אבו ריא(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

א.רקע:

על העותר נגזר עונש של מאסר עולם, לאחר שהורשע ברצח אשתו. נשיא המדינה קצב את עונשו ל- 30 שנות מאסר. מועד סיום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסר זו חל ביום 20.5.07.

עניינו של העותר הובא מספר פעמים בפני ועדות שחרורים מיוחדות בהרכבים שונים, כאשר רק ביום 11.11.12 החליטה ועדת השחרורים המיוחדת בבית הסוהר מעשיהו להורות על שחרורו המוקדם על תנאי, תוך אישורה של תוכנית רש"א הכוללת תוכנית שיקום מחמירה, אשר תרוצה בהוסטל "מפתחות".

החלטתה זו של ועדת השחרורים נתקבלה בהסכמת המדינה, וזאת רק לאחר שהוכנה תוכנית רש"א הולמת, הכוללת שהייה ושיקום בהוסטל האמור. ועדת השחרורים קבעה כי על העותר לקיים את תוכנית רש"א על כל תנאיה. בין תנאים אלה נקבע כי נאסר על העותר לצאת מבניין ההוסטל ללא אישור הממונה עליו. העותר אף הוזהר שאם יפר תנאי מתנאי השחרור, ימצא את עצמו בפני בקשה להפקעת שחרורו על תנאי.

ביום 22.7.13 הודיעה הקרימינולוגית הילה לוי מהוסטל "מפתחות" למר אבי דיאמנט – המפקח הארצי של הרשות לשיקום האסיר, כי העותר התבקש ביום 21.7.13 לעזוב באופן מיידי את ההוסטל. המכתב מציין את תהליך הטיפול בעותר במסגרת ההוסטל, את התנהלותו במסגרת תהליך שיקום זה, אשר לא תאמה את הכללים החלים בהוסטל, תוך התייחסות לאירועים שונים המעידים על מסוכנותו, על ההזדמנויות שניתנו לו לשנות את דפוסי התנהגותו ואת העובדה כי הצוות הטיפולי בהוסטל הגיע למסקנה כי הוא אינו מסוגל לשנות את תפיסת עולמו ועמדותיו הנוקשות ואינו מגלה תובנה אמיתית לחלקיו האלימים.

לדעת גורמי הטיפול, לא הפיק העותר לקחים מהטיפול.

בהסתמך על מכתב זה, פנה מר דיאמנט לועדת השחרורים והמליץ על הפקעת רישיונו.

כאמור, העותר נפלט מן ההוסטל, ומיום 21.7.13 שוב לא שהה במסגרתו כפי המתחייב מהחלטת ועדת השחרורים.

ביום 31.7.13 התכנסה ועדת השחרורים ודנה בבקשת ההפקעה שהוגשה מטעם הפרקליטות. הועדה החליטה,בו ביום, להורות על ביטול שחרורו של העותר למלוא תקופת התנאי. הועדה קבעה בהחלטתה, כי התנאי העיקרי והמרכזי ביותר בשחרורו המוקדם של העותר היה העברתו של העותר להוסטל במישרין מבית הכלא ולא לכל מקום אחר, "כאלטרנטיבה לכלא שבלעדיה לא היה האסיר משתחרר כלל". הובהר לעותר, כי כלל ראשון במעלה הוא ציות לכל הוראות ההוסטל, כאשר כל הפרה תביא ותגרור בקשת הפקעה. הועדה קבעה, כי שתים היו האלטרנטיבות שעמדו בפני העותר: המשך שהייה בכלא, או מעבר להוסטל, ללא כל אלטרנטיבה נוספת.

הועדה התייחסה בהחלטתה לתהליך הטיפול אותו עבר העותר בהוסטל, ולכך שביום 7.5.13 נתקבל דיווח כי השתתפותו של העותר בטיפול הינה פסיבית ורמת מסוכנותו גבוהה, ועל כן הופסקו חופשותיו. עם זאת, החליטה ועדת השחרורים באותה ישיבה להזהיר את העותר, תוך מתן הזדמנות נוספת להמשך התוכנית הטיפולית. בדיון נוסף שהתקיים בפני הועדה ביום 19.6.13 הוגש דוח מטעם ההוסטל, בו פורטו שישה אירועים המצביעים על התנהגות אלימה שלו כלפי בני ביתו. הדברים הובאו לידיעת גורמי הטיפול בהוסטל מפי העותר עצמו והצביעו על אלימות קשה מאוד כלפי בנותיו. באותו דיון הבהיר יו"ר הועדה לעותר את חשיבות הטיפול, את הצורך בהתמדתו בו, ואם לא ישתף פעולה עם מטפליו, לא תהא ברירה אלא להחזירו לכלא לתקופת התנאי.

