אביבה מסעף פלמחים בע"מ נ' הוועדה המכרעת לתשלום פיצויים לפנים משורת הדין

פסק דין

לבקשת העותרת, אני מורה על מחיקת העתירה.

אשר לבקשת העותרת כי ייפסקו לה הוצאות – למקרא העתירה, הבקשה והתגובה שהגישה המשיבה, אינני סבור כי מקרה זה עומד במבחני הפסיקה לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה (בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח(4) 217).

העותרת הגישה עתירה זו בחודש יולי 2013, והסעד שאותו ביקשה היה קציבת מועד שבו יהיה על המשיבה לקבל החלטה בבקשה לפיצויים שהגישה העותרת ביום 27.12.12. בעתירה תואר כי ביום 6.1.13 הודיעה המשיבה לעותרת כי קיבלה את בקשתה, וכי תודיע לה על התקדמות ההליך. במענה לפניית העותרת מיום 10.2.13 הודיעה המשיבה לעותרת ביום 11.3.13 כי בחינת בקשתה "מסתיימת בימים אלה". משלא התקבלה תשובה, פנתה העותרת פעם נוספת, וביום 21.4.13 הודיעה המשיבה לעותרת כי בקשת הפיצויים "מועברת בזאת להתייחסותה של נתיבי ישראל... הבקשה והתייחסות החברה, יועברו לבחינת אגף תכנון כלכלי במשרדנו, אשר פועל לקבלת חוות דעת שמאית-כלכלית באמצעות יועצים חיצוניים ובלתי תלויים. לכשיתקבלו כל הנתונים הדרושים...תועבר הבקשה לדיון בפני הוועדה המכרעת". במהלך מאי 2013 פנתה העותרת אל המשיבה פעם נוספת, וקיבלה תשובה דומה לזו שניתנה ביום 21.4.13. ביום 23.6.13 פנתה העותרת במכתב נוסף אל המשיבה, ואליו צירפה את טיוטת העתירה. העותרת לא קיבלה תשובה למכתבה, והגישה את העתירה דנן ביום 10.7.13.

בבקשת העותרת למחיקת העתירה ופסיקת הוצאות נמסר כי בסוף חודש נובמבר קיבלה העותרת מכתב מאת שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שבו נמסר כי השר קיבל את המלצת המשיבה בעניינה, ואישר פיצוי של כ-1.2 מיליון ₪ לטובת העותרת.

לנוכח האמור בעתירה סבור אני כי המשיבה פעלה לבחינת בקשתה של העותרת, אשר הצריכה פנייה לגורמים שונים. הסעד אשר נתקבל בסוף חודש נובמבר 2013 לא היה הסעד שהתבקש בעתירה (קציבת מועד לקבלת החלטה על ידי המשיבה), אלא הסעד הסופי בעניינה של העותרת – קבלת החלטה על ידי השר, בעקבות ההמלצה המוגשת לו על ידי המשיבה. אינני סבור כי עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת ההחלטה בעניינה של העותרת.

בנסיבות אלה, אין להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ד, 21 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.