אבוטבול נ' מיסטר זול ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש בעקבות הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו נגד התובע, לטענתו, שלא כדין.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.התובע שילם בשיקים עבור מוצרי מזון אשר רכש ברשת הנתבעת 1. שלושה שיקים אותם מסר התובע לנתבעת 1 לא כובדו. משנודע לתובע כי השיקים לא כובדו, פנה לנתבעת 1 לבירור העניין. הנתבעת 1 הבהירה לתובע כי השיקים הועברו לגבייה לידי הנתבעת 2. התובע פנה לנתבעת 2 וסוכם כי התובע ישלם סך של 800 ₪ בעבור שנים מתוך השיקים ואלה יוחזרו לידיו. השיק השלישי הועבר על ידי הנתבעת 2 למשרדו של הנתבע 3 לשם גבייתו בהליכי הוצאה לפועל. הנתבע 3 הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

2.התובע טוען שפנה לנתבע 3 והבהיר לו כי השיק שהוגש לביצוע ע"ס של 334 ₪ אינו השיק הנכון שכן עבור שיק זה שילם תמורה לנתבעת 2, וכי עליו לשלם חוב בגין שיק על סך 270 ₪ בלבד, אשר תמורתו טרם שולמה. לטענת התובע, סירב הנתבע 3 לשמוע את טענותיו וטען כי עליו לשלם את סכום השיק שהוגש לביצוע.

3.ביום 12.7.11 נחתם בין התובע לבין הנתבעת 2, באמצעות הנתבע 3, הסדר פשרה, בגדרו הוסכם כי התובע ישלם סך של 1,500 ₪ בגין החוב בתיק ההוצאה לפועל. התובע שילם סכום 800 ₪ במעמד חתימת ההסכם והתחייב לשלם סכום נוסף בסך 700 ₪ עד ליום 12.8.11. סכום זה שולם על ידי התובע במועד.

4.התובע טוען כי חרף העובדה שבין הצדדים נחתם הסדר לתשלום החוב, לא דיווח הנתבע 3 על קיומו של ההסדר לתיק ההוצאה לפועל ולא ביטל את ההליכים שננקטו נגד התובע. כך, צו הבאה שהיה תלוי ועומד נגד החייב לא בוטל וביום 24.7.11 הגיעו לביתו של החייב שוטרים, אשר דרשו ממנו להתלוות אליהם. עוד טוען התובע, כי נאלץ לכתת רגליו ללשכת ההוצאה לפועל על מנת להגיש את הסכם הפשרה בין הצדדים ולבקש את ביטול ההליכים. רק בעקבות בקשה שהגיש התובע ביום 1.8.11 ללשכת ההוצאה לפועל, בוטלו הליכי ההבאה נגד התובע.

5.הנתבעים 2 ו- 3, אשר יוצגו בדיון על ידי הנתבע 3, טוענות כי הסכום בסך של 800 ₪ ששילם התובע הוא עבור שני שיקים שלא כובדו, וכי השיק אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הוא שיק אשר תמורתו לא שולמה על ידי התובע. משלא שילם התובע את חובו, נפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל. עוד טוענות הנתבעות 2 ו-3 כי התובע הגיע למשרד הנתבע 3 וביקש לשלם את החוב. הנתבעות החליטו, לפנים משורת הדין, לבוא לקראתו בהסדר פשרה, לפיו הוקטן החוב מ-1,992 ש"ח ל-1,500 ₪, והתובע אף אישר במסגרת הסכם הפשרה כי אין לו טענות כלפי הנתבעת.

6.יצוין, כי בדיון שבפני הסכימו הצדדים כי התביעה כנגד הנתבעת 1 תידחה. מכאן, שעלי לדון אך בטענות התובע כלפי הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים").

דיון והכרעה

7.אדון תחילה בטענת התובע כי השיק שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הינו שיק אשר נפרע על ידיו וכי היה על הנתבעים 2 ו-3 להגיש לביצוע שיק על סך 270 ₪ בלבד. טענה זו היה על התובע להעלות עוד בפני רשם ההוצאה לפועל, במסגרת תיק ההוצאה לפועל בו הוגש השיק לביצוע ולא במסגרת תביעה נפרדת. יתר על כן, עם חתימת הסכם הפשרה בין הצדדים, בו הודה התובע בקיומו של חוב בסך של 1,500 ₪, מנוע הוא מלהעלות טענות כנגד גובה החוב.

8.יחד עם זאת, מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעים, נוכח העובדה כי לאחר חתימת הסכם הפשרה בין הצדדים וביצוע תשלום במעמד ההסדר, לא טרחו להגיש לתיק ההוצאה לפועל הודעה על קיומו של ההסכם ולא ביקשו כי יבוטל או לכל הפחות יעוכב צו ההבאה, אשר היה תלוי ועומד כנגד התובע. התובע העיד בפני כי ביום 24.7.11 הגיעו לביתו שוטרים, אשר ביקשו ממנו להתלוות אליו, דבר שגרם לו עוגמת נפש ותחושת השפלה מול רעייתו וילדיו. ואכן, מהמסמכים שהוצגו בפני עולה כי רק ביום 2.8.12, בוטל צו ההבאה בעקבות בקשה שהגיש התובע לתיק ההוצאה לפועל. כידוע, הליכי הבאה הם הליכים לא נעימים, וזאת בלשון המעטה, ואין הצדקה כי יינקטו כנגד חייב לאחר שהחייב והזוכה חתמו ביניהם על הסדר לתשלום החוב והחייב עמד בתנאי ההסכם ולא הפר אותם. בפי הנתבע 3 לא היה הסבר מדוע לא הוגשה לתיק ההוצאה לפועל הודעה קיומו של הסכם הפשרה, בקשה להקטנת החוב כמתחייב מהוראת תקנה 17א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979, וכן בקשה לעיכוב צו ההבאה אשר היה תלוי ועומד כנגד התובע. מטעם הנתבעים אף לא הוצגה ראיה המעידה על הגשת בקשה כאמור לתיק. כל שטען הנתבע 3 הוא שהתובע לא הוכיח כי אכן ננקטו נגדו הליכי הבאה. בעניין זה, אציין כי עדותו של התובע היתה אמינה עלי והתרשמתי כי הוא דובר אמת. התובע אף הציג בפני אסמכתא כי הוא זה אשר הגיש לתיק ההוצאה לפועל ביום 1.8.11 הודעה על קיומו של הסדר ובקשה לביטול ההליכים, ורק בעקבות בקשה זו בוטלו הליכי ההבאה נגדו.

9.בנסיבות אלה, בהן הנתבעים ידעו כי נגד תובע היה תלוי ועומד צו הבאה, שכן זה הוצא לפי בקשתם, היה עליהם להגיש לתיק ההוצאה לפועל הודעה על קיומו של הסכם הפשרה, להקטין את סכום החוב בתיק לנוכח הסכום ששילם התובע ביום 12.7.11, וכן להגיש בקשה לבטל או לעכב את ביצועו של צו ההבאה עד לגמר התשלומים על-פי ההסכם. משלא עשו כן הנתבעים, הרי שנהגו שלא כשורה, ובעקבות מחדלם אכן בוצע צו ההבאה שלא לצורך, מה שגרם לתובע עוגמת נפש לא קטנה, אותה היו יכולים הנתבעים למנוע לו פעלו כדין.

9.בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 בתשלום פיצויים לתובע בסכום של 700 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הליך ההבאה שהופעל כנגדו בגין מחדלם של הנתבעים כאמור .

10.בכתב תביעתו מבקש התובע כי אורה לנתבעים להשיב לידיו את שלושת השיקים ששולמו על ידו, ואשר עד היום טרם הושבו לו. מאחר שבית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן צווי עשה, הרי שאין בידי להיעתר לסעד המבוקש. יחד עם זאת, אציין, כי הואיל ואין מחלוקת כי התובע שילם את תמורת מלוא השיקים, הרי שמן הראוי שהנתבעים ישיבו את השיקים לידיו.

11.בשולי הדברים אציין, כי אף במסגרת ניהול הדיון שבפני נפל פגם בהתנהלות הנתבע 3, אשר עשה לדין לעצמו ובחר שלא להתייצב לדיון חרף העובדה כי הוא נתבע בתיק זה. תחת זאת נשלחה עורכת דין ממשרדו של הנתבע 3 לייצג את הנתבעים, וזאת מבלי שהתבקש או התקבל היתר לייצוג כאמור. בהחלטתי מיום 30.4.12 התרתי לנתבע 3 לייצג את הנתבעת 2 בדיון, אך לא ניתן היתר לייצוג הנתבעים 2 ו-3. רק בעקבות הודעתי כי ייקבע מועד חדש לדיון, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות גבוהות, התייצב הנתבע 3 לדיון, כשעה וחצי לאחר המועד שנקבע לדיון, מה שגרם להתארכות הדיון שלא לצורך.

12.התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 700 ₪, בתוך 30 יום. כן אני מחייבת את הנתבע 3 לשאת בהוצאות התובע בסכום של 200 ₪, וזאת בגין אי התייצבותו לדיון בשעה שנקבעה.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.