אבו נג'ם ואח' נ' עזאם

פסק דין

1.התובעים, אב ובנו, הינם בעלים רשומים במשותף של חלקה 179 בגוש 18449 בכפר ג'וליס. הנתבע הינו בעלים של חלקה מס' 38 בגוש 18449 בכפר ג'וליס, הגובלת מצד דרום-מזרח עם חלקת התובעים.

2.שתי החלקות שבבעלות התובעים והנתבע, כמו גם שאר החלקות בגוש 18449, הינן קרקע מוסדרת עפ"י פקודת הסדר המקרקעין (להלן: "פקודת ההסדר").

3.התובעים מבקשים שבית המשפט יורה לנתבע לסלק ידו משטח של 69 מ' השייך לחלקה 179, המצוי בבעלותם ואשר הנתבע מחזיק בו (להלן: "שטח המריבה") ויתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע שימוש בשטח המריבה. כמו כן תובעים דמי שימוש בגין התקופה בה החזיק הנתבע בשטח בסך 20,000 ₪.

טענות התובעים

5.בשנת 1997 התברר לתובעים, לאור מדידה שביצוע בחלקתם, כי קיר שהקים הנתבע ונועד להפריד בין החלקות ואשר אמור להיות על הגבול בין החלקות בנוי בתוך חלקתם של התובעים (להלן: "הקיר" ו/או "קיר הגבול") וכי הנתבע מחזיק בשטח השייך לחלקתם של התובעים תוך הסגת גבול וללא הסכמתם

6.הקיר הוקם ע"י הנתבע בשני שלבים, בשלב ראשון בשנת 1980 בגובה 60 ס"מ ובשלב שני הוגבה כ- 6-7 שנים לפני הגשת התביעה. הבניה וההגבהה נעשו ללא שהתובעים ידעו כי הקיר מצוי בחלקתם, וממילא לא הסכימו לכך, ללא שהנתבע הביא מודד לסימון הגבולות ומבלי שקיבל היתר בניה כדין.

7.לאחר שנודע לתובעים שהקיר בנוי על חלקתם הודיעו זאת לנתבע, אשר הביא מודד מטעמו, שאישר את טענת התובעים.

8.הנתבע סרב להרוס את כל הקיר, אך הרס כ- 1.5 מ' ממנו בלבד, דבר שאיפשר לתובע 1 לקבל היתר לבניה בחלקתו. הנתבע ביקש לרכוש את יתרת שטח המריבה מהתובעים אך התובעים סרבו לבקשה.

9.התובעים טוענים כי אין כל הסדר בין הצדדים המקנה לנתבע זכות בנייה בחלקתם או חזקה בה. לטענתם התביעה לא התיישנה מאחר ומדובר בקרקע מוסדרת שהוסדרה לאחר כניסת חוק המקרקעין לתוקף ועל כן לא חלה עליה התיישנות.

טענות הנתבע

10.הנתבע טוען מספר טענות מקדמיות:

חוסר סמכות עניינית לבית משפט זה - מאחר והמדובר בתביעה הכרוכה בהריסת חלק במקרקעין, שהינה בסמכות בית המשפט המחוזי לאור הלכת אלגריה נ' אברמוב (רע"א 7166/02 פונטה אלגריה נ' שמאי אברמוב, פ"ד נז (1) 337, להלן: "הלכת אלגריה"). הנתבע חוזר על טענה זו למרות שכתב התביעה המקורי תוקן ולא נתבע עוד סעד של הריסה.

התיישנות – התביעה התיישנה מזה שנים רבות, הוגשה 14 שנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לחלופין, הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי סביר.

הנתבע מחזיק בשטח המריבה משנת 1972, ללא שחל כל שינוי בהחזקתו בשטח, הכל בהסכמת ובידיעת התובעים ודי בכך להצדיק סילוק התביעה על הסף.

11.הנתבע טוען כי הקיר שנבנה נבנה במקום גידור אבנים ישן שהיה במקום וזאת לבקשת התובעים עצמם, אשר סימנו את הגבולות. הנתבע מימן את הבניה.

12.מאזן הנוחות מחייב דחיית התביעה – מאז שנת 1972 בנה הנתבע מחוברים והשקיע בשטח המריבה בעלות עשרות אלפי שקלים, העולים פי כמה על שווי השטח.

13.הנתבע טוען להעדר יריבות בינו ובין התובעים וכן לתביעה חסרת אחיזה במציאות, קנטרנית, טורדנית ונקמנית.

14.רישום חלקה 179 על שם התובעים נעשה רק בסמוך להגשת התביעה, הינו פורמלי בלבד, אינו מדויק, נעשה במרמה והינו שגוי ופיקטיבי. הנתבע טוען שיש לבטל או לשנות את הרישום.

15.הנתבע הוא המחזיק בפועל בחזקה בלתי הדירה, מזה עשרות שנים בשטח המריבה, בנה והשקיע בו, בידיעת התובעים וללא כל מחאה מצידם.