יש לציין, כי העותר לא הכחיש בפני הועדה את אותם שישה אירועים אלימים, והודה באימרותיו בפני גורמי הטיפול בהתרחשותם, תוך שהוא מבקש הזדמנות נוספת.

ועדת השחרורים שכונסה באותו יום התרשמה מדבריו של האסיר באשר לכוונתו לעבור תהליך של שינוי. נוכח המלצות רש"א וגורמי הטיפול, החליטה הועדה להשאירו בהוסטל ולאפשר לו המשך קבלת טיפול אינטנסיבי שיסייע לו להשתקם, תוך הפחתת רמת מסוכנותו.

נראה, כי אכן נתגלו אצל העותר ניצנים של שינוי ראשוני במוטיבציה בנכונותו להשתלב בטיפול, אך על פי דוח רש"א מיום 9.6.13, נמצא כי ההתקדמות קלה ביותר ורמת מסוכנותו גבוהה עדיין. ועדת השחרורים נענתה בהתאם להמלצות גורמי הטיפול הנ"ל ואיפשרה לעותר להמשיך בטיפול בין תחומי ההוסטל.

ועדת השחרורים ממשיכה ומפרטת בהחלטתה, כי ביום 21.7.13 הודיע ההוסטל למשטרה שהעותר הועזב את ההוסטל טרם סיום תקופת התנאי. כאמור, רש"א דיווחה על כך לועדת השחרורים, תוך המלצה לבטל את שחרורו ברישיון, נוכח הדוח הקשה אשר הוגש על ידי הגב' הילה לוי מההוסטל. לפי דוח זה, העותר משתף פעולה באופן פסיבי בלבד בקבוצות הטיפול, תוך שהוא נרדם במהלך הטיפולים, מגלה עיוותי חשיבה בנוגע לרצח שביצע, מביע התנגדות לטיפול, ואינו חושף את חלקיו האלימים. המטופלים האחרים בהוסטל מתקשים להתקרב אליו וחווים אותו כאדם חשדן ומאיים. על פי הדוח, היפר העותר, הפרות חמורות, את כללי ההוסטל, תוך שהוא התנהג באלימות מילולית כנגד הצוות הטיפולי, התנגד להליך הטיפולי לאורך כל הדרך, ונהג לבטא קשיים הנסובים סביב מצבו הכלכלי על מנת להצדיק את אי השתתפותו בטיפול.

עוד הודגש, כי בת זוגו של העותר שהחלה בהשתתפות קבוצת נשים ובטיפול זוגי, שיתפה פעולה עימו ונפגשה עימו בסתר, טרם המפגשים הזוגיים בהוסטל.

כאמור, עמדתם של גורמי הטיפול הייתה, כי רמת המסוכנות של העותר גבוהה מאוד. בהתאם המליצה רש"א על ביטול שחרורו.

על שום כל אלה, קבעה הועדה כי העותר "הפר את התנאים המרכזיים והבלעדיים של שחרורו בצורה בוטה ולא ניצל לטובה את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, לשתף פעולה עם מטפליו, לשנות התנהגותו ורק אז להימנע מלחזור לכלא ולהשתקם במסגרת אלטרנטיבית של ההוסטל". כל המאמצים לשקמו, בין על פי שורת הדין ובין לפנים משורת הדין עלו בתוהו.

הועדה אף התייחסה לטענותיו המרובות של העותר ובאת כוחו כנגד ההוסטל ועובדיו. טענות אלה לא הועלו קודם לכן, כל עוד קיבל העותר הזדמנויות נוספות. כל טענותיו של העותר נמצאו, על פי החומר שעמד בפני הועדה, כטענות שאינן ראויות ואינן עולות בקנה אחד עם הנתונים שעמדו בפני הועדה.

הועדה קיבלה את עמדת גורמי הטיפול כי מסוכנותו של העותר גבוהה במצבו הנוכחי.