אישה שנולדה בישראל נלקחה כתינוקת לעזה ואימה ויתרה על האזרחות. 40 שנה אחרי, שר הפנים דחה את בקשתה להכיר בה כאזרחית וביהמ"ש דחה עתירה מנהלית שהגישה
בזמן המלחמה: נדחתה עתירה של אישה עזתית שנולדה בישראל לקבל בחזרה אזרחות ישראלית, שלטענתה נשללה ממנה שלא כדין כשהייתה תינוקת. השופט נמרוד פלקס מבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל את עמדת שר הפנים ודחה את העתירה על הסף בשל שיהוי ניכר בהגשתה.
העותרת נולדה בישראל בשנת 1985 לאם ישראלית ואב תושב עזה. ב-1986, עברה האם יחד עם הבת להתגורר ברצועת עזה ומאז המשפחה חיה שם. כשנה לאחר מכן אושרה בקשת האם לוויתור על אזרחותה הישראלית והאזרחות בוטלה .בהתאם להוראות חוק האזרחות, עם ביטול אזרחות האם בוטלה אוטומטית גם אזרחותה של הבת.
כעבור 12 שנים, דוד של העותרת, אח של האם, הגיש בקשה לקבלת אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל עבור האם וילדיה – ביניהם העותרת. ואולם, הבקשה נדחתה בהחלטת שר הפנים בשנת 1999 ואיש לא השיג עליה.
לפני כשלוש שנים פנתה שוב העותרת בבקשה לבירור מעמדה בישראל, ובשנה שעברה ביקשה גם לקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר – וסורבה בנימוק שהיא אינה אזרחית ישראל.
בבקשה הנוכחית היא תבעה להכיר בה כאזרחית ישראל מכוח לידה לפי חוק האזרחות. טענתה בתמצית היא שאימה מעולם לא ויתרה בעצמה על האזרחות, וגם אם כן, האם לא הייתה מודעת לכך שוויתור מצדה מוביל לביטול האזרחות של העותרת.
להוכחת הטענה היא הפנתה לכך שחתימת האם על מסמך הוויתור שכתוב בשפה הערבית נעשתה בטביעת אצבע ולא בכתב, כך שספק אם היא הבינה את הכתוב בו. בכל מקרה, נטען כי המסמך אינו מבהיר שוויתור האם על אזרחותה משמעותו וויתור על אזרחות ילדיה הקטינים.
בדצמבר 2023, חודשיים לתוך המלחמה, החליט שר הפנים משה ארבל לדחות את הבקשה, ונגד החלטה זו הוגשה העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
בתגובתו לעתירה ביקש שר הפנים לדחות אותה על הסף בשל שיהוי, וכן לדחות את העתירה לגופה.
ואכן, השופט נמרוד פלקס דחה את העתירה על הסף לאור השיהוי הניכר בהגשתה. הוא ציין כי העותרת, כיום כבת 39 כיום, טוענת בעצם שביטול אזרחותה הישראלית נעשה בשעתו שלא כדין כך שהיא הייתה ונותרה כל השנים אזרחית ישראל. כלומר, היא מעלה טענות נגד החלטה שניתנה לפני כארבעים שנה.
השופט קבע כי השיהוי הזה פוגע ביכולתו של שר הפנים לברר היום את טענותיה, ובפרט את הטענה בדבר ההסבר שניתן (או לא) לאימה, בכל הנוגע להשלכות הוויתור על האזרחות. כך או כך, השיהוי לא מאפשר לבחון כעת מה הייתה בוחרת האם לעשות אילו היה מוסבר לה שהיא למעשה מוותרת על האזרחות של הילדים.
בתוך כך קבע השופט כי בקשת הדוד להעניק לבני המשפחה אשרה לישיבת קבע בישראל בשנת 1999, מוכיחה כי לפחות מאז העותרת ומשפחתה היו מודעים לכך שאינם אזרחי המדינה.
בשולי הדברים הוא ציין שהטענה כי האם כלל לא ויתרה על האזרחות עומדת בסתירה לטענה שהיא לא הייתה מודעת להשלכות הוויתור לגבי בתה.
לפיכך העתירה נדחתה והעותרת חויבה ב-7,500 שקל הוצאות.
- ב"כ העותרת: א' בללי
- ב"כ שר הפנים: ע' משה
עו"ד אופיר אפרתי עוסק במשפט מנהלי, אזרחויות ואשרות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין