תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
|
12071-01-12
12/06/2013
|
בפני השופט:
אורי פוני
|
- נגד - |
התובע:
עאמר אבו חדיר
|
הנתבע:
1. אחמד להאלי 2. מנאל להאלי
|
|
החלטה
1.על פי כתב התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר, נטען כי בחודש יוני 2007 נכרת הסכם שכירות בין אביו של התובע לבין הנתבע מס' 1 ולפיו שכר הנתבע נכס והתחייב לשלם דמי שכירות בסך של 14,000 ₪ לחודש.
עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע שילם את דמי השכירות רק עבור השנה הראשונה וכי החל משנת 2008 עד ליום הגשת התביעה לא טרח לשלם כלל את דמי השכירות.
2.בנסיבות אלה הוגשה התביעה ובה עתר התובע להורות לנתבע לסלק את ידו מהנכס וכן לשלם לו את הסך של 101,200 ₪.
הסכום הנ"ל מורכב מהסכומים הבאים:
ראשית, סך של 67,200 ₪ בגין דמי שכירות חודשיים מיום 1.1.08 ועד למועד הגשת התביעה.
שנית, סך של 20,000 ₪ בגין נזקים שגרמו הנתבעים לנכס.
שלישית, סך של 14,000 ₪ בגין חוב לחב' החשמל.
3.הנתבעים מעלים בבקשתם לרשות להתגונן את הטענות הבאות:
ראשית, התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת של סדר דין מקוצר, שכן בכתב התביעה נתבע סכום של נזק אשר אינו סכום קצוב.
שנית, ביום 26.8.07 נחתם בינו לבין אביו של התובע וכן אדם נוסף בשם מאמון מוחמד עלווי הסכם קומבינציה ולפיו אביו של התובע, שהינו הבעלים ומחזיק של חלקת אדמה באיזור ענאתה, מוותר על מחצית מזכויותיו בחלקה לטובתו. על השטח אמור הנתבע לבנות בניין כאשר אביו של התובע אמור לקבל את הדירות בקומות 3 ו-4 ואילו הוא יקבל את יתרת הדירות.
לשם ביצוע פעולות הבנייה הוא מכר את בית מגוריו לצד ג' והחל בעבודות חפירה.
רביעית, הדירה נשוא כתב התביעה נמסרה לו על ידי אביו של התובע על מנת שיוכל להתגורר בה עד אשר יסיים את בניית הבית וחלוקת הדירות על פי ההסכמה ביניהם. דירה זו היתה במצב פיזי ירוד והוא נאלץ להוציא כספים רבים לשיפוצה על מנת שתהא ראויה למגורים.
4.למקרא חקירתו הנגדית של הנתבע, לא שוכנעתי כי גירסתו קרסה או הופרכה. חקירה זו אך ממחישה כי הצדדים חלוקים עובדתית ביניהם באשר לנסיבות החזקתו של הנתבע בנכס ומן הראוי כי שאלות אלה תתבררנה במסגרת הליך רגיל שבו כל צד יהא רשאי להביא את ראיותיו להוכחת גרסתו.
5.על פי ההלכה הפסוקה, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינות והעדר ממשותן של טענות ההגנה כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להגן. לפיכך, די אם הנתבע הראה ולו קצה חוט של טענת הגנה כדי להצדיק את מתן הרשות.
כמו כן, הלכה ידועה היא, כי אין הנתבע חייב לשכנע את בית המשפט שטענותיו בתצהיר אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן.
6.לאור כל האמור לעיל, הבקשה לרשות להתגונן מתקבלת.
הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות בתיק.
ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים