פסק דין
במסגרת התובענה שלפניי, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 12,050 ₪ - השבת מלוא הסכום ששולם על ידה במסגרת עיסקה לרכישת ריהוט.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת רכשה מאת הנתבעת סלון המכיל ספה פינתית של 6 מושבים וכורסת יחיד, וכן ארון בגדים לחדר הילדים.
גירסאות התובעת -
התובעת מסרה גירסאות שונות בנוגע לנסיבות הרלוונטיות לתובענה זו, וביניהן הסתירות מהותיות, בין היתר בנקודות הבאות:
1.סדר קבלת הריהוט מאת הנתבעת – קרי, האם הובא תחילה הארון ולאחר מכן הסלון או שמא היפוכו של דבר;
2.המועד שבו התגלו תקלות/שברים בריהוט שהגיע ומועד מסירת הודעה על כך לנתבעת. כך, למשל, במקום אחד טענה שדלתות הארון יצאו ממקומן יום למחרת אספקת הארון, וכי הארון הוזז על ידה עוד באותו יום שבו סופק על ידי הנתבעת, והודעה בעניין נמסרה על ידה יומיים לאחר האספקה; ובמקום אחר נטען, כי הארון הוזז מספר ימים לאחר הבאתו, ממקומו, הדלתות החלו נוטות כשבועיים לאחר מכן ובהתאמה הודעה נמסרה רק כשבועיים לאחר האספקה;
וכך גם לעניין הבעיות הנטענות בספות, כאשר במקום אחד טענה התובעת כי הספות נפרדו זו מזו אך אין היא יודעת לומר אם כך היה גם בחנות, ואילו חברהּ טען שמדובר היה בהרכבה שאיננה תואמת את ההרכבה שבחנות וכי הודעה על כך נמסרה מיד, וכך לעניין השבר בספה אשר לשיטת התובעת התגלה רק לאחר שבאו חברותיה לבקרה (בשים לב לכך שהיתה בחופשת לידה באותה תקופה) ולאחר שהפנו את תשומת ליבה לעניין, ואילו חברהּ טען, כי רק בחלוף כשבוע או שבוע וחצי נשברה הפינה (משענת הגב של פינת הסלון) וכי התובעת והוא לא ידעו שמדובר בשבר עד אשר הגיע נציג של הנתבעת לבדוק את הסלון.
3.בהתאמה גם יש סתירות בנוגע לסדר הפניות אל הנתבעת בנוגע לתקלות, כך שבמקום אחד טענה התובעת כי פנתה תחילה בנוגע לשבר בסלון ורק לאחר מכן פנתה בנוגע לשבר בארון, ואילו במקומות אחרים גרסה כי תחילה התגלה השבר בארון ורק לאחר מכן התגלה השבר בסלון.
4.אשר לשבר בכורסא – טענה התובעת כי נציג הנתבעת אישר שמדובר בשבר, ואילו חברהּ טען שהנציג הכחיש שמדובר בשבר והסביר שזהו מנגנון הכורסא.
5.במקום אחד טענה התובעת כי הארון הוא איננו הארון שהזמינה אצל הנתבעת, ואילו במקום אחר גרסה כי אין ממש בטענה וכי לו היה מדובר בארון אחר לא היתה מאפשרת מלכתחילה הרכבתו בביתה.
6.אשר לאופן הזזת הארון – מסרה התובעת כי הארון הוזז על ידה ועל ידי חברהּ ואילו החבר מסר, שהארון פורק על ידו תחילה ולאחר מכן הוזז על ידו ועל ידי בנה של התובעת, בן ה – 17.
מעבר לסתירות בגירסאות השונות שהציגה התובעת, אשר בגינן לא ניתן להבין במדוייק כיצד לשיטתה אירעו האירועים, כמו גם האם בדקה כנדרש את הריהוט מיד עם קבלתו, התאמתו להזמנה המקורית ולדגם שהוצג בחנות, מועד מסירת הודעות מטעמה, ככל שקיימת אי התאמה, הסיבות אשר הביאו לקיומם של שברים בריהוט, וכיוצ"ב – הרי שלא ניתן היה להבין מדבריה מדוע שילמה את מלוא תמורת הסלון במועד אספקתו אם סופק זה, כטענתה במסגרת הדיון, לאחר שהתגלו הפגמים בארון, וטרם שתוקן הארון.
בנוסף, לא ברור מדוע דורשת התובעת את השבת מלוא סכום העיסקה אם יש ממש בטענתה כי לא שילמה את מלוא התמורה, בהסכמה, כך ש – 300 ₪ מתמורת הארון לא שולמו על ידה עד מועד התביעה, וכן לא ברור מדוע הלינה על הפסד ימי עבודה במסגרת תביעתה ובמסגרת המכתב ששלחה לנתבעת, בעזרת "הקליניקה לפרקטיקה וסיוע משפטי", כאשר לאורך כל עדותה בביהמ"ש חזרה על כך שבאותה התקופה מצויה היתה בחופשת לידה ועל כן היתה בביתה ולא הפסידה לכאורה ימי עבודה.
הנתבעת התייחסה לטענות, ובמסגרת כתב הטענה מתוארת מסכת העובדות באופן הבא:
בעקבות הרכישה התקשרה התובעת בטענה שהתגלתה בעיה באחד המושבים שבסלון, נציג של הנתבעת ביקר בביתה והבטיח לשלוח מובילים על מנת לקחת את המושב הפגום, לתקנו ולהחזירו.
לאחר מספר ימים התקשרו המובילים אל התובעת על מנת לתאם איתה מועד, ואז הודיעה להם שיש לקחת את הארון ואם אין בכוונתם לעשות כן, מוטב שלא יבואו כלל.
בעקבות טענות אלו, נשלח נגר לביתה, הנגר אשר ייצר את הארון, וזה מצא שאמנם נגרם נזק גדול לארון, אך זאת בעקבות העברת הארון על ידי התובעת מקיר אחד למשנהו.
לטענת הנתבעת הסבר מקיף בעניין ניתן לתובעת על ידי הנגר, לרבות בנוגע לאחריותה לנזק שנגרם, ויחד עם זאת הוצע לה כי תמורת עלות סימלית עבור דמי ביקור של הנגר, יתוקן הארון על ידי הנתבעת, אשר תישא בעלויות החומרים לביצוע התיקון בארון.
לשיטת הנתבעת התובעת סירבה לכל הצעה כאמור, לרבות לכך שהנתבעת תיקח את החלק בסלון הדורש תיקון, ועל כן לא בוצעו התיקונים כלל.