אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אבו כרם נ' קניג

אבו כרם נ' קניג

תאריך פרסום : 27/02/2014 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
31847-02-13
23/02/2014
בפני השופט:
ניר נחשון

- נגד -
התובע:
ג'ולי אבי כרם
הנתבע:
יעיר קניג

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית חוזית על סך 18,904 ₪ בגין חיובים ונזקים שנגרמו לתובעת בעטיה של תקופת שכירות בה שהה הנתבע בדירתה.

2.כעולה מפרשת התביעה, התובעת הינה הבעלים הרשומים של דירה בת 3 חדרים הנמצאת ברחוב עין צורים 2/20 בירושלים (להלן: "הדירה" או "המושכר") אשר הושכרה בזמנים הרלבנטיים לנתבע בשכירות בלתי מוגנת בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 26.2.12 (להלן: "הסכם השכירות"). בהתאם להסכם השכירות, הנתבע שכר את המושכר לתקופת שכירות בת שנה החל מיום 1.3.12 ועד ליום 28.2.13 בתמורה לשכר דירה חודשי בסך 3,500 ₪. הנתבע פינה את הדירה ביום 23.2.13. לטענת התובעת, הנתבע שילם את דמי השכירות כסדרם עד לחודש דצמבר 2012 ואולם ביום 23.12.12 שבוע לפני מועד התשלום של שכר הדירה לחודש ינואר 2013 שלח הנתבע הודעת דואר אלקטרוני לתובעת במסגרתה הודיע לה, כי בכוונתו לפנות את הדירה ללא תשלום שכר דירה וכי עליה לראות בפיקדון, כתשלום שכר דירה בגין חודש ינואר 2013. לאחר מכן, ביום 29.1.13 הודיע הנתבע לתובעת בדואר אלקטרוני נוסף, כי בכוונתו להישאר במושכר עד לסוף חודש פברואר 2013. נוכח אי תשלום הנתבע את מיסי ועד בית ועבור חודש ינואר 2013 נאלצה התובעת לשכור שירותי עורך דין ולשלם שכ"ט. בנוסף, הנתבע לא שילם שכר דירה לחודש פברואר 2013 ואת מיסי ועד הבית לחודשים ינואר-פברואר 2013. בנוסף, הותיר הנתבע חוב ארנונה לעיריית ירושלים בסך 5,115 ₪ בגין תקופה מחודש מרץ 2012 ועד לחודש פברואר 2013. כמו כן, נתגלו ליקויים במערכת החשמל במושכר שעל התובעת היה לתקן על חשבונה.

צרופות כתב התביעה:

לכתב התביעה צורף הסכם השכירות - כנספח א' ממנו עולה, כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, תקופת השכירות החלה מיום 1.3.12 ללא שתוחמה במועד לסיומה, כאשר השכירות התחדשה מדי חודש בחודשו. דמי השכירות הועמדו על סך 3,500 ₪ כאשר על השוכר היה לשלם בנוסף את הוצאות החשמל, המים והגז אינטרנט ארנונה וועד בית בסך 120 ₪ לחודש בצירוף הוצאות חימום. כמו כן, צויין, כי השוכר בדק המושכר ומצאו במצב תקין. כמו כן, הוסכם בין הצדדים בסעיף 11 להסכם, על קציבת מועד להודעת עזיבה של כחודשיים ימים ממועד מתן ההודעה. בנוסף סוכם על הפקדת פיקדון בסך 3,500 ₪ לביטחון שבעת העזיבה תימצא הדירה במצב תקין וכי דמי השכירות החודשיים ישתלמו עד לסוף החודש הקודם.

בנספח ב' צורפה הודעת העזיבה של הנתבע מיום 23.12.12 שנשלחה אל התובעת באמצעות דואר אלקטרוני. בהודעה זו צויין, כי הינו עומד לעזוב המושכר עד לסוף חודש ינואר 2013.

כנספח ג' צורף מכתב ב"כ התובעת מיום 26.12.12 הדורש תשלום שכ"ד עבור חודש ינואר 2013 וכן, תשלום חוב שנצטבר לועד הבית בסך 650 ₪.

כנספח ד' צורפה קבלה עבור תשלום שכר טירחה מיום 28.11.12 בסך 800 ₪ בצירוף מע"מ.

כנספח ה' צורף מכתב דרישה נוסף מיום 3.1.13.

3.כעולה מפרשת ההגנה, הנתבע מכחיש טענות התובעת וטוען, כי השיב את המושכר לידי התובעת במצב תקין וכי התובעת היא זו שנותרה חייבת סך של 516 ₪ מיתרת הפיקדון שטרם הושב לו. לטענתו, פינה את המושכר ביום 21.2.13, זאת, לאחר שנתן לתובעת הודעה מראש מיום 23.12.12 כחודשיים מראש. כמו כן, חודש ינואר 2013 שולם לתובעת במלואו והפיקדון שנותר בידי התובעת מכסה את יתרת שכר הדירה שנותרה ולמעלה מכך, שכן, כאמור, הנתבע פינה המושכר ביום 21.2.13. לטענת הנתבע, הסכם השכירות לא נחתם לתקופת שכירות מוגדרת וכי על יסוד המוסכם ככל שצד ביקש לסיים את ההסכם היה עליו ליתן הודעה של חודשיים מראש. בנוסף טוען הנתבע, כי בטרם חתימת ההסכם וכניסת הנתבע לדירה הייתה בצנרת המושכר נזילה חמורה, התובעת פעלה לתיקון הנזילה באמצעות פנייה לחברת הביטוח שכיסתה סוג נזק זה. דא עקא, כי במהלך השבועיים הראשונים לתקופת השכירות התובע סבל רבות ולא יכול היה להנות הנאה סבירה מהמושכר. לטענתו, התיקון לא בוצע באופן ראוי והיסב לו נזקים. התובעת אומנם פיצתה אותו בגין תקופה זו ואולם לשיטתו פיצוי זה לא היה מספק. נוכח המחלוקות הרבות שהתעוררו בין התובעת לנתבע ויחסה המזלזל כלפיו החליט הנתבע לעזוב המושכר והודיע על כך בהודעה מוקדמת כדבעי. לטענת הנתבע שילם הוא את חוב הארנונה בגין התקופה בה שהה במושכר.

לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע צורפו המסמכים כדלקמן:

נספח א' – העתק מפניות ב"כ הנתבע אל ב"כ התובעת.

נספח ב'- העתק התכתבות בין הצדדים מיום 29.1.13.

נספחים ג' ו- ד' – תמונות של תיקוני הצנרת במושכר.

נספח ה' אישור מיום 30.12.12 החתום על ידי ב"כ התובעת ממנו עולה כי הנתבע שילם את דמי השכירות לחודש ינואר 2013 ודמי ועד הבית.

נספח ו' – תכתובת בין הצדדים בדואר אלקטרוני. .

נספח ז'1-ז'2 - הינו אישור עיריית ירושלים על תשלום דמי הארנונה לתקופת שהות הנתבע מיום 21.4.13 כחודשיים לאחר עזיבת המושכר.

4.ביום 11.2.14 התקיים דיון שמיעת עדים והבאת ראיות במהלכו נחקרו הצדדים על תצהיריהם בפני ובאי כוחם אף סיכמו טענותיהם בעל פה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

ראשית ועיקר, לא נתתי אמון בעדות התובעת לכך, כי בסופו של יום נותר הנתבע חב לה חיובים שונים בגין תקופת השכירות. חוסר האמון נובע בעיקר מהעובדה, כי מהראיות שהוצגו בפני עולה, כי הנתבע שילם את חיוביו החוזיים נכון להגשת התביעה והתביעה המתוקנת. אומנם, מהראיות שהובאו בפני עולה (נספח ז' לכתב ההגנה המתוקן), כי את חוב דמי הארנונה שילם הוא רק כחודשיים לאחר תום תקופת השכירות ולאחר הגשת כתב התביעה הראשון ואולם, תשלום חיוב זה לא נתבע בכתב התביעה המקורי, אלא, אך בכתב התביעה המותקן שהוגש במועד מאוחר יותר. לית מאן דפליג, כי בעת הגשת כתב התביעה המתוקן התובעת ידעה אודות תשלום חוב הארנונה שכן, כבר בישיבה המקדמית מיום 11.7.13 ציין ב"כ התובעת במפורש כדלקמן: "אני מבקש להגיד שהארנונה היא לא חלק מהתביעה כי היא שולמה, אני צריך לבדוק זאת, וזה יותנה בכך שיש אישור מהעירייה שזה שולם". נשאלת השאלה לו ידעה התובעת אודות תשלום דמי הארנונה מדוע זה טרחה לתקן כתב התביעה על דרך של הוספת חיוב זה לתביעתה ?!

5.בסיכומיו טוען ב"כ התובעת, כי התובעת דורשת את שכר הדירה לחודש פברואר 2013 את מיסי ועד הבית לחודשים ינואר פברואר 2013 תיקון נזקי חשמל בסך 1,989 ₪ הוצאות חנייה ודלק ביטול זמן ועגמת נפש בסך 8,000 ₪. בנוסף ציין, כי מכל סכום שייפסק יש לקזז את דמי הפיקדון המופקד אצלה בסך 3,500 ₪. לאחר עיון בראיות התביעה שוכנעתי, כי התובעת לא עמדה בנטל הראייה להוכיח אף רכיב מנזקיה הנטענים. כך לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת נזקיה. ודוק', המצאת חשבונית מס/קבלה של קבלן חשמל ושיפוצים מיום 16.5.13 ( כשלושה וחצי חודשים לאחר יציאת הנתבע מהמושכר) בגין מה שצויין על גבה- "עבודות חשמל תיקון שקעים שבורים וחיזוק כאלה שיצאו מהמקום והרכבת תנור אמבטיה" אינה יכולה להוות ראייה מספקת לנזקים שנגרמו לטענת התובעת כתוצאה משימושו של הנתבע במושכר שכן, ראשית לא ניתן ללמוד מראייה זו היכן בוצעו התיקונים כאשר ברשות התובעת לפחות שתי דירות אשר בבעלותה שנית, כלל לא ברור הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין התיקון לבין הנזקים שכן, לא הוצגו כלל הנזקים הנטענים. כמו כן, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ליתר רכיבי הנזקים הנטענים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