אבו בכר(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

העותר מרצה 7 שנות מאסר בגין עבירות מין ואלימות שביצע כלפי בתו, והוא עותר לשלבו בסבב חופשות ולהעבירו לבית סוהר חרמון על מנת שיוכל לקבל שם טיפול בבעיית האלימות ממנה הוא סובל.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על התנהגות שלילית של העותר בכל הקשור למעורבות בעבירות סמים כפי שעולה ממיידעים חסויים שהוצגו בפני בהסכמת ב"כ העותר.

בעניין זה טוען ב"כ העותר כי מדובר בתוצאה של התנכלות לעותר, אשר התנהג באופן חיובי לאורך כל תקופת מאסרו, וגם לאחר קבלת המידע לא הופסקה עבודתו של העותר כאסיר חוליה.

עיון במיידעים שהוצגו בפני מעלה כי מדובר במיידעים מהזמן האחרון יחסית שיש בהם כדי ללמד על מעורבות העותר בעבירות סמים, ויש במיידעים, לפחות לצורך שלילת חופשותיו של העותר בזמן הקרוב בהתחשב בכך שהתנהגותו עד לאירוע נושא המיידעים היתה חיובית, כדי להצדיק את אי הוצאתו לחופשות.

מעבר לאמור לעיל, הוצגו בפני חוות דעת מב"ן וחוות דעת וג"ע באשר להוצאת העותר לחופשה. אמנם מב"ן ממליץ על הוצאת העותר לחופשה שכן מדובר באדם בעל מסוכנות נמוכה לטווח הקצר לביצוע עבירות מין, ומסוכנות נמוכה עד בינונית לטווח הארוך. עם זאת, מחוות דעת וג"ע שהוצגה בפני, לרבות התייחסות חסויה, עולה כי בהמלצתה מיום 18.5.10 מתנגדת וג"ע להוצאת העותר לחופשה שכן הוצאתו לחופשה עלולה לגרום נזק, ולאו דווקא נזק שהרחקתו מהמתלוננת ומבני המשפחה עלול להפיג אותו, למתלוננת ולבני המשפחה, ואין מקום להתערב בהמלצה זו.

באשר להעברת העותר לבית סוהר חרמון - טוען המשיב, בהסתמך על החלטת ועדת העברות משלשום, שאין מקום לעשות כן לאור התנהגותו השלילית של העותר כמתואר לעיל, וכן לאור העובדה שלא קיבל ואינו מוכן לקבל טיפול בבעיית המין ממנה הוא סובל אלא הוא מבקש לקבל טיפול בבעיית האלימות.

בעניין זה סומך ב"כ המשיב על מכתבו של ראש ענף תעסוקה בכלא השרון, לפיו ההערכה הטיפולית היא שעבירת המין היא הבעיה העיקרית של העותר ובעיית האלימות היא בעיה משנית, והעברה לבית סוהר חרמון שלא משיקולים טיפוליים לא נתונה לשיקול גורמי הטיפול אלא לוועדת העברות ארצית, אשר דחתה את הבקשה מנימוקים, כאמור לעיל.

לאור האמור לעיל, החלטת ועדת ההעברות הארצית אף מעבר להתנהגותו השלילית של העותר לעת הזו וככל שהיא מתבססת על הטיפול לו זקוק העותר, היא החלטה סבירה.

אינני מתעלם מכך שמב"ן סבור כי מדובר בעותר שנושא עבירות אלימות הוא מרכזי עבורו, ויש ללכת לקראתו ולא להתעקש על סדר מסוים של טיפולים כל עוד קיימת מוטיבציה מצד העותר, אך הגורם המקצועי בעניין זה הוא הגורם הטיפולי בשב"ס, וחזקה על אותו גורם שיתחשב גם בחוות דעת מב"ן כאשר הוא קובע את סדר הטיפול בעותר, על מנת שלא ייצא ניזוק משני הכיוונים, כאשר הוא מביע מוטיבציה לקבל טיפול בבעיית האלימות ממנה הוא סובל.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום, י"ב סיון תש"ע (25 מאי 2010), במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

הוקלד על ידי: גלית אספני