אבו גנאם נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט א' טננבוים), אשר הרשיע את המערער באי ציות להוראות שוטר והטיל עליו עונש של מאסר בפועל למשך חודשיים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה למשך 6 חודשים וקנס בסך 3,000 ₪.

ב"כ המערער טען, כי התביעה לא הוכיחה מעל לכל ספק, כי המערער ביצע את העבירה המיוחסת לו וזאת בשים לב לסתירות שעלו מעדויות שני עדי התביעה.

כמו כן, טען, כי אין זה הגיוני שהמערער יברח משוטרים שחסמו את מסלול נסיעתו ויסכן את פרנסתו בגין דו"ח חניה.

מעבר לכך, טען ב"כ המערער, כי השוטרים "מתייחסים למערער וגם לנהגים אחרים בצורה בלתי שוויונית ומנסים בכל דרך לפגוע בהם ולהשבית את רכבם".

בית המשפט קמא ציין, כי עדויותיהם של שני השוטרים הינן "ברורות, מובנות וחד משמעיות. שתיהן נתמכות בתרשומות ארוכות למדי".

בית המשפט קמא היה ער לדברי השוטרים וציין, כי מדובר בהבדלים דקים, אשר אינם משמעותיים וכי ניתן להסבירם לאור הזמן שעבר והנסיבות.

בית המשפט קמא קבע כממצא, כי שני השוטרים היו במקום במסגרת אכיפת תנועה כנגד נהגי רכב מסוג טרנזיט. הם עמדו לרשום דו"ח לרכבו של המערער ואז הגיע המערער בריצה, נכנס לרכבו וברח מהמקום, השוטרים רדפו אחריו, אך זה לא עצר למרות הכריזה ולמרות שחזרו על שמו במפורש (לאחר שאחד השוטרים הכיר את המערער בשמו). סופו של דבר, שהמערער נעצר רק לאחר שנחסם בפקק.

פסק הדין מבוסס בעיקרו על התרשמות הערכאה הדיונית מהופעת עדי התביעה והמערער ובנסיבות אלה, אינני רואה מקום להתערב בהכרעת הדין.

לחלופין, ביקש ב"כ המערער, לבטל את רכיב המאסר בפועל, והציג בפני פסקי דין בהם ניתנו, לטענתו, עונשים קלים בגין עבירות של אי ציות לשוטר ואולם, כידוע הענישה הינה אינדוידואלית וכל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו.

לא מצאתי לנכון להתערב גם בגזר הדין וזאת במיוחד בשים לב לעובדה, כי למרות שלמערער רישיון נהיגה משנת 1996, לחובתו לא פחות מ-59 הרשעות קודמות, לרבות 6 הרשעות בגין הסעה בשכר, נהיגה בזמן פסילה ובמילותיו של בית המשפט קמא "לנאשם 59 הרשעות בעבירות שונות מן הגורן ומן היקב".

יתרה מזו, המערער אינו חושש מאימת הדין והוא ביצע את העבירה הנוכחית לאחר שבהרשעותיו הקודמות נמצאת גם עבירה של אי ציות לשוטר שבה חתם על התחייבות בסך 2,500 ₪ וכן היה תלוי ועומד נגדו עונש פסילה של חודשיים על תנאי. בצדק, הפעיל בית המשפט קמא את ההתחייבות ואת התנאי.

מכל מקום, העונש שהוטל על המערער אינו עונש חריג ובוודאי שאינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

אשר על כן , אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בתחנת המשטרה במגרש הרוסים ביום 10.7.2011 בשעה 8:00.

אם הקנס טרם שולם, ישלמו המערער עד ולא יאוחר מיום 10.7.2011.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.