אבראהים נ' חברת סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

1)בפניי תובענה כספית מיום 4.6.2012 בסך של 50,000 ₪ . על פי הסכמת הצדדים מיום 28.5.2013 , הוסמך ביהמ"ש ליתן פס"ד על יסוד הוראת סעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) , תשמ"ד -1984 המחייב את הנתבעת לשפות את התובעת בסכום שנע בין 10,000 ₪ ועד 22,000 ₪ . עוד הוסכם במהלך ישיבת ביהמ"ש , כי גזברות ביהמ"ש תשיב לנתבעת את אגרת ביהמ"ש בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות) , תשס"ז – 2007 , וכי יתרת האגרה תושב לתובעת באמצעות הנתבעת .

2)התובעת הינה תושבת הישוב מג'דל-שמס , אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה הייתה לקוחתה של הנתבעת , אשר הינה חברה מוגבלת במניותיה המתמחה באספקת שירותים טלפוניים בתחום הסלולאר . במהלך שנת 2009 פנתה התובעת מיוזמתה האישית אל אחד מנציגי השירות של הנתבעת בסניף קרית-שמונה , בבקשה לחסום מצדדים שלישיים את האפשרות לעיין בטפסי פירוט השיחות הטלפוניות של מכשיר הפלאפון המצוי בחזקתה . לאחר שבקשתה נעתרה בחיוב , סיפקה הנתבעת לתובעת קוד זיהוי מיוחד החוסם מצדדים שלישיים את האפשרות לעיין בדו"ח פירוט השיחות של מכשיר הפלאפון של התובעת .

3)בתאריך 12/2009 התייצב בעלה של התובעת במשרדי הנתבעת בקרית-שמונה וביקש לקבל את פירוט השיחות של מכשיר הפלאפון של התובעת בעבור החודשים אוקטובר ונובמבר 2009 . בניגוד למוסכם בין התובעת לבין הנתבעת , נעתר נציג השירות של הנתבעת לבקשת הבעל והעביר לידיו את פירוט השיחות המבוקשות- עובדה אשר בדיעבד גרמה לסכסוך זוגי קשה ומתמשך בין התובעת ובין בעלה , בשל חשדו של הבעל שמא התובעת בוגדת בו עם אדם אחר . בסופו של יום , נוכח הפרת ההסכם מצד הנתבעת , עותרת התובעת בסיכומיה כי ביהמ"ש יורה לפצותה בסכום של 22,000 ₪ מכח הוראות חוק הגנת הפרטיות , תשמ"א – 1981 .

4)לעומת זאת , אליבא דגרסת הנתבעת , יש לשפות את הנתבעת בסכום הנמוך ביותר עליו הסכימו הצדדים , מאחר ומדובר בתובענה קנטרנית אשר מטרתה להיפרע מ"כיסה העמוק" של הנתבעת , תוך ניצול של טעות אותה ביצע נציג השירות מטעמה לאחר שהוטעה במזיד על ידי בעלה של הנתבעת . הנתבעת אף הבהירה , כי על סכום הפיצוי להתחשב בכך שהתובענה הוגשה על ידי התובעת בשיהוי רב ממועד התרחשות המקרה , דהיינו , למעלה משלוש שנים ממועד התרחשות המקרה ומבלי שהוכחו הנזקים המפורטים בכתב התביעה . הנתבעת מוסיפה ומציינת , כי בתאריך 17.12.2009 נערך ביקור במרכז השירות שלה על ידי בעלה של הנתבעת , אשר ציין בפני נציג השירות את רצונו להפקיד את מכשיר הפלאפון במסגרת המנוי הרשום על שם התובעת , לצורך תיקון המכשיר . בשלב זה , הנפיק נציג השירות ממחשבי הנתבעת את חשבונית החיוב החודשית של המנוי הרשום על שם התובעת , אשר כוללת בחובה גם את פירוט השיחות החודשיות של התובעת , ומסר אותו לידי בעלה . הנתבעת מוסיפה ומציינת , כי הנציג התרשם מכך שמדובר באדם אשר נשלח על ידי התובעת , ולפיכך לא הייתה כל מניעה להעביר לידיו את פלט הרישום וכן ממילא פלט רישום השיחות , אשר ממילא היה נשלח אל התובעת מדי חודש באמצעות הדואר .

5)המדובר בתובענה אשר הוגשה מכח חוק הגנת הפרטיות הקובע כי תקופת ההתיישנות החלה על חוק זה , הינה שנתיים ימים , ולכן על פניו , על פי הוראת סעיף 26 לחוק , היה מקום לסלק את התובענה על הסף . עם זאת , מאחר והנתבעת לא התייחסה לעניין אלא טענה בכתבי טענותיה , כי התובענה נגועה בשיהוי , הרי שיש מקום לבחון את גובה הפיצוי בהתאם להסכמות אשר הותוו בין הצדדים.

6)סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות מגדיר "פגיעה בפרטיות" , כהפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם , אשר נקבעה בהסכם מפורש או משתמע . בענייננו , הודתה הנתבעת בסיכומיה , כי עצם מסירת חשבונית הכוללת גם את רישומי פלט השיחות של הנתבעת , נבעה מטעות בשיקול דעתו של נציג הנתבעת (ראה : סעיף 1 לסיכומים). סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות מסמיך את בית המשפט לפסוק לזכותו של מי שפרטיותו נפגעה פיצוי ללא הוכחת נזק. בענייננו , התובעת איננה טוענת כי נגרם לה נזק ממוני, אלא עותרת לפסיקת פיצוי בהתאם לסעיף זה.

7)במקרה זה , אין מדובר בפרסום אשר נעשה מתוך כוונה לפגוע בתובעת , קל וחומר משלתובעת לא נגרם נזק ממון בעקבות הפרסום . כמו כן , יש לציין את היקף הפרסום המועד שבו הוגשה התובענה בפועל , דהיינו , כשלוש שנים לאחר התרחשות המקרה . בהביאי את כל אלה בחשבון אני מעמיד את סכום הפיצוי על 12,000 ₪ .

8)אשר על כן , הנני מורה לנתבעת לשפות את התובעת בסכום של 12,000 ₪. נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים אין צו להוצאות . המזכירות תשיב לידי התובעת את יתרת האגרה כאשר הפרש האגרה יתרת האגרה ישולם על ידי התובעת באמצעות הנתבעת .

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.