אביבה מסעף פלמחים בע"מ נ' מעצ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

פסק דין

חברת אביבה מסעף פלמחים בע"מ (בכינוס נכסים) (להלן: "התובעת") הינה הבעלים הרשום של חלקה 1 בגוש 3922, ששטחה הינו 10,814 מ"ר (להלן:"החלקה"). בגין הפקעת חלקים מהחלקה הגישה התובעת תביעה זו שעניינה גובה הפיצויים אשר על הנתבעת, מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לשלם לה בגין אותם החלקים בחלקה אשר הופקעו ממנה. הנתבעת הינה חברה ממשלתית הפועלת במישור הלאומי לתכנון, פיתוח, הקמה ותחזוקה של דרכים במדינת ישראל.

א. הרקע העובדתי:

לגבי החלקה פורסמו שלשה צווי הפקעה. הצו הראשון פורסם ביום 20.8.64 והוא ידוע כצו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש מס' 13: רעננה – ראשון לציון – אשקלון גבול (עזה)) התשכ"ד-1964 (להלן: "צו הפקעת כביש 42" ). מכוח צו זה הופקעו מהתובעת 2,700 מ"ר מתוך שטח החלקה.

הצו השני פורסם ביום 14.5.75 והוא ידוע כצו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח (כביש נטעים- פלמחים) (הרחבה) התשל"ה-1975 (להלן: "הצו המוקדם"). צו זה הוצא מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943. מכוח צו זה הופקעו מהתובעת 2,144 מ"ר מתוך שטח החלקה.

הצו השלישי פורסם ביום 26.9.00 והוא ידוע כצו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (דרך מספר 431) התש"ס-2000) (להלן: "הצו המאוחר"). צו זה הוצא מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943. מכוח צו זה הופקעו מהתובעת 5,274 מ"ר מתוך שטח החלקה, כאשר 842 מ"ר מתוכם חופפים לשטח שהופקע על פי הצו המוקדם.

ביום 14.12.00 פורסמה תוכנית תמ"מ 3 שינוי מ' 6א, על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה. התוכנית דנה בהקמת תוואי משותף לדרך פרברית מהירה מס' 431, למסילת ברזל ולמעבר קווי חשמל ראשיים, והיא חלה גם על חלק מהחלקה. ביום 5.9.02 תפסה הנתבעת חזקה בשטחים שהופקעו על פי שלושת צווי ההפקעה המפורטים לעיל.

לאחר חילופי מכתבים בין הצדדים הוסכם ביניהם כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בגין הפקעת שטח של 5,274 מ"ר מכוח הצו המאוחר לפי חישוב של 282.8 ₪ למ"ר (לא כולל ריבית והצמדה), נכון למועד פרסום ההכרזה על ההפקעה ברשומות על פי צו זה. בנוסף, הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי עבור השטח הנותר, שלא הופקע, אשר שטחו מסתכם בכ- 696 מ"ר, וזאת - לפי חישוב השווי המתייחס לשטח נשוא הצו המאוחר. בסך הכל הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,012,909 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה מיום 26.9.00 ובצירוף ריבית) בגין ההפקעה מכוח הצו המאוחר ועבור השטח שנותר.

באשר לשטח של 2,144 מ"ר אשר הופקע מכוח הצו המוקדם, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 2.19 ₪ לכל השטח הזה. פיצוי זה חושב לפי שווי הקרקע במועד פרסום הצו המוקדם, ולא לפי שוויו במועד פרסום הצו המאוחר אשר התובעת סבורה כי בהתאם לכך יש לחשבו. בנוסף הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 19,683 ₪ כתוספת פיצוי עבור מלוא הקרקע הנותרת, המהווה, לדעת הנתבעת, 10% משווי הקרקע של השטח הנותר המסתכם ב- 696 מ"ר שלא הופקעו.

ב. יריעת המחלוקת:

הצדדים חלוקים בשאלת אופן חישוב וקביעת סכום הפיצוי המגיע לתובעת עבור השטח שהופקע מכוח הצו המוקדם, קרי לגבי השטח הנ"ל של 2,144 מ"ר. התובעת סבורה שגובה הפיצוי הזה צריך להיקבע לפי שווי המקרקעין האלה במועד פרסום הצו המאוחר, בעוד הנתבעת סבורה כי את שיעור הפיצוי יש לקבוע לפי שווים של המקרקעין האלה במועד פרסום הצו המוקדם.

ג. עיקר טענות התובעת:

התובעת טוענת כי היא זכאית לקבל מהנתבעת פיצוי גבוה יותר מהפיצוי אשר שולם לה על ידי הנתבעת בגין ההפקעה של 2,144 מ"ר נשוא הצו המוקדם. לשיטתה של התובעת נפלה טעות באופן חישוב סכום הפיצוי. לטענתה, לא היה צריך לחשב את גובה הפיצוי לפי שווי המקרקעין ביום פרסום הצו המוקדם כפי שחושב ע"י הנתבעת, אלא לפי שווי המקרקעין במועד פרסום הצו המאוחר, קרי, לפי שווים ביום 26.9.00. לפיכך, טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי שחושב באופן זהה לפיצוי עליו הוסכם בין הצדדים לגבי ההפקעה של 5,274 מ"ר מכוחו של הצו המאוחר.

לטענת התובעת המועד הקובע הנכון לצורך חישוב פיצויי ההפקעה האלה הינו מועד פרסום הצו המאוחר הואיל ורק במועד פרסום הצו המאוחר קמה לתובעת הזכות לקבלת פיצויי הפקעה. טיעונה זה של התובעת מבוסס על כך שלפי סעיף 7 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל, הגנה ופיתוח (1943) ) (להלן: "פקודת הדרכים") בעל מקרקעין איננו זכאי לפיצוי בגין הפקעה של חלק מחלקת מקרקעין הנמצאת בבעלותו כאשר השטח המופקע קטן מ-25% מכלל שטח החלקה. לפיכך, רק לאחר מועד פרסומו של הצו המאוחר, כאשר השיעור המצטבר של כלל השטחים אשר הופקעו מהתובעת מכוחם של הצו המוקדם ושל הצו המאוחר גם יחד עלה על 25% מכלל שטח החלקה - קמה זכאותה של התובעת לקבלת פיצויי הפקעה.

לטענת התובעת, פקודת הדרכים אינה מסדירה את המצב בו עוסקת תביעתה. שכן, לדידה, מדובר במקרה ייחודי בו הזכות לקבלת פיצויי הפקעה קמה רק בעת ההפקעה הנוספת על פי הצו המאוחר.

לגירסת התובעת, מטרת הפיצויים הינה העמדת הנפקע במצב כספי הזהה למצבו אלמלא ההפקעה. לפיכך, יש לפצותו בסכום שיאפשר לו לרכוש זכות או טובת הנאה דומה לזו שהופקעה ממנו, ובדומה לעסקה שבה הצדדים פעלו מרצון. התובעת סבורה כי במידה וסכום הפיצוי יחושב לפי שווי הקרקע במועד בו ניתן הצו המוקדם, כפי שסבורה הנתבעת, הרי שתישלל ממנה האפשרות לרכוש קרקע חלופית בשווי הקרקע שהופקעה.

לטענת התובעת, חישוב של גובה פיצויי ההפקעה לפי שווי הקרקע ביום פרסום הצו המוקדם עומד בסתירה לעקרונות החוקתיים הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובעיקר – מהווה פגיעה מהותית בזכות הקניינית של התובעת. מדובר בפגיעה מהותית ובלתי מידתית בתובעת הואיל והפיצוי לא יעמידה במצב בו היא הייתה צריכה להימצא בו במידה ולא הייתה נפגעת מביצוע ההפקעה ע"י הרשות. לכן, גורסת התובעת, כי על מנת שהפגיעה בקניינה תהיינה מצומצמת ומידתית – מן הראוי לפסוק לה פיצויי הפקעה בשיעור הולם אשר יחושב באופן המוצע על ידה, דהיינו – על פי שווים של המקרקעין במועד פרסומו של הצו המאוחר.

לטענת התובעת, הנתבעת מנסה לצמצם את חבותה כלפיה. לטענתה, הנתבעת עושה כן על ידי כך שבתחילה היא הפקיעה ממנה שטח בשיעור נמוך מ-25% מכלל שטח החלקה, ולכן לא נדרשה לשלם לה בגינו פיצוי כלשהו , אך למרות ההפקעה, הנתבעת לא עשתה שימוש בחלק זה של החלקה, אשר הופקע ממנה מכוח הצו המוקדם, במשך כ-25 שנה. רק לאחר מכן, כאשר הנתבעת החליטה להפקיע חלק נוסף משטח החלקה, התגבשה החובה לשלם לתובעת פיצויי הפקעה כאשר המועד הקובע לצורך זה הוא מועד פרסום הצו המאוחר. אולם, למרות שזכותה של התובעת לקבלת הפיצוי קמה רק לאחר פרסומו של הצו המאוחר, עדיין מנסה הנתבעת שלא כדין, להקטין את סכום הפיצוי, ולטענתה יש לחשבו לפי השווי של הקרקע במועד פרסום הצו המוקדם, דהיינו - במועד שבו התובעת כלל לא הייתה זכאית לקבלת פיצויי הפקעה.

לטענת התובעת ההפקעה מכוח הצו המוקדם לא התממשה, ולא יכולה הייתה להתממש, עד למועד פרסום ההפקעה נשוא הצו המאוחר. הנתבעת תפסה חזקה בשטחים שהופקעו רק בשנת 2002, וזאת מכוחם של שני צווי ההפקעה גם יחד.

התובעת נסמכת על פסיקת בתי המשפט וטוענת כי כאשר התרחשו מספר אירועים הפוגעים ברכושה, כמו למשל פרסום של מספר צווי הפקעה המתייחסים לאותה חלקת מקרקעין או חלק ממנה, אזי כבר נקבע כי את פיצויי ההפקעה יש לחשב לפי שווים של המקרקעין במועד ההפקעה המאוחר. אמנם, במקרה הנדון, השטח המופקע מכוחו של הצו המוקדם אינו חופף כמעט לשטח שהופקע מכוחו של הצו המאוחר, אך בכל זאת קיימת חפיפה מסוימת בין השטחים, וכאשר שתי ההפקעות נועדו למטרה זהה, הן קשורות זו בזו, ומומשו באותו המועד – יש לפצותה לפי שווי המקרקעין במועד פרסומו של הצו המאוחר. לדברי התובעת, יכלה הנתבעת לממש את מטרות ההפקעה רק לאחר מועד פרסומו של הצו המאוחר, ולאחר פרסום התוכנית המשנה את יעוד המקרקעין.