אבישי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

בפניי בקשה למתן צו הפטר לפי ס' 61 לפקודת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה").

ביום 7.11.2000 ניתן צו כינוס על נכסיו של המבקש. ביום 20.2.2002 הוכרז המבקש כפושט רגל. ביום 31.8.2004 מונה עו"ד אורן הראל לתפקיד הנאמן על נכסי המבקש.

הנאמן בדק את תביעות החוב שהוגשו נגד המבקש ואישר תביעות חוב בסכום כולל של 663,772 ₪. תביעת חוב נוספת, של נושה בשם אריה לידור (להלן: "לידור"), נדחתה. ערעור שהוגש על כך תלוי ועומד וטרם הוכרע, לאחר שהתקבלה בקשתו של המבקש לביטולה של החלטה קודמת לקבל את הערעור ולאשר באופן חלקי את תביעת החוב.

המבקש מציע לשלם לקופת הפש"ר סכום של 50,000 ₪ אותו מוכן גיסו המתגורר בחו"ל, להעמיד לצורך הענין. המבקש מצביע על כך שסכום זה, יחד עם הסכום שהצטבר עד היום בקופת הפש"ר, יאפשר לפרוע 44% מסכום החוב הכולל (בהנחה שבית המשפט לא יקבל את ערעורו של לידור).

הנאמן על נכסי המבקש מתנגד לבקשה, והכנ"ר מצטרף לעמדתו.

הנאמן מציין בתגובתו המפורטת כי הוגשו נגד המבקש תביעות בסך של 18,417,998 ₪, מהן אושרו תביעות בסכום כולל של 853,772 ₪ (סכום זה כולל תביעה בסך 190,000 ₪ של לידור, שבוטלה בינתיים עד להכרעה בערעור על החלטתו של הנאמן). הנאמן מציין כי למעלה מ- 95% מהתביעות נדחו מחמת האיחור בהגשתן, ולא לגופו של ענין. הנאמן מציין כי אם יידחה ערעורו של לידור, תביעות החוב שאושרו יסתכמו בסכום של 663,772 ₪. בקופת הכנ"ר מצוי כיום סך של 220,000 ₪, לאחר הפחתת שכר טרחה חלקי של הנאמן בסך 20,859 ₪.

הנאמן מצביע על התנהלות בלתי תקינה של המבקש במספר ענינים. כך, המבקש פעל כמנהל בניה, לטענתו ללא תמורה, במסגרת בנית בית דירות יוקרה, שנעשתה על ידי קבוצת רכישה שאמו של המבקש נמנית עליה. אמו קיבלה שתי דירות בבנין, כאשר אחת מהן הושכרה למבקש תמורת סכום של 4,000 ₪, שהוא נמוך ולא ריאלי ביחס לטיבה ומיקומה של הדירה. הנאמן מציין כי חייב המצוי בהליכי פש"ר אינו יכול להרשות לעצמו להתגורר בדירה מסוג זה. הנאמן חושד שהמבקש קיבל תמורה מאימו, שאינה משתקפת בהכנסותיו או בהפחתת הוצאותיו. יצויין כי המבקש טוען שאמו ציוותה את נכסיה בצוואתה לילדיו. המבקש סבור גם כי הדו"חות של המבקש אינם משקפים את הכנסותיו, שכן הוצאותיו המדווחות עולות בחודשים בהם הכנסותיו גדלות, וההיפך. עוד מציין הנאמן כי קיים חשד שבנו של המבקש, יובל ינאי, מועסק באופן פיקטיבי בחברה שבה הועסק המבקש עד לאחרונה, כך שהשתכרותו של הבן היתה למעשה השתכרות נוספת של המבקש.

הנאמן מצביע מאידך על העובדה שמדובר בהליך פש"ר המתנהל במשך תשע שנים, נכסיו הידועים של המבקש מומשו והתנהלותו הכלכלית היתה טובה בדרך כלל. יחד עם זאת, הנאמן סבור כי בשיקלול כלל נסיבות הענין, ראוי להתנות את ההפטר בכך שהנושים יקבלו סך כולל של 500,000 ₪, קרי, לשיטתו על המבקש להוסיף לקופת הפש"ר סכום של 280,000 ₪, ולא סכום של 50,000 ₪ בלבד.

הנושים שהתייצבו לדיון מתנגדים אף הם למתן ההפטר וטוענים כי המבקש ניצל לרעה את הליכי הפש"ר באותם מקרים עליהם הצביע הנאמן. יחד עם זאת, הנושה היחיד שתביעתו אושרה, בנק המזרחי בע"מ, הציע שלא להכריע בבקשה אלא לאחר שיוכרע ערעורו של לידור, באשר אם ערעורו של לידור יידחה, אזיי שיעור הדיבידנד שישולם לנושים יהיה גבוה יותר.

המבקש טוען בתגובתו לתשובה כי מגוריו בדירת אמו אינם תמורה נסתרת שקיבל ממנה אלא עזרה מובנת מאליה של אם לבנה. הוא מציין כי העסקתו של בנו בחברה בה הועסק הוא עצמו הופסקה בחלוף שנתיים. המבקש מציין כי הוא עצמו פוטר בינתיים בעבודתו בחברה. לאחרונה הוא אף מתקשה לעמוד בתשלום החודשי שהושת עליו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, ושמעתי את באי כח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בשלב זה אין מקום להעתר לבקשה.

אכן, מדובר בהליך פש"ר שנמשך זמן רב יתר על המידה, ומקובל עליי הכלל לפיו בבסיס צו ההפטר עומדת ההכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו, מבלי שייאלץ להרדף על ידי נושיו עד אחרית ימיו (תיק פש"ר 1122/02 הרוש נ' הכנ"ר- פורסם בנבו). כמו כן, אם יינתן צו הפטר, יקבלו הנושים שתביעותיהם אושרו סכום של כ- 41% מגובה החוב, סכום בלתי מבוטל לכל הדעות. יחד עם זאת, התנהלותו של המבקש בכל הנוגע לעבודה שביצע ללא תמורה, כמו גם מגוריו בדירת יוקרה והעסקת בנו בנסיבות שתוארו לעיל, הם שיקולים שיש להביא בחשבון, באשר התנהלות זו אינה ההתנהלות המצופה מפושט רגל. לא נעלמה מעיניי גם העובדה שאמו של המבקש היא בעלת אמצעים כספיים של ממש, הגם שזכותה כמובן לנהוג ברכושה ככל שתמצא לנכון. עוד ראוי לציין כי המבקש מיוצג בהליך שבפניי על ידי משרד עורכי דין מהמובילים בישראל, מה שמלמד כי נמצא מי שיממן עבורו את הוצאות הייצוג המשפטי, שמן הסתם אינן מבוטלות. כמו כן, למרות שהנתון של סילוק 41% מתביעות החוב הוא נתון המושך את הלב, בצדק מציין הנאמן כי הלכה למעשה חובותיו של המבקש גבוהים הרבה יותר, ורק בגלל האיחור בהגשת תביעות החוב, אושרו תביעות בהיקף מצומצם בהרבה. אלמלא כן, שיעור הדיבידנד המוצע לנושים היה קטן בצורה משמעותית. ודוק: אינני סבור כי על מנת לזכות בהפטר, חייב המבקש לשלם לקופת הפש"ר סכום של 280,000 ₪, כפי שמציע הנאמן. לדידי, גם תשלום בסכום נמוך יותר יצדיק מתן צו הפטר למבקש. דא עקא, המבקש ציין בעת הדיון כי אין ביכולתו להציע דבר מעבר לסכום של 50,000 ₪.

בנסיבות הענין, לעת הזו, אינני סבור כי יש מקום ליתן צו הפטר כמבוקש. לפיכך, הבקשה נדחית.

ראוי בהחלט כי המבקש ישפר את הצעתו, תוך נסיון לגייס כספים מקרובי משפחה נוספים, לרבות אמו, ויגיש בקשה חוזרת למתן הפטר.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' כסלו תש"ע, 26 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......