אבו כף ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.ביום 3/11/2013 הודבק על מבנה השייך למבקש ( להלן גם: "זיאד אבו כף") – "צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור, לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) , תשמ"א- 1981" (להלן: "הצו").

2.ביום 18/11/2013,הגישו המבקשים, זיאד אבו כף ובנו ,אברהים אבו כף, בקשה מכח הוראת סעיף 5 לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) ,(להלן: "החוק") – להורות על ביטול הצו.

3.במקביל, גם הוגשה בקשה לעכב ביצועו של הצו .

4.בהחלטה מיום 11/12/2013 קבעתי, שהמבקשים יפקידו 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המדינה. המבקשים ביקשו לפטור אותם מהפקדה בטענה של חסרון כיס. בקשתם התקבלה בהסכמה של ב"כ המדינה. (ראו החלטה מיום 20/2/2014).

5.אין זה מיותר לציין, שהצדדים הסכימו שהמבקש "האפקטיבי" הוא רק זיאד אבו כף, ושלבנו, איברהים אין בעצם מעמד, לא מבחינת הצו, ולא מבחינת הבקשה לביטולו.

6.הבקשה לביטול הצו נומקה בעצם רק בנימוק אחד, והוא: שהמבקשים אינם פולשים, אלא על אדמתם הם יושבים. על פי הנטען, המקרקעין שבטיעון , הידועים כגוש 10057 באזור "אום אל בטין" (להלן: "המקרקעין") – הם בבעלותו של זיאד, והם עברו אליו בירושה מאבותיו . זיאד תמך את טענתו, שאין מדובר ב"מקרקעי ציבור" , אלא בקרקע פרטית שבבעלותו בשלושה:

אחד- בקושאן מזמן התורכים .

שתיים- בתזכיר תביעה מספר 3042 בפני פקיד ההסדר של משרד המשפטים מכח הוראת פקודת הסדר זכויות במקרקעין, תשכ"ט - 1969 .

שלושה- מכוח הסכם עם הרשות המקומית – מועצת אבו בסמה – שבו יש, לטענתו של זיאד, הכרה עקיפה בזכותו במקרקעין שבטיעון.

7.בבקשה נטען גם , כי הצו הוצא שלא כדין, שכן שעה שהוצא- המדינה ידעה שהמקרקעין אינם מקרקעי ציבור (סעיף 7 לבקשה) .

8.בדיון שבפניי, בא כח המבקש הוסיף שתי טענות נוספות :

אחת- החוק מקנה לממונה, אפשרות להפעיל סמכותו רק תוך תקופה מוגבלת של 36 חודשים מאז הפלישה הנטענת, שעה שהמבקש בתיק זה מחזיק בקרקע ומעבד אותה עוד מהתקופה של טרום הקמת המדינה .

שתיים – שאין זו דרכו של בעלים לתבוע בעלות, ומעצם העובדה שהמדינה תובעת בעלות בקרקע – ניתן לפסוק שלאמיתו של דבר היא אינה הבעלים של המקרקעין.

9.הדיון התנהל אפוא, בשאלה ה"עיקרית" למי הבעלות במקרקעין שבטיעון , להבדיל מבחינת תוקפו המשפטי של צו הסילוק.

ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון , פ"ד נח(1) , 827 (להלן: "בן שמחון"), נקבע בין השאר ש:

"אם התופס פנה לבית המשפט ואינו מעלה טענה לגבי תקפות הצו, אלא פונה מיד להוכחת זכותו לקרקע, בית המשפט יניח כי הצו הוצא כדין, והתנאים להוצאתו התקיימו, ויבחן את שאלת הזכויות לקרקע לגופן, כאשר נטל ההוכחה על פי החוק מוטל על התופס להוכיח את זכותו לחזקה" (הלכת בן שמחון 845, 850 ).

גם בדיון שהתקיים בע"א 15146-04-11 אלטורי ואח' נ' מדינת ישראל, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, נקבע כי:

"כאשר המחוקק אפשר למקבל צו הפינוי ממקרקעי ציבור להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור....לא התכוון בדרך עקיפין , ואגב אורחא של בירור חוקיות הצו, לאפשר דיון בסוגיית הבעלות, ולגזור מתוך ההכרעה בה את זכות החזקה של מקבל הצו".

10.מאחר והמבקשים לא התייחסו לתוקפו המשפטי של הצו – ממילא אין לי צורך לדון בעניין זה ובהשלכות הנובעות מהעובדה, שמי שהוציאו את הצו לא הובאו לעדות.