו הליכי מעצר אינם השלב המתאים להליכים טיפוליים, שכן המשיב טרם התחיל את הטיפול ולא ברור מדוע לא התחיל את הטיפול עד לסוף חודש 5/2011 (מועד מעצרו). לפיכך, בשים לב לעברו של המשיב, ולאור נסיבות ביצוע העבירה, לא מצאתי כי יש מקום להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן לשם בדיקת אפשרות טיפולית".
על החלטה זו מופנה הערר שבפניי.
ב"כ העורר טען כי בימ"ש השלום לא נתן משקל לעובדה שהעורר פנה מיוזמתו, לפני מעצרו הנוכחי ואף לפני שנחקר במשטרה בבקשה להיגמל, ערך את הבדיקות הרפואיות שנדרש לעבור כדי לבחון התאמתו למסגרת טיפולית ונמצא מתאים.
עוד טען ב"כ העורר כי שגה בימ"ש השלום עת קבע כי אין מקום להידרש לשירות המבחן לצורך בחינת התאמת העורר לחלופה טיפולית.
ב"כ העורר הפנה לנסיבותיו האישיות של העורר שכיום הוא בן 54, אב ל- 15 ילדים, מכור לסמים מספר שנים במהלכן ניסה לצאת ממעגל הסמים. עוד הפנה לעברו הפלילי וטען כי הרשעתו האחרונה של העורר בעבירות סמים היתה מלפני 7 שנים מאז התחיל העורר בהליך טיפולי וגמילה במרכז מתדון והתמיד בהליך זה למשך 6 חודשים ובהמשך פנה למרכז תמר בטמרה כדי להתקבל לשורותיו עוד בטרם ההליך המשפטי החל.
ב"כ העורר ביקש לקבל את הערר ולהורות לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר אודות העורר שיבחן סוגיית התאמתו של העורר לחלופה טיפולית.
מנגד ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בימ"ש השלום על כנה. ציינה כי העורר מואשם בעבירות חמורות של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין. עוד ציינה כי לחובתו הרשעות קודמות בעבירות סמים. לטענתה, בענייננו לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מהכלל שלפיו מקום השיקום והגמילה הוא במסגרת גזירת הדין ולאחר הטלת העונש ולא בשלב המעצר.
לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש השלום, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט, לקבל את הערר, באופן שהדיון יוחזר לבימ"ש השלום על מנת שיבחן חלופה טיפולית, זאת לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר.