אבו ג'אמע נ' מוג'מע סנדוקה בע"מ

פסק דין

1.לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשם אורי פוני מיום 27.11.12, שבה נדחתה בקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם המערער (להלן – ההחלטה).

2.כפי שעולה מהחומר שלפנינו, המשיבה הגישה תביעה כנגד המערער בסדר דין מקוצר (תא"ק 10010-04-11 ) לתשלום סכום של 33,342 ₪ , לאחר שביום 7.2.10 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו שכר המערער משרד בבניין שבבעלות המשיבה (להלן – ההסכם).

לטענת המשיבה בכתב התביעה, המערער הפר את ההסכם בכך שלא שילם את דמי השכירות, ואף כשנאות לעשות כן – שולם רק חלק מדמי השכירות.

עוד נטען בכתב התביעה, כי בתחילת חודש מרץ 2011 נודע למשיבה כי המערער פינה את הכנס מבלי לדאוג למסור לה את החזקה כקבוע בהסכם.

המשיבה עתרה לחייב את המערער בדמי שכירות , וכן בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם במקרה של איחור במסירת החזקה.

3.המערער הגיש בקשת רשות להתגונן ובה טען כי עמד בתנאי ההסכם.

לעניין אי פינוי הנכס במועד טען המערער , כי בשל תאונת דרכים שעבר במועד הרלבנטי נבצר ממנו לפנות את המשרד.

עוד טען המערער, כי לא נטל כל ציוד מהמשרד במועד הפינוי , אלא להפך - הציוד נלקח על ידי המשיבה והוא מעריך את שוויו בסכום העולה על סכום התביעה.

4.ביום 18.3.12 התקיים דיון בפני כב' הרשם א' פוני , ובמהלכו נחקר המערער.

בחקירתו הנגדית אישר המערער כי למעט דמי שכירות בסך 1,700 דולר ששילם כמקדמה על חשבון דמי השכירות, לא שולמו על ידו דמי השכירות בגין יתרת תקופת השכירות, וכי הוא היה נכון לעשות זאת , בכפוף לכך שהציוד אשר הובא על ידו למשרד יוחזר אליו על ידי המשיבה , הואיל ולשיטתו - הציוד נלקח על ידה ו/או בידיעתה.

5.כב' הרשם פוני ראה לדחות את בקשת המערער למתן רשות להתגונן ונימק את החלטתו כדלקמן:

"הלכה למעשה, אין הכחשה של החוב הנטען בכתב התביעה והנתבע אף אישר את קיום חוב דמי השכירות. טענתו היחידה הינה כי התובעת ו/או מי מטעמה נטלו את הציוד שנותר במשרד ולפיכך יש לקזז את שוויו מהחוב.

לעניין זה לא הביא הנתבע כל תשתית עובדתית לגבי שווי הציוד, לרבות קבלות על רכישתו על ידו. יתרה מכך, לו חשד הנתבע כי ידה של התובעת היה במעשה גניבת הציוד, היה עליו לפעול לאלתר ולהגיש תלונה במשטרה. אך הלכה למעשה לא נעשה הדבר עד ליום הדיון למרות שחלפה כשנה מיום פינוי המשרד.

ככל שיש בידי הנתבע ראיות להוכחת טענותיו לגבי הציוד, יואיל ויגיש תביעה מתאימה.

בכל מקרה, טענת הקיזוז ככל שהיא עולה מהבקשה, דינה להידחות מהטעם כי דרך העלאתה נוגדת את ההלכה הפסוקה לפיה טענת קיזוז יש לטעון ולפרט כדרך שמנסחים כתב תביעה".

6.בכתב הערעור טוען המערער כי טעה כב' הרשם בהחלטתו הואיל וישנה הגנה "יותר מטובה", כדבריו, כפי שעולה מתוכן התצהיר שהוגש על ידו ומחקירתו הנגדית.

7.המשיבה טוענת כי טענות המערער במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן הן שקריות , ונטענו בעלמא רק כדי להתחמק בדרך לא דרך מתשלום חובו למשיבה, ומבלי להביא אפילו בדל של ראיה לטענותיו.

8.אמנם נכונה טענת המשיבה, בסעיפים 10 – 11 לתגובתה, כי המבקש רשות להתגונן חייב לפרט את פרטי הגנתו , ואין הוא יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות כלליות ובלתי מבוססות, וכי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה, ראויה, ומפורטת, והיעדרה תהפוך את הגנתו ל"הגנת בדים".

מאידך, הלכה פסוקה היא , שבשלב הדיון למתן רשות להתגונן די שהנתבע יראה כי בידו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, ובשלב זה אין בודקים האם הצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו.