אבו ג'אזי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 5/8/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 23/2/12 (ב"ל 11- 09- 20872), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, על מנת שתדון בערר מראשיתו.

3.טענת הערעור העיקרית היא שטעתה הוועדה בקביעתה כי המערער לא שיתף פעולה או הגזים בהפגנת הכאבים וההגבלות בתנועה. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא התייחסה באופן מעמיק ומנומק לחוות דעתו של ד"ר סטרולוביץ' ולאישור הרפואי של פרופ' צינמן.

4.לטענת המשיב, הנמקת הוועדה מפורטת וברורה ולא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.ביום 6/5/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה עיינה בפסק הדין, ובין היתר עיינה גם בחוות דעתו של ד"ר סטרולוביץ' מיום 3/6/10 ובאישור רפואי של פרופ' צינמן מיום 8/6/09. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, וערכה לו בדיקה קלינית. הוועדה פירטה את ממצאיה ובאבחנה הרפואית צוין "כאבי גב תחתון".

ביום 10/6/12 התכנסה הוועדה בשנית לאחר שקיבלה, לבקשתה, בדיקות CT משנת 2007 ו- 2010. לאחר שעיינה בממצאי הבדיקות, ביקשה הוועדה לזמן את המערער לבדיקה חוזרת מאחר שבבדיקה הקודמת לא שיתף פעולה, יחד עם דיסק צילום CT משנת 2010.

ביום 5/8/12 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת. לאחר שהתייחסה לבדיקת CT עמוד שדרה מותני מיום 10/3/10, ערכה למערער בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, שממצאיה פורטו בסעיף 21 לפרוטוקול. הוועדה סיכמה וקבעה כי לא חלה החמרה אובייקטיבית במצבו של המערער, ודחתה את הערר.

7.הנה כי כן, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי נערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, בשתי ישיבות נפרדות, שממצאיה פורטו בסעיף 21 לפרוטוקול. הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של ד"ר סטרולוביץ' בישיבתה ביום 5/8/12. דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או קביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. לדעת הוועדה, הממצאים שתוארו בחוות הדעת טובים מאלה שנמצאו על ידי הוועדה. הוועדה הוסיפה וציינה כי ממצאי בדיקות ה- CT לא תואמים את הממצאים שצוינו בחוות הדעת. מדובר בקביעה שהינה בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. מאחר שקביעה נחרצת ושוני בממצאים, די בהם כדי לצאת ידי חובת ההנמקה – הטענה בנוגע לחוות דעת ד"ר סטרולוביץ' נדחית.

8.גם בנוגע למכתב הרפואי של פרופ' צינמן לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. לא יכול להיות ספק כי מסמך זה עמד בפני הוועדה, כפי שצוין בפרוטוקול הדיון מיום 6/5/12. לכן חזקה על הוועדה כי נתנה דעתה לאמור בו, גם אם לא התייחסה אליו באופן מפורש. אוסיף בהקשר זה, כי מדובר במסמך רפואי שאינו חוות דעת, ולכן אינו מחייב התייחסות מנומקת כאל מסמך מהותי. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה התמודדה עם הנושאים הנזכרים במסמך פרופ' צינמן. כך, למשל, הן הוועדה והן פרופ' צינמן מצאו הליכה תקינה על קצות האצבעות ועקבים, וכן החזרים שווים. בעוד שהוועדה מצאה שאין ספזם שרירים, פרופ' צינמן ציין ספזם שרירים פרה ורטברליים. הוועדה מצאה שאין הפרעה בתחושה בעוד שפרופ' צינמן תיאר תחושה ירודה ברגל שמאל. לאור האמור, משעה שהמערער לא הצביע על ממצא מהותי העולה ממכתבו של פרופ' צינמן אליו לא התייחסה הוועדה, דין הטענה להידחות.

9.אף אין לקבל את טענת המערער כי שגתה הוועדה בקובעה כי אינו משתף פעולה. כבר בישיבתה הראשונה ציינה הוועדה כי המערער מגלה התנגדות ליישור הברכיים בעת ישיבה כשרגליו בקצה המיטה. לאחר שעיינה בבדיקות ההדמיה, ביקשה הוועדה לבדוק את המערער בשנית, ובישיבתה המסכמת, נערכה למערער בדיקה אורטופדית ונוירולוגית מקיפה. הוועדה ציינה כי המערער "שב והפגין הגבלות תנועה בלתי הגיוניות בתנועות הגב התחתון. למעשה לא הראה כל תנועה גם לא הקלה שבהן ... התלונן על כאבי גב תחתון בעת כיפוף מפרק הברך והירך בו זמנית, דבר שאינו תואם כל פתולוגיה אפשרית". במקרה של העדר שיתוף פעולה רשאית הוועדה לשקול נתון זה במכלול שיקוליה, בכפוף לכך שהסבירה למבוטח את משמעות הדבר, כפי שעשתה הוועדה במקרה דנן. לדעת הוועדה, תלונות המערער והפגנת הגבלות תנועה אינן מתיישבות עם הממצאים האובייקטיבים של הבדיקה. טענות המערער בעניין זה מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. משכך, אין לומר שנפלה טעות בהתנהלות הוועדה בהילוכה בדרך זו, ודינה הטענה להידחות.

10.לא מצאתי ממש אף ביתר טענות הערעור. אשר לטענה שהוועדה לא דנה בבדיקות ההדמיה – הוועדה פירטה היטב את הממצאים העולים מאותן בדיקות, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 10/6/12, ובין היתר התייחסה לבדיקות CT מיום 12/5/07 ומיום 10/3/10, וכן לבדיקת EMG מיום 28/3/10. לדעת הוועדה, בבדיקות ה- CT לא נצפה לחץ על עמוד השדרה או שורשי העצבים. אשר לבדיקת EMG ציינה הוועדה כי "הבדיקה הקלינית אינה מתאימה לתוצאות EMG". כידוע, הוועדה רשאית להעדיף את ממצאי בדיקתה על פני בדיקות הדמיה. לפיכך, נדחית טענת המערער כי התייחסות הוועדה למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה אינה התייחסות מעמיקה ויסודית אלא כדי לצאת ידי חובה. מכאן, שטענת ערעור זו דינה להידחות אף היא.

לסיום, מקובלת עלי טענת המשיב, כי הוועדה אינה מחויבת להתייחס להחלטת ועדה רפואית קודמת, משנפסל הרכב הוועדה הקודמת ובית הדין הורה בפסק הדין על השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב שונה, אשר תדון בערר מראשיתו. המערער אף לא הצביע על כל אסמכתא משפטית לפיה נדרשת הוועדה להתייחס להחלטות של ועדות רפואיות קודמות שדנו בעניינו של המבוטח.

11.המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין, ובצורה מנומקת ומפורטת.

12.בהעדר פגם משפטי בהחלטה – על כן הערעור נדחה בזאת.

13.אין צו להוצאות.

14.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, (03 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.