למרות שהייה ממושכת בחו"ל: נינים של יהודים יקבלו מעמד בישראל

לאחר שהוריהם עלו לארץ והתאזרחו מכוח חוק השבות, נותרו האחים בישראל לתקופה של 4 חודשים בלבד וחזרו לרוסיה. השופט התחשב בהם, בין היתר לנוכח מחלתה הסופנית של אמם

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישו שני אחים ממוצא רוסי, נינים ליהודים, על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה שלא להעניק להם מעמד בארץ. הרקע להחלטה הינו חזרת האחים לרוסיה בסמוך לעליית המשפחה, כאשר מתוך שנתיים שהו בישראל במצטבר 4 חודשים בלבד. הנשיא רון שפירא קבע שבפועל המשפחה מעולם התפרקה, ולנוכח מחלתה הסופנית של האם – יש ללכת לקראת ילדיה ולתת להם הזדמנות נוספת להפוך לאזרחי המדינה.

המשפחה בת ארבע הנפשות הגיעה לישראל בשלהי 2020. ההורים קיבלו אזרחות מכוח חוק השבות, לאור היותם נכדים ליהודים, ואילו ילדיהם המערערים, תאומים בני 20, קיבלו תושבות ארעית מכוח היותם נינים לזכאי שבות. כחודש לאחר הגעת המשפחה לישראל – יצאו המערערים לרוסיה ושהו שם כחצי שנה. בהמשך הם חזרו לישראל ועזבו לסירוגין, כאשר בתמונה הכוללת הם שהו בארץ כ-17% בלבד מתוך תקופה בת שנתיים.

בנסיבות אלה סירבה רשות האוכלוסין וההגירה ("הרשות") באוקטובר 2022 להאריך את רישיונם של הצעירים, בנימוק שהם לא הוכיחו השתקעות בישראל. ערעורים שהוגשו לרשות ולבית הדין לעררים לא הועילו לאחים הצעירים. ביולי אשתקד דחה בית הדין את בקשתם להארכת רישיון והפנה אותם להסדיר את מעמדם במסלול ההומניטארי. מכאן הערעור שהוגש באוגוסט האחרון לבית המשפט.

לטענת האחים, הם יצאו לרוסיה רק כדי להיבחן בבגרויות אך כשביקשו לשוב ארצה נתקלו בסגרי קורונה, דבר שעיכב את חזרתם. לדבריהם, כיום כבר התאקלמו בישראל והם מצליחים בלימודיהם, פעילים בהתנדבות בעירם, משולבים חברתית ואף זכו להמלצת ראש העיר במקום מגוריהם.

"רוצים להתגייס"

לטענת האחים, הרשות ובית הדין נמנעו מלהתייחס כראוי לטעמים ההומניטריים שבבסיס הבקשה, ובפרט למצבה הבריאותי של אמם הסובלת ממחלה סופנית. בנסיבות אלה הם ביקשו להאריך את רישיונם לשלוש שנים, ובתוך כך לאפשר להם להתגייס לצה"ל. הרשות, מצדה, טענה שהחלטת בית הדין לעררים נכונה ואין להתערב בה.

אבל השופט שפירא חשב אחרת: "בנסיבות העניין, אינני סבור כי שהייתם של המערערים לסירוגין תקופות מסוימות, גם אם לאורך חודשים ארוכים, מחוץ לישראל אצל סבתם, בשל סיבות שונות הנובעות מקשיי קליטה וקושי של הילדים ללמוד ולהיבחן בבחינות הבגרות בישראל, בייחוד על רקע מחלתה של אמם, מהווה פירוק של התא המשפחתי".

לדבריו, אין מחלוקת שההורים שמרו על קשר עם ילדיהם גם כששהו במדינה אחרת ופעלו כל העת על מנת לאחד את המשפחה, חרף הקשיים על רקע הקורונה והסגרים. בהקשר לכך השופט חיווה דעתו כי יש לפרש את הנוהל הרלוונטי למתן מעמד למערערים באופן שיתאים למציאות החיים כיום – המאפשרת תקשורת מרחוק ושמירה על אחדות המשפחה באמצעים טכנולוגיים.

הוא קבע כי ההחלטה שלא לתת מעמד לצעירים אינה מביאה לידי ביטוי את ערך שמירת התא המשפחתי ואת הזכות לחיי משפחה שהוכרה כחוקתית, והיא "מהווה בפועל סנקציה בלתי מידתית (שלא לומר בלתי אנושית) למשפחה ככלל ולילדים בפרט". לדבריו, מחלתה הסופנית של האם רק מגבירה את הצורך באיחוד המשפחה.

לפיכך השופט קבע שהצעירים יקבלו מעמד כנינים של יהודי, וכי תינתן להם הזדמנות נוספת לרכוש אזרחות בהתאם לנוהל הרשות. זו האחרונה חויבה לשלם להם הוצאות בסך 10,000 שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין