פסק דין
1.התובעת הועסקה כמוכרת בחנות של הנתבעת תקופה קצרה בת כארבעה חודשים, בשלהי שנת 2008 ובראשית שנת 2009. במהלך חודש פברואר 2009, הגישה התובעת לבית דין זה תביעה נגד הנתבעת לתשלום הפרשי שכר, בונוסים, פדיון חופשה וזכויות נוספות (ד"מ 5309/09). לאחר מתן היתר לתיקון התביעה, עמד הסכום הנתבע על סך כולל של 4,897.9 ש"ח (קרן).
2.ביום 16.12.2009, ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה מטעמה ולא התייצבה לדיון באותו יום. במסגרת פסק הדין, חוייבה הנתבעת, בין היתר, בתשלום הפרשי שכר ותשלומי בונוס, בצירוף פיצוי הלנה בשיעור מלא החל ממועד כל תשלום ועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח (להלן: פסק הדין).
3.הנתבעת פנתה לבית הדין בבקשה לביטול פסק הדין, שנעתרה בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) גרשון-יזרעאלי מיום 17.11.2011. במהלך הדיון בבקשה לביטול פסק הדין הוברר, כי במסגרת ההליכים למימוש פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, נגבו עד חודש נובמבר 2011 כ – 70,000 ₪, וכי נותרה יתרת חוב לגבייה בתיק ההוצאה לפועל בסך נוסף של כ – 79,000 ש"ח. ערעור על החלטת הרשמת בעניין ביטול פסק הדין נדחה (סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי; ע"ר 39902-12-11).
4.לאחר דחיית הערעור בבקשה לביטול פסק הדין ובעקבותיו, הובא התיק לפני לשם קיום דיון בתביעה גופה. הואיל ומדובר בהליך של דיון מהיר, נקבעה ישיבת הוכחות בהליך ליום 4.4.2013. הנתבעת לא התייצבה לישיבת ההוכחות ובית הדין קבע מועד נוסף לדיון. זאת, נוכח הודעתה של הנתבעת כי הזימון לדיון לא התקבל על ידה. בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של ההליך, התקיים הדיון ביום 7.5.2013 במתכונת של דיון מוקדם. במעמד הדיון, ולאחר שהנסיונות להביא את המחלוקות בין הצדדים לכלל סיום בפשרה לא צלחו, הורה בית הדין על שמיעת ההוכחות בהליך.
5.ביום 16.10.2013, יום אחד בלבד טרם שמיעת ההוכחות, פנתה התובעת לבית הדין בבקשה לזמן לעדות מטעמה את מר אילן רזינובסקי – מנכ"ל רשת רנואר. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים במסגרת ישיבת בית הדין מיום 17.10.2013, נעתרה הבקשה לזימון העד, תוך חיובה של התובעת בהוצאות בסך 1,000 ש"ח, ובית הדין הורה על שמיעת ההוכחות ביום 26.1.2014.
6.ושוב, הנתבעת לא התייצבה לישיבת ההוכחות שנועדה בהליך זה ליום 26.1.2014. יש לציין, כי התובעת ובאת כוחה התייצבו לדיון, כמו גם העד שזומן על ידי בית הדין לבקשת התובעת, מר אילן רזינובסקי.
7.עיון בתיק בית הדין מעלה, כי הודעה בעניין מועד ישיבת ההוכחות ביום 26.1.2014, ניתנה במעמד הצדדים במסגרת ישיבת בית הדין מיום 17.10.2013. עוד יש להוסיף, כי במסגרת ישיבת בית הדין מיום 17.10.2013 מסר נציג הנתבעת לבית הדין את פרטי ההתקשרות העדכניים עימו, ובהתאם, נשלחו החלטות בית הדין לנתבעת החל מאותו מועד על פי הכתובת שמסר נציג הנתבעת לבית הדין.
8.יודגש, כי מדובר באי התייצבות שלישית של הנתבעת לדיונים בהליך זה.
9.בנסיבות אלה, ישנה הצדקה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת. זאת, בהתאם לסמכותי שבתקנה 49(ב)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
10.הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום סכומים כדלקמן:
א.הפרשי שכר בסך 1,822.21 ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.2009 ועד התשלום המלא בפועל ובצירוף פיצוי הלנת שכר בסך 3,000 ש"ח.
ב.פדיון חופשה בסך 800 ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2009 ועד התשלום המלא בפועל.
ג.בונוסים בסך 1,696 ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2009 ועד התשלום המלא בפועל ובצירוף פיצוי הלנת שכר בסך 3,000 ש"ח.
ד.גמול בגין עבודה ביום הבחירות בסך 225 ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2009 ועד התשלום המלא בפועל.
ה.החזר ניכוי דמי חבר בסך 179 ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2009 ועד התשלום המלא בפועל.
11.יוטעם, כי בקביעת שיעור פיצוי ההלנה בפסק דין זה, הובאו בכלל חשבון כלל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, לרבות, תקופת עבודתה הקצרה של הנתבעת, פרק הזמן הארוך שחלף מאז סיום העבודה ועד מתן פסק דין זה - שהיה רצוף הליכים משפטיים, מחדליה של הנתבעת בניהול ההליך, ויתר השיקולים שנקבעו בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לשיקול הדעת המסור לבית הדין בפסיקת פיצויי הלנה (ראו למשל: ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד, 1.11.2011).
12.נוכח ריבוי ההליכים בתיק זה, ונוכח מחדליה החוזרים ונשנים של הנתבעת בניהול ההליך, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.
13.מובהר, כי כל סכום שנגבה מהנתבעת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל על פי פסק הדין בתיק ד"מ 5309/09, יש לראות בו כסכום ששולם על פי פסק דין זה.
14.טרם חתימה, נתייחס לבקשתה של התובעת להורות על ביטול ההוצאות שהותשו עליה במסגרת החלטה מיום 12.12.2013. לאחר ששקלתי את הבקשה, באתי לכלל מסקנה, כי אין להורות על ביטול ההוצאות שהושתו על התובעת בהחלטת בית הדין מיום 12.12.2013. זאת מן הטעם, שההוצאות הושתו על התובעת בשל הגשת בקשה לזימון עד נוסף יום אחד בלבד טרם שמיעת ההוכחות בהליך, באופן שלא אפשר את שמיעת ההוכחות ביום 17.10.2013, והצריך קביעת ישיבה נוספת.